מאמר:

על לטיף ברטוב ותרומתו התרבותית/ בלפור חקק

 צילום: תפארת חקק

הלך לעולמו לטיף ברטוב, חוקר המוזיקה הערבית

 

המאמר הזה נכתב בעצב רב: זו קינה על אבדן גדול, איש שיצר מפעל גדול למען הזמר הערבי: לטיף ברטוב ז"ל.

הוא החל במונוגרפיה  "מאה שירים ועוד שיר: אֻם כֻּלת'ום", זה היה בשנת 2013. לאחר מכן הגיע הקובץ: "שירים נבחרים של המוזיקאי והזמר מחמד עבְּד (אל) לו'האב"- 2014.

לטיף ברטוב לא נח ולא שקט, כמו חש ששנותיו ספורות.

הוא הוציא לאור מבחר משירי הזמיר עבְּד (א)לחַלים חאפט'- 2016, ובעקבותיו באו: שירי המוסיקאי והזמר מלך העוּד פַריד (אל) לאַטרש- 2018

בשנתיים האחרונות הוא פרסם את קובץ שיריהם של סלימה מוראד ונאזם אל רזאלי (נַאטִ'ם אלְעַ'זַאלִי). והקובץ השישי היה: אסמהאן (אחותו של פאריד).

כל מי שיש לו עניין במוסיקה הערבית ובענקי הזמר של השירה הערבית עקב באהדה אחר מפעל מרתק זה.

כאשר עלו יהודי המזרח לארץ, הקולטים לא ידעו שחלק מתרבותם זו המוסיקה הערבית. מעבר לנכסי התרבות היהודית שהם הביאו איתם, הם קיימו הפריה הדדית עם התרבויות השכנות בארצות הים התיכון. לטיף ברטוב ז"ל לקח לעצמו את האתגר לתווך בין התרבויות.

 

ישראלים,  שראו בעבר ביום שישי את הסרטים המצריים נחשפו לעוצמה המוסיקלית של אום כולת'ום, של פאריד אל אטרש ואחותו אסמהן ואחרים.

כולנו חבים היום חוב של כבוד והערכה ללטיף ברטוב ז"ל, שראה את האתגר והשליחות בהנגשת תרבות זו לקהל הישראלי.

אל נשכח במותו את העשייה המיוחדת שלו:

השירים מובאים בששת הכרכים שלו,  בתרגום עברי בהיר וּבליווי הקדמה הסוקרת את הביוגרפיה של המוזיקאי ונקודות ציון בהבנת דרכו המוזיקלית.

 לטיף ברטוב ( אבו ל-ח'יר) נולד בעירק (בגדד)  ב-1933 ועלה לארץ ב-1951. בעירק התחנך בבֵית הספר היהודי  א- שאמס ולאחר עלייתו לארץ וּשלבי קליטה במעברה, למד הנהלת חשבונות והשתלב כעובד משרד האוצר, רשות המסים.

בעבר קיימנו ריאיון איתו, ריאיון שפורסם תחת השם: הרצל ובלפור חקק.

אביא כמה דברים שאמר לטיף ז"ל בריאיון, כדי להבין את אישיותו המיוחדת.

הוא אמר כך:

 

"לא הייתה שום כוונה מראש להוציא סִדרה של גדולי הזֶמר הערבי. הדבר התחיל בקבוצת חברים בפורום יהודי עיראק באינטרנט, שחלק מהם עלה לארץ בגיל צעיר או שנולד בארץ. היו ביניהם מי  שאהבו מאוד להאזין לשירי אֻם כֻּלְת'וּם או לשירים ערביים בכלל, אבל לא הבינו את מה שהיא שרה. עלה אז הצורך לתרגם את השירים. אני התנדבתי למשימה. זכור לי, כי השיר הראשון, שנתבקשתי לתרגם היה "אִלְאַטְלַאל" (עיי החורבות) של המשורר אִיבְּרַאהִים נַאגִ'י  ומלחָנַיו של גדול המלחינים, רִיַאץ' אלְסִנְבַּאטִי. התרגום נתקבל בהתלהבות ובאו אחריו בקשות לתרגום שירים נוספים. אבל  תרגום לבד לא הספיק למי שרצה ללמוד את השיר. היה צורך בתעתיק לעברית עם ניקוד כדי לאפשר קריאה נכונה. משיר לשיר הצטברה כמות, שהיה ראוי לקבּצה בספר. כך נולד הספר הראשון "מאה שירים ועוד שיר לאֻם כֻּלת'ום".

לטיף ז"ל אמר לנו: הרגשתי מחויבות.

למעשה, זה הפך למפעל חיים, וחבל ששום גוף ציבורי לא תמך ולא סייע כספית, וגם לא העניק תואר כבוד על מפעל חייו.

 

סיום: חשיבות מפעלו התרבותי של לטיף ברטוב

 

בדורנו  עדיין חיות זו בצד זו תרבויות ייחודיות שונות בצד התרבות המשותפת לכולם. נוסחת הקסם לקיום משותף: לשמור על הייחוד ולקבל את השוֹנוּת, לדעת להכיל את האחֵר מתוך הכרה וכבוד לתרבותו.

ספריו של לטיף ברטוב ז"ל יש בהם תרומה להכָּרת התרבויות שהביאו עמם יהודי המזרח לקהילותיהם. חבל שהמפעל החשוב הזה נקטע.

ביקרנו ב"שבעה" בבית האבלים. הבנתי מבנו אהוד, שלטיף ז"ל השאיר טיוטה של כרך שביעי. והמשפחה תעשה הכול להפיק קובץ זה.

נזכור ללטיף ז"ל שחשף בפנינו אוצרות שלא הכרנו.

יהי זכרו ברוך.