מסה:
אין תיקון אחר חצות - אני ותאילנד/ מארי רוזנבלום
א.
כשאלוהים ברא את העולם, לא ברור כמה זמן באמת הוא הקדיש לכך.
התוצאה הסופית, בריאת העולם , כדברי המחבר, לקחה שבעה ימים תמימים. אם ננכה את היום השביעי, שהוא יום המנוחה, הרי ששישה ימים ברא אדושם את העולם.
"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה."
מכאן, נשאלת השאלה.
למה כבודו נחפז? כמה בדיקות כבודו ערך. איני מזלזלת בעשיה הענקית הזו אבל, מתעוררות שאלות וספקות על מעשי הבורא.
הרי כבודו שואף רק לטוב, ברא אותנו בצלמו, מדוע לא שם לראשו את כתר הזקנה?
חיפשתי במקורות היכן הוזכר הקשיש לראשונה ולא מצאתי. יתכן והסיבה הינה שכן אז לא היו קשישים, אבל האדושם, זה שיודע הכל, יכול היה לצפות, מעצם בריאת האדם, את זקנתו-חרפתו.
שלמה המלך אומר בספר משלי "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (משלי פרק כ,כט)
בספר ירמיהו ניתן למצוא פסוקים רק על הגר, היתום והאלמנה, אשר מצויים בנחיתות כלכלית וחברתית, קרי עניים, חלשים וזקוקים להגנה ולסיוע.
יש תכלית לבריאה, להוציאה מהתוהו והבוהו, יש ראשית לבריאה וגם אחרית, יש מטרה ומשמעות לעולם. יש לאן ללכת, להגיע. ניתן לתקן בהדרגתיות את העוול הזה.
אולי זה יקרה והלוואי שיקרה.
ב.
שנים לא ביקרתי בתאילנד. טעמם של אותם זכרונות משם היו מתוקים, רכים ועם רצון לחזור לשם.
עתה שבתי לתאילנד והתוכנית הייתה לבקר רק במקומות אקזוטיים, נופים וטבע.
עצירת ביניים בבנקוק בשדה התעופה, המראה לקראבי ומשם לרזורטים, בדרום תאילנד, לאונאן, בניאןטרי, ראיואדי ועוד.
הריזורטים שקטים ויפי נוף, משופעים בנופים עוצרי נשימה , טבע מול אדריכלות . עיצובים, צמחיה וחיות בגדלים חריגים.
באתרי הנופש, שם, וילות וסוויטות מרהיבות ומפנקות. המקום ברמת חמישה כוכבים ואף יותר.
למקום מגיעים משפחות ונופשים מכל העולם. החופים פרטיים עטופים בעצי קוקוס, בריכות מעוצבות וכל הפינוקים שאתר נופש יוקרתי יכול להציע.
יש בו רצועות חוף לבנות אינסופיות, שקיעות מהממות בערב. האי אף מוגדר כשמורת טבע, כך שאסור להניח כיסאות על החופים היפהפיים או לנסוע עליהם.
שלווה ועיצוב טבעי ומפנק. חלק מהחדרים עשויים עץ, אחרים עשויים חמר, הכל בהשראה אותנטית שמכניסה שלווה ללב. במקום מגישים מטבח בריא על טהרת חומרי הגלם הטריים
ג.
אבל, פה בתאילנד, בדרום , העשיר יותר, אין חוק ואין דיין. האוכלוסיה המקומית גרה בפחונים, היא בעיקר מתפרנסת מנתינת השירותים לתיירים: כביסה, נקיון, הסעות, בישול מאכלים נפלאים בבוטקה קטנה במחירי אפס, מכירת בגדים וכד'
יתכן והמלחמות באוקראינה/רוסיה, האלימות בעולם, בישראל, רעב, קורונה וכל הדברים הכבדים , הרעים, גרמו לכבודו, ירום הודו, לשכוח אותנו, הבוגרים, הקשישים, הזקנים, המבולבלים….גם אם שכח לא תיקן. התעלם, אולי חו״ח - מחק.
בארבעה ריזורטים בהם ביקרתי לא הייתה כל חשיבה לגבי האיש הבוגר. מדרגות, ללא הצדקה ועם הצדקה, היו בשפע בדירה, במקלחת, בשירותים, ביציאה מהדירה, בהליכה במשעולים ובכל רגע חששתי לחיי גם אם לוותי במקל, דרך קבע.
גובה מדרגה היה נמוך, לא סומן, לא היה שינוי חומר, שיכול היה לרמוז על שינוי בגובה בכל גודל, בין עשרה סנטימטרים לסנטימטר בודד. חסכון באור שכן באיים אין חשמל, אלא גנרטורים ולכן אין הרבה אור בשבילים ובכניסה לדירה.
ילדים נפלו אבל קמו. לא אונה להם דבר.
ברגע של יאוש סימנתי את סף המדרכה באודם. בשובי לחדר האודם הוסר.
בריזורט הראשון והשני שוחחתי עם המנהלים. הם הסכימו עימי כי אכן המקום מאוד מסוכן למבוגרים אף ציינו כי אנשים מבוגרים, כולל משפחתם לא מגיעים לריזורט.
בלילה הושמו פסים על המדרגות בדירתי ובמקביל הונח פרוז'קטור.
אחרי יומיים כשעברנו לריזורט אחר, הבעיה הייתה אותה הבעיה. כשעזבנו את אותו המקום,הגיע מייל ובו ביקשו סליחה על הנושא והובטח לטפל בנושא. לאחר מכן פסקתי להתלונן.
כל יום, כל רגע, התפללתי שלא אשבור אברים ואגיע לביתי בהטסה רפואית.
בריזורט האחרון נפלתי בחדר האוכל. מדרגה שפספסתי. כמה מביך, מאיים, בדיקת אברים, מכות יבשות וכו'
ד.
כמה מביך ומצער.
דרום תאיילנד היא גן עדן לתייר. גיליתי יופי, ענווה, אהבה, אדריכלות על. מה איבדו שם מתכנני העל? למה הם שכחו את האיש המבוגר. חשתי בו זקנה, נכה, עוורת ורועדת מפחד לכל צעד.
ה.
מה הייתה מטרת הבריאה? בעבור מי נברא העולם? מי אינו זכאי להנות מהטוב הבלתי נדלה בחייו?
לגן העדן של האלוהים אין חיבור לקשיש. כשניסיתי לבדוק מדוע הארכיטקטורה התאילנדית בנויה ללא כל התחשבות בקשיש נאמר לי שהם מקפידים לשמור על התרבות העתיקה ואז לא נלקחו בחשבון הקשיים של האדם המערבי. אכן לא נתקלתי בקשישים ברזורטים. הם עוזרים למשק הבית של המשפחה הראשונית בכביסות, בישולים, שמירה על הנכדים ובעבודות בית.
ואולי....אולי יש השגחה עליונה שהרי הגעתי בשלום לארץ ולא אונה לי דבר.
ו.
ועוד בקטנה, מילה על הפילים המדהימים בתאילנד.
עפ"י מה שנאמר לי, יש כיום בתאילנד כ-10,000 פילים שחציים חיים בג'ונגלים, בחופשי וחציים מאולפים.
תאילנד ידועה בין היתר בזכות שפע האטרקציות אשר היא מציעה לגדולים וקטנים ועם האטרקציות הפופולריות ביותר נמנות אלו המשלבות בעלי חיים. התמונות הפוטוגניות אותן מעלים המבקרים כשהם מחויכים לצד גור נמרים, קופים, תנינים ונחשים הופכות ויראליות ברשתות החבריות, מה שמושך אל המקומות הללו תיירים נוספים המבקשים לקחת חלק עם המפגש הבלתי אמצעי עם חיות הבר הפראיות..
יחד עם זאת, מאחורי התמונות המרשימות, מסתתרת מציאות שונה בתכלית של סחר והתעללות בבעלי חיים, כליאתם בתנאי שבי קשים ביותר לרבות עקירת שיניים וציפורניים ושימוש בסמים קשים על מנת לשמור עליהן כנועות – מה שעבור מי שלא בקיא בכך נחשב כ"ידידותיות.".
אחת התעשיות האכזריות ביותר בהקשר זה, הן חוות הפילים בתאילנד המציעות למבקרים רכיבה על היצור הענק והיפהפה. אך לא רק חוות רכיבה, בתי עסק רבים ברחבי המדינה מחזיקות בפילים שבויים, שבורי שיניים ורוח, למטרות שעשוע וכאמצעי למשיכת תיירים חסרי מודעות.
למרבה השמחה, ולמרות שבהיבטים רבים תאילנד היא מדינת עולם שלישי, קול צעקתם של חסרי הישע הגיע גם למחוזותיה ולצד ההתאכזרות, קמו גם חוות שיקום ששמו לעצמן מטרה לחלץ כמה שיותר מבעלי החיים הנמצאים כלואים ולתת להם חיים חדשים ואמון מחודש, עד כמה שניתן, בבני האדם הסובבים אותם.
ביקרתי בחוות הפילים בקולנטה (יש עוד חוות כאלה)שבה אסורה רכיבה על פילים אלא, בלבד, ליווי יומי איתם, האכלה, רחצה והתבוננות.
חוות הפילים הזו, לעניות דעתי, היא אחד מהמקומות שבתום הסיור של חצי יום נמלאתי אהבה לאותה חיה אצילה.. -, וכולן מציעות למבקרים היא מציעה למבקרים חוויה נעימה לצד בעלי הסיור כלל טיול במעבה הג'ונגל, רחצה בנהר והאכלה. כל זאת מבלי לשלב רכיבה או כל פעילות אחרת שעשויה לפגוע בבעלי החיים או להפר את שלוותם..
כמזכרת מהחוויה יוצאת הדופן, תקבלו תמונות אשר יצולמו על ידי צוות המקום במהלך היום (אותן יעלו לעמוד הפייסבוק של החווה) והכסף שתשלמו עבור הסיור ישמש לתחזוקה שוטפת, מזון עבור בעלי החיים והמשך עבודת הקודש של חילוץ פילים נוספים המוחזקים בתנאים קשים.
מדובר בחוויה שהיא בגדר חובה עבור כל מי שמגדיר את עצמו כאוהב בעלי חיים ובמיוחד עבור משפחות עם ילדים המחפשות חוויה בלתי נשכחת עם תרומה עצומה לרווחת החיות.
הביקור בחוות הפילים יקר ועולה כמה מאות שקלים לאדם אבל ממלא את נפשך.
