סיפור:

האם בונים החופשיים הם  אחים/ נפתלי בלבן אוברהנד

בעבר, לא ידעתי מי הם ה"בונים החופשיים". לרוב הציבור קבוצה זו אינה מוכרת, פרט לכך חושבים שמדובר באנשים שיש להם סודות רבים ואף אפלים. בזמנו הקומוניסטים והנאצים היו סבורים כי מדובר בכת בעלת כוונות שליליות, ואף רדפו אותם.

נציין דבר מה חיובי לגביהם: רבים מנשיאי ארה"ב השתייכו למסדר הבונים החופשיים. גדול המוזיקאים בעולם – וולפגנג אמדיאוס מוצרט, היה בונה חופשי, וחיבר עבורם את יצירת הפאר "חליל הקסם". בהיותו בשנות השלושים לחייו, הוא חלה במחלה קשה, והבונים החופשיים היו היחידים שתמכו בו.

מאחר ופעילותם סודית, הצטרפתי לארגון זה מבלי שידעתי הרבה על אודותיו. אחד מחבריי הטובים, שהיה נשיא לשכה (מקום המפגש שלהם), הבטיח לי שאיהנה מאוד בחברתם. לו הייתי יודע אז את אשר ידוע לי היום, לא הייתי מצטרף. כי לטעמי הם לא נראו לי מספיק סוציאליסטים, וזאת על אף העובדה שהם עוסקים גם בעזרה הדדית, במיוחד לנזקקים שביניהם.

טקס הקבלה לשורותיהם מוזר ואף מפחיד במידת מה, בדומה למנהרת האימה שנמצאת בלונה פארקים הגדולים. כבר גיליתי פרט שנשבעתי על ספר תנ"ך וספרי קודש אחרים שלא לגלותו לאיש... המפגשים שלהם נערכים אחת לחודש במקום סודי ביותר, (ליד תחנת הכרמלית במרכז הכרמל), שם מתקיימים טקסים מעניינים. חברי הלשכה לבושים יפה, עוטים ענבות פרפר, ועונדים תליונים וסמלים, כאשר לכל אחד מהם ישנה משמעות לגבי ההגינות, היושר, האחווה, ובעיקר סמלים המזכירים כלי  מדידה עתיקים בהם השתמשו הבנאים.

בטרם יתקבל הרושם שמדובר בכת, מן הראוי להסביר את הרציונל שלהם, הם קוראים זה לזה בשם "אח", מכיוון שהאחווה הינה הגורם החשוב ביותר בארגון הזה.

היסטוריה: מי שמבקר באירופה הקלאסית, רואה היכלים וארמונות נפלאים שנבנו לפני מאות, ואף אלפי שנים. אנו נפעמים מהדיוק והיופי של בנייה נפלאה, והמבנים המחזיקים מעמד שנים כה רבות. לבנאים בעבר היו טכניקות נהדרות של שימוש בחומרים, עיבודם ושילובם בהיכלי פאר.

מהי מטרת הפאר הזה? המלכים בתקופות הקודמות בנו לעצמם ארמונות כדי להרשים הן את העמים בהם שלטו, אך יותר מכך, כדי להרשים את השליטים של מדינות אחרות אשר באו לבקר אותם. המלך נהג להזמין אצל ארכיטקט מפורסם ארמון, ואותו ארכיטקט היה מארגן, מתכנן ומבצע את הבנייה בעזרת המוני פועלים, לרוב עבדים. הבניה הייתה נמשכת שנים רבות. הארכיטקטים, על אף העובדה שהיו חרוצים, מוכשרים ומפרסמים, חיו בסכנת חיים מתמדת. לא פעם, דווקא כאשר הארמון אותו בנו היה יפה במיוחד, השליט חשש פן הארכיטקט המוכשר יבנה בית מוצלח עוד יותר ליריבו, ולא פעם היו מחסלים את הארכיטקט או נותנים בו מום, כדי שלא יוכל יותר לתכנן ולבנות.

הארכיטקטים ייסדו מסדר סודי ונתנו מקלט לארכיטקט הנרדף, אשר ברח כדי להציל את נפשו. הוקמו לשכות מסתור. אליהם יכלו הארכיטקטים החופשים או הבונים החופשיים להגיע, להזדהות ולקבל מקלט מרודפיהם. בלשכות אלה הנאמנות של האנשים איש לרעהו הייתה רבה, וכך נוצר הכינוי "אח". כל אחד מהבונים החופשיים בעולם נקרא "אח", וכל אח כזה מתקבל בברכה בכל לשכה בעולם, אם המטרה היא שתשמש כמקום מקלט, או שמדובר בביקור נימוסים. חלק מהטקסים נראים קצת משונים למי שאינו מכיר אותם, אך מרבית האחים אוהבים מאוד את הכבוד ההדדי השורר בלשכה, את הפסוקים המיוחדים אשר אותם מקריאים במפגשים, את המוזיקה והזמירות שנשמעות שם ובעיקר את הישיבה סביב השולחן הלבן. בסוף הטקס כל האחים מתיישבים ליד שולחן ארוך המכוסה במפה לבנה, שותים יין, אוכלים ארוחות קלות או כבדות קצת יותר, ובאותה הזדמנות מברכים את הנוכחים.

לא אתייחס לפרטי הטקסים, אך אציין שמדובר במסדר המבוסס על אמונה באלוהים על פי שלוש הדתות המונותיאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם. מי שאינו שייך לדתות הקשורות לאברהם אבינו, אינו יכול להיכלל במסדר, כמו עמי אסיה המאמינים בבודהה.

לבונים החופשיים יש אויבים רבים. עד היום, רבים מתושבי מזרח אירופה הקומוניסטית לשעבר מאמינים שהבונים החופשיים, או כפי שהם גם נקראים "מסונים", הינם כת מסוכנת. אחרים סבורים שהבונים החופשיים הנם כת הנשלטת על-ידי יהודים.

חבר טוב ויקר שלי שימש בתור נשיא של לשכת הבונים החופשיים בחיפה, ומעולם לא שיתף אותי במעשיו שם, הציע לי באחד הימים הוא להצטרף ללשכתו. בניגוד לאגודות שונות שניתן להצטרף אליהן בקלות יחסית, אצל הבונים החופשיים חייבים תחילה להתקבל, ורק לאחר מכן להגיע ללשכה. כיצד מתקבלים? בתחילה נשלח "אח" אחד או שניים לביתך כדי לתהות על קנקנך ולהכיר את בני משפחתך. אליי הגיעו שני "שליחים", האחד איש טוב וחייכן, והשני חמור סבר וכעסן. תוך כדי שהותם בבית, הכעסן נראה לי כמו חוקר משטרתי, כך שמיד חשבתי שעומדים לגייס אותי לארגון חשאי. האמת ניתנת להיאמר – ייתכן כי כבר באותו שלב היה עליי לוותר על כל העניין, אולם סקרנותי גרמה לכך שהצטרפתי לארגון.

בערב הראשון בו שהיתי במחיצתם, נדהמתי מאמצעי הביטחון הנהוגים בכניסה, וכן מלבושם המוזר. הם עטו סינרים ונראו כמו בנאים, מילא... יצרתי קשר נחמד עם "אחים" אחדים, אך מאחר ובאותה תקופה מרבית עבודתי למטרות פרנסה נעשתה בשעות הערב, נעדרתי ממפגשים רבים, וזה לא התקבל בעין יפה על-ידי ה"אחים" החדשים שלי. אחרי זמן מה החלטתי לעזוב, ולהיות חבר בארגון הרבה יותר חילוני – הרוטרי. זה סיפור אחר, שאף הוא לא הסתיים ב-Happy End.

התלהבתי מכך שכמה עשרות אנשים מכריזים על נאמנותם אליך כ"אח" ואתה אמור להיות נאמן להם, אך לפעמים תהיתי באם הנאמנות הזאת יכולה להתממש במציאות או שאלה בסיסמאות שווא.

כשם שלכל אחד מאיתנו יש לפעמים מחושים כמו כאבי ראש או שיניים, יום אחד הציקה לי אחת משיניי. ובאותו הזמן היה לי רופא שיניים הנחשב אחד הטובים והיקרים. קבעתי תור, המתנתי בסבלנות והגעתי סוף סוף לטיפול. הסייעת קיפצה סביבי והלבישה עליי כל מיני אביזרים משונים. הרופא הדגול בדק אותי ומייד הכריז שזו פעולה מסובכת, ואינו בטוח שיוכל לבצעה בטיפול אחת. הוא נבר, חצב וקדח בשן האומללה – דרש מהסייעת עוד ועוד חומרים משונים בכל מיני צבעים עם ריח של בית מרקחת וטעם של דבק מגע... לפתע אמר: "אסור לשטוף את הפה, אסור לאכול אסור לשתות וחייבים לשלם אלף שקל". שומו שמיים מהיכן אקח את הסכום הזה... הסייעת אמרה "אפשר בכרטיס אשראי", נתתי לה, ויצאתי פצוע וחבול מלא רחמים עצמיים.

אחרי כמה ימים של בליעת אנטיביוטיקה, הלכתי למסעדה מזרחית והכנסתי לפה זית ירוק לפה, לא ידעתי שיש בו גלעין. שמעתי קליק ונדמה היה לי שהגלעין נשבר – אך אבוי לי, השן המתוקנת נשברה ונשארה רק בליטה קטנה. סיימתי לאכול ויצאתי לביתי. עוד באותו הלילה הכאבים התגברו, וזה היה בלתי נסבל. כמובן שזה קרה ביום שהרופא לא מקבל פציינטים. צלצלתי לרופא בדחיפות והוא ענה לי (בדומה למערכון של הגששים) – "כאן ד"ר אינשן, שעות הקבלה הן"... במלים אחרות – טרק לי את הטלפון. ברוב ייאושי התחלתי לשאול את מי שרק אפשר מה לעשות והגאולה הגיעה מהעוזרת הנאמנה שלנו שאמרה בפשטות כי ישנה מרפאת שיניים למקרים דחופים ברחוב שבתאי לוי בהדר הכרמל, הפועלת 24/7  והמנוהלת על-ידי רופאים ערבים אשר למדו בברית המועצות.

מיהרתי להגיע למרפאה המהוללת. למזלי מצאתי חנייה ברחוב העמוס, ונכנסתי פנימה. התברר שהמרפאה הצטמקה, ונותר בה רופא אחד בלבד. הוא טיפל בי במסירות, אך ללא הועיל – השן השבורה סרבה לצאת, על אף ניסיונו של הרופא להפעיל צבתות ומכשירי עינויים אחרים. חשתי שאני נמצא בגיהינום. לאחר זמן רב שנראה בעיניי כמו נצח, הרופא הודיע לי שסיים ואמר: "עשיתי לך עקירה כירורגית". חששתי פן יהיה עלי לשלם עבור פעולתו זו סכום הזהה למחצית משכורתי.

בינתיים התפתחה בינינו שיחה נעימה, הוא סיפר לי שהוריו היו חברי מפלגת ה-PKP, ובזכות זו הוא קיבל מלגת לימודים במוסקבה היפה, למד רוסית ואף הכיר יפהפיות סלאביות מקומיות מסבירות פנים...

אני כמובן סיפרתי לו על עיסוקיי הרבים. הוא שאל האם אני עושה משהו בנוסף לעבודתי המעניינת. על כך השבתי לו: "אני בונה חופשי". למשמע הדברים פניו הרצינו, והוא אמר: חבל שאמרת לי זאת, שכן גם אני בונה חופשי, כך שאתה "אח" שלי, ולכן לא אוכל לקבל ממך תשלום עבור עבודתי. השיחה בינינו התפתחה, כשהיא מזכירה מערכון הקשור לאינסטלאטור שאינו מוכן לנקוב במחירו של תיקון שביצע בביתו של לקוח, כשמדובר בסך הכול על החלפת גומייה בברז. לא ממש הבנתי אין קומוניסט מלידה הופך לבונה חופשי... הדיון בינינו החל בצורה יפה, אך הוויכוח עלה לטונים גבוהים. אני התמדתי בהבעת רצוני לשלם, ואילו הוא טען שלא לוקח מאחיו אפילו גרוש.

בעצם לא היה ברשותי כסף מזומן. ביקשתי ממנו להמתין דקה, יצאתי לרגע וכתבתי צ'ק על סך 300 שקל. נכנסתי חזרה, הנחתי את הצ'ק על השולחן, ויצאתי במהירות במורד המדרגות, לפתע הוא פתח את הדלת וצעק לעברי: "נתת לי רק 300 שקל..."

הייתי כבר ברחוב, ושמחתי על-כך שיצאתי בזול, ולא קבלתי רפורט חניה... 

 

נפתלי בלבן – אוברהנד, 11/2/2023, ארקפה