שיר:

יְצִירַת חַיִּים/ אורית כרמל רפאלי

 

לִבִּי נִמְשָׁךְ אַחַר הָאֲנָשִׁים הַנִּכְשָׁלִים

אֵלֶּה שֶׁלֹּא מַצְלִיחַ לָהֶם לְהַצְלִיחַ

וַעֲדַיִן מְנַסִּים

הֵם הַמְּעַנְיְנִים שֶׁבִּבְנֵי הָאָדָם

וְהַנּוֹעָזִים.

כְּמוֹ עַל דַּפִּים מְמֹרָטִים

טְיוּטַת חַיֵּינוּ נִכְתֶּבֶת בְּמַעֲשִׂים

וְלֹא מַגִּיעָה אַף פַּעַם

לִכְדֵי מוּצָר מֻגְמָר

חַף מִטָּעֻיּוֹת

הַמַּחַק הַמְּבַקֵּשׁ לְהַעֲלִים – מַכְתִּים

הָעִפָּרוֹן חוֹרֵט סִימָנִים

וְהֵם יָפִים

הָיִיתִי רוֹצָה לְחַבֵּק

אֶת הַטְּיוּטָה שֶׁלִּי

לְהוֹצִיאָהּ מֵהַפַּח וּלְהַחְלִיק

בְּכַף יָד טוֹבָה

דַּף אַחֲרֵי דַּף רְצוּף שְׁגִיאוֹת

לִמְצֹא בָּהֶן יֹשֶׁר וְחֵן

לְהַסְכִּין לְקַבְּלָן אַף עַל פִּי כֵן