שיר:

פְּיָאנוֹ-פוֹרְטֶה | יעל קידר

כְּמוֹ פְּסַנְתֵּר כָּנָף חַסְרַת תּוֹעֶלֶת

אֵינָהּ חוֹמֶקֶת מִשִּׁנֵּי הַזְּמַן חוֹלֵף

וּמְטַפְטֵף לַחוּת לְתוֹךְ פְּלָדַת הַמֵּיתָרִים

יוֹצֵאת תָּדִיר מֵהַכִּוּוּן, רַכָּה בִּנְמוּכִים,

פּוֹקַעַת בַּגְּבוֹהִים, לָבָן שָׁחֹר לָבָן

לְסֵרוּגִין, מַכְשִׁיר לְעִנּוּגִים נוּגִים

הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נוֹגְעִים וּמִשְׁתַּמְּשִׁים

עַד שֶׁיּוֹצֵאת מֵהַשִּׁמּוּשׁ, הוֹפֶכֶת לְרָהִיט,

לָהִיט בְּסָלוֹנִים, בְּתַחֲנוֹת רַכֶּבֶת,

מִכְסֵה מֵגֵן עָלַי מִפְּנֵי יַלְדָּה מֻרְעֶבֶת

אוֹכֶלֶת מֵעָלַי עוֹשָׂה בִּי פֵּרוּרִים

וּלְעִתִּים, בַּלַּיְלָה, בְּרִגְעֵי הַחֶסֶד

עוֹלִים בִּי הַשִּׁירִים.