מסה:
על היצירה להבות יוני של הצייר פרדריק לייטון / נורית צדרבוים ראובן שבת
האם 'להבות יוני' הוא ציור ארוטי
ד"ר נורית צדרבוים
'להבות יוני' היא יצירה בצבעי שמן של הצייר האנגלי פרדריק לייטון משנת 1895. יצירה זו נחשבת יצירת המופת של לייטון כצייר בעידן הקלסיציזם. הדמות ביצירה מזכירה נימפות שפוסלו ביוון העתיקה.
קלסיציזם הוא זרם אמנותי שבו הנטייה התרבותית הייתה להעדפת ההישגים ובכלל זה צורות הביטוי האמנותיות של העת העתיקה, כלומר בראש וראשונה יוון העתיקה ורומא העתיקה. הציור מאופיין בריאליזם שניכר בשמלה השקופה של הנערה, בשיש ברקע, בשימוש באור טבעי ובשקיעה. ענף ההרדוף הרעיל המופיע בצידה העליון בימין הציור מסמל את השבריריות בין המוות לבין השינה.
השאלה שהעסיקה אותי בהתבוננות בציור היא , האם ציור זה מבטא ומתאר ארוטיקה ועד כמה.
ארוטיקה הוא מונח שמתאר את תחום המיניות, הרומנטיקה, המגעים הפיזיים והתשוקה בין אנשים. הוא קושר בין מגע גופני , ביטויי תשוקה וחיבור רגשי בין אנשים. בתרבויות שונות המונח 'ארוטיקה' יכול לכלול תוכן ותצוגות שונות, כולל ספרות, אמנות , קולנוע – כאשר אלה אמורים לתאר את המיניות ואת התשוקה בין בני האדם. עולם הארוטיקה מבקש ליצור חוויות מיניות ורומנטיות ולקדם חיבור אינטימי ומגע חברתי בין אנשים וכל זאת תוך הקפדה על הכבוד האנושי. ראוי לציין שארוטיקה אמנם קשורה לרוב למיניות, אבל היא לא בהכרח מצריכה מעורבות של בן זוג או פעילות מינית. זוהי חוויה סובייקטיבית שיכולה להיות אישית מאוד, ויכולה להשתנות מאוד מאדם לאדם.
לעתים קרובות נעשה שימוש בארוטיקה ופורנוגרפיה לסירוגין, אבל יש הבחנה חשובה בין השניים. ארוטיקה מתייחסת בדרך כלל לחוויה של תשוקה מינית או עוררות המעוררת על ידי תוכן סוגסטיבי או חושני, כגון ספרות רומנטית, אמנות או מוזיקה. לעתים קרובות זה קשור לתחושות של אינטימיות, חיבור והנאה. פורנוגרפיה, לעומת זאת, מוגדרת בדרך כלל כתוכן מיני מפורש שנוצר במיוחד במטרה לעורר צופים. לעתים קרובות הוא גרפי ומפורש, ויכול לכלול תיאורים של מעשים מיניים, עירום וצורות אחרות של תוכן מיני שנועדו לעורר תגובה מינית חזקה.
אמנם יש חפיפה מסוימת בין ארוטיקה לפורנוגרפיה, אבל ההבדל העיקרי טמון במטרתם ובכוונתם. ארוטיקה מתמקדת ביצירת אווירה חושנית או רומנטית שיכולה להוביל לעוררות מינית, בעוד שפורנוגרפיה נוצרת אך ורק כדי לעורר עוררות מינית אצל הצופה.
חשוב לציין שהגבולות בין שני המושגים הללו יכולים להיות מטושטשים, ולאנשים שונים יש דעות שונות לגבי מה שנחשב כתוכן ארוטי לעומת תוכן פורנוגרפי. בסופו של דבר, ההבחנה בין השניים תהיה תלויה בפרספקטיבות אינדיבידואליות ובנורמות תרבותיות.
ארוטיקה באמנות מתייחסת לייצוג של תשוקה מינית או עוררות בצורה חזותית, בדרך כלל באמצעות ציור, פיסול או מדיה חזותית אחרת. אמנות ארוטית הופקה לאורך ההיסטוריה, עם דוגמאות החל מאמנות יוונית ורומית עתיקה ועד ליצירות עכשוויות.
בציור ספציפית, ארוטיקה יכולה ללבוש צורות רבות ושונות, מרמזים עדינים של מיניות בפורטרט ועד לתיאורים מפורשים של מעשים מיניים. יצירות אמנות מפורסמות רבות לאורך ההיסטוריה כללו נושאים או דימויים ארוטיים, כמו "הנשיקה" של גוסטב קלימט, "אולימפיה" של אדואר מאנה או "The Rokeby Venus" של דייגו ולסקז.
ציורים ארוטיים משתמשים לרוב בקומפוזיציה, בצבע ובסמליות כדי להעביר תשוקה או משיכה מינית. לדוגמה, אמן יכול להשתמש בקומפוזיציה המדגישה את הקימורים של גוף האדם, או להשתמש בצבעים חמים ועשירים כדי לרמז על תשוקה וחושניות. אלמנטים סמליים, כגון פרחים או פירות, עשויים לשמש גם כדי לייצג ארוטיקה ותשוקה.
ראוי לציין כי תיאור הארוטיקה באמנות היה שנוי במחלוקת לאורך ההיסטוריה, כאשר חלק מהעבודות נחשבו למגונות או פוגעניות. עם זאת, אמנות ארוטית ממשיכה להיות ז'אנר משמעותי ומוערך, וזוכה להערכה על ידי רבים בזכות יופייה, חושניותה ויכולתה לחקור את הטבע המורכב והאינטימי של התשוקה האנושית.
ועתה השאלה היא איך כל זה בא לידי ביטוי בציור 'להבות יוני', והאם אכן כן.
כאמור, בציור אנו רואים אישה צעירה ישנה לבושה בצבע כתום תוסס. שוכבת על ספסל אבן, כשראשנה מונח על כרית וזרועותיה פרושות. השמלה זורמת ברכות ובקפלים מלאי חיים ונראה שהיא מתנפחת מאחוריה. רקע הציור הוא נוף שליו ואידילי, עם שמיים כחולים וירק. הציור בולט בשימוש בצבע ובקומפוזיציה היוצרים תחושה של חמימות, שלווה, וחושניות. תנוחת האישה והחלונות של שמלתה מרמזים על פגיעות ופתיחות מסויימת בעוד שהצבע הכתום העז של שמלתה מוסיף איכות לוהטת ונלהבת לתמונה. זוהי יצירת מופת מהתקופה הוויקטוריאנית.
לדעתי, הציור יפה וחושני מאוד אך הוא לא יצירת אמנות ארוטית. ההתמקדות העיקרית של הציור הוא ביופייה של הצורה הנשית וההרמוניה בין הדמות לנוף שמסביב, אבל הוא נעדר נושאים מיניים מפורשים, כמו שגם אין דימויים מיניים. האמן לא מדגיש את קימורי הגוף, הבד שקוף אבל לא רואים את אברי גופה. יש רמזים, אבל הם רק רמזים.
יחד עם זאת הוא מכיל אלמנטים של חושניות וארוטיות, במיוחד באופן שבו מתואר גוף האישה. התנוחה של הנערה והבדים הגולשים של שמלתה מרמזים על רכות ופגיעות מסויימת, שיכולה אולי להתפרש כמושכת וחושנית. הציור יותר ממה שהוא מבטא מיניות ותשוקה הוא מעורר רגשות של עדינות, נשיות ורוך. ייתכן שהצופה יחוש משיכה לדמות הרכה, הנשית, החולמנית, אבל זה לא ציור ארוטי מובהק, מפני שהוא אינו מוסר תוכן מיני.
כדי להבין את ההבדל, אציין את הציור 'הולדת ונוס' שצייר בוטיצ'לי במאה ה- 15 בתקופת הרנסנס
ציור זה מציג נערה עירומה העולה מהים, מוקפת בדמויות מיתולוגיות וסמלים של אהבה ותשוקה. בניגוד ל 'להבות יוני' שבו בולטים היופי והחושניות הרי שהולדת ונוס מכיל דימויים מיניים מפורשים. דמותה העירומה של ונוס מתואר בצורה אידיאלית וארוטית. הדמויות הסובבות בציור, כמו קופידון והמלאכים מחזקים את נושא האהבה והתשוקה, והאפקט הכולל הוא של ארוטיקה נלהבת ואינטנסיבית.
שתי יצירות אלה 'להבות יוני' ו'הולדת ונוס' הן יצירות אמנות מפורסמות, אך מייצגות גישות שונות לתיאור הצורה האנושית ולחקירת נושאים של חושניות ותשוקה. 'להבות יוני' עדין וסוגסטיבי יותר בגישתו, בעוד ש'הולדת ונוס' מפורש וגלוי יותר בארוטיות שלו.
להבות יוני-הגוף הוא מבע נסתר לנפש
ראובן שבת
פרדריק לייטון היה צייר אנגלי ידוע שם, הנמנה על הזרם הויקטוראיני בציור העולמי. זרם שפעל ויצר בתקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה באנגליה. אופיין, בזיקה רחבה מאוד לזרם הרומנטי ששלט אז במערב אירופה( גרמניה וצרפת, בפרט).
תקופת עבודתיו של לייטון היו מאמצע המאה ה19 ועד סופה.
הדמויות בציורים שלו ומרבית ציוריו, מאופיינים בדייקנות קפדנית על פרטים ריאלסטיים. על שימוש בצבעים חמים, על קלסתרים ברורים מאוד. על אסתטיקה בלתי מתפשרת ועל שימוש רב באלמנטים של יופי ונוכחות פיזית.
יותר צבעים ופחות קווים.
ציורו הבולט ביותר של לייטון היה –"להבות יוני" ובו רואים נערה צעירה( הייתה זו ככל הנראה דוגמנית הבית של הצייר), שכובה על ספת קטיפה אדומה והיא שרויה בשנת חלום שלווה.
הימצאותה היא בחדר שההשערות לגביו היו שהוא היה כניסה לחדר הרחצה של האמן, ובתכנון הראשוני הציור אמור היה להיות פסל כניסה.
הציור, בפורמט שלו, לא זכה להצלחה כבירה. הוא נחשב כמאפיין תקופתי, ולא ראו בו ייחוד או מקוריות יוצאת דופן מלבד הצד האסתטי הבולט בו, והקפדה על דיוק מירבי בצבע והבעת הפנים, ובתנוחת השינה.
אלא שכאן בדיוק פועל הכלל האחר בעניין שהופך את הציור הויקטוראיני הזה, לציור ארוטי מאוד, ולדעתי הטוב ביותר אי פעם.
אם כך מה לפנינו?
נערה צעירה, בלבוש של כותנת דקה, לפני רחצה או שינה, כתומה חיוורת, החושפת מחד את הבעת פניה השלווה שהיא חולמת וישנה, ומאידך את רגליה, חלק מירכיה, תנועת השינה שלה. אין חשיפה כלשהי של איברים אינטמיים ואלו גם לא נמצאים במרומז, ובכל זאת...
ברור לחלוטין שיש בציור הזה הדגשים מיניים ברורים לגמרי.
כלומר-האם תנוחה זו מעידה על זמינות הנערה? האם היא חולמת חלומות ארוטיים לאור התנוחה שלה, שדווקא משום שאינה פרובוקטיבית כלל היא מקרינה בהיקף רחב מאוד צד ארוטי בולט וברור.
והעיקר כל הסביבה הפיזית בציור היא סביבה מזמינה וזמינה לקרבה עדינה, למגע אינטמי רגוע, להתקרבות ארוטית אליה. אבל זו נותרת במצב סטטי. כלומר מעיני המתבונן אל הציור עצמו.
אלא שהאפשריות הן רחבות הרבה יותר באמת:
הבעת פניה של הנערה מתמזגת עם הבעת גופה הצעיר. התמזגות זו כמותה כקריאת תגר גדולה מחד ושיקוף נפשי מאידך.
היכן נגלה השיקוף הנפשי שהוא מבע הגוף?
בעובדה שיש דיוק מלא בתנוחה
ומאידך בשמו הנחרץ של הציור
להבות יוני-זה חודש יוני, שהוא רק תחילת החום, ההדרגתיות של האקלים של הקיץ מתחילה ביוני ומגיעה לשיאה ביולי אוגוסט.
אז הפנימיות של הנערה, היא בצבע שמלתה, בעובדה שהיא משויכת ומתוחמת בתוך זמן נתון( חודש יוני) ובעובדה שהיא משדרת רצון שקט וזמינות נינוחה.
דווקא חוסר החשיפה הפיזית של איברים אינטמיים, מדגישה יותר את ההיבט הארוטי בציור.
עיני הצופה אינן פולשות או בולשות במציצנות. התמונה אינה מגרה במובן מיני פרובוקטיבי או חידתי.
ההיפך הכל שקוף וברור( כמו השמלה הכתומה, הדקה).
מהשקיפות הזאת נוצרים שתי נקודות מבט משמעותיות אצל הצופה.
נקודת מבט אחת היא התבוננות סקרנית למדיי המשרה שלווה. רוגע. סקרנות. משיכה. גירוי קל אך בהחלט מתמשך.
נקודת מבט שניה היא היות הציור נוגע בצופה באופן ארוטי, דרך פניה השלוות, הנמות של הנערה, ודרך לבושה החשוף בקושי. אך וודאי בחשיפתו.
ההאחדה בין שתי נקודות המבט הללו, נוטלות כל עוררין באשר לשאלה, באם יש כאן ציור ארוטי או לא.
התשובה היא כן.
אבל מה בנקודת ההתבונות או השיפוט הערכי הופך את זה, לדעתי, הציור הארוטי הטוב שנוצר אי פעם.
א. אחדות הזמן והמקום. רגע הציור הוא סטטי ולא נע. היצירה נמצאת במרחב קבוע ,אבל שיש בו מעין אינסופיות של זמן.( פני הנערה, ואופן שכיבתה)
ב. מרחב קבוע וברור שיוצר אינטמיות לא מביכה ולא פרובקטיבית או הצופה
ג. הצד הסמוי , החידתי, אפילו המעט מיסטי שבו אין הנגדה אלא האחדה בין הנפש לגוף המגיעה כרמז, אולי אפילו ספק, או מעין שאלה.
ד. היכולת לשלב בין תחושה שהיא מעין תחושה שמימיית לבין תחושה ארצית ברורה. האם זה חילון של ציורים שנחשבו דתיים אבל השתמשו במוטיבים ארוטיים? לדעתי השילוב הזה הוא שלמות ערכית ואסתטית כאחת. היינו-ההבעה הנשית, הארוטית במובהק של ציור זה והנמצא בו, מחברת עצמה כמאליה אל השלמות הזו של ערכיות אמונית, שאינה נזקקת בהכרח לסמלי או אייקוני שלמות נוצרית לסוגיה, ומאידך נוגע בערך אסתטי שלם, מלא, לא יהיר או פרובקטיבי על מנת להראות ולהנכיח שארוטיקה אינה חטא, או מרד. גוף פיזי או נוכחות טבעית בלתי מתפשרת מול סביבה כלשהי( גם רוחנית). אלא היא מהות משולבת שבין הרוח לגוף המשלימים זה את זו.
ארבע נקודות יסוד אלו יצרו ויוצרות לדעתי את ההיבט הזה של שלמות ארוטית בציור, ההופכו בעיניי, לציור הארוטי הטוב ביותר שנוצר אי פעם.
