מסה:

פלה – אתלט של אלוהים/ צדוק עלון 

 

היינו שומעים בטרנזיסטור את שידורי המשחקים וחשים שנחמיה בן אברהם אוהב את פלה ומייחל לטוב; בשום אופן כשפלה וקבוצתו ניצחו לא חשנו כי זכייתם היא הבסת הקבוצה היריבה. חשנו כי נצחונו של פלה הוא במציאת הסוד. הגול המנצח והנפת גביע העולם לא ביטאו ניצחון על היריב אלא ניצחון רוח האדם בהשגת יעד, בפיצוח איזה סוד כמוס. לא חשנו בשום אופן ניצחון על יריב, אלא מימוש שאיפה להגיע לאותו סוד כמוס.

פלה היה בעינינו הן גיבור ממשי ששלט בכדור והן מעין דמות אידיאית בשכלנו – גיבור-על שמבטיח לנו לא רק שיש סוד אלא שניתן לגלותו.

באותה תקופה השדרן נחמיה בן אברהם דמה בעינינו למי שמונה על ידי בורא עולם לתאר כיצד פלה, האביר טוב הלב בכישרונו ובשליטתו, מטפס במעלה ההר עם הכדור, שנדמה לחלק מגופו, כדי למצוא את המפתח לגילוי הסוד. נחמיה בן אברהם כל כך הזדהה עם המשימה שהוטלה עליו עד כי סברנו שפלה שואב עידוד ממנו; לא היה ספק בליבנו שלנחמיה בן אברהם הייתה תרומה מהותית להצלחתו של פלה, כשם שלא היה לנו ספק שלנו הייתה השפעה על המהלכים במגרש הכדורגל – כמה פעמים אחזנו בשתי ידינו את שתי אוזנינו כדי לא לשמוע האם הצליח הגיבור, כאילו אם נשמע נפריע חלילה לפלה לכדרר את הכדור ולהבקיע את הגול המיוחל.

כנער שגדל בארץ מצאתי רֵעים לפלה בדמות אלון ורפי, בספריו של אבנר כרמלי על החלוץ אלון לוי ("בעט אלון בעט") וחברו השוער רפי גבעון ("הכדור בפנים... לא!"). לא היה הבדל בעיניי בין ממשותם של החלוץ והשוער הדמיוניים של כרמלי לבין דמותו הממשית של פלה – כולם היו בעיניי חלק מהוויה שכך היא צריכה להיות ולא אחרת.

באותם ימים גם למדנו את משחק השח; גם כאן לא ראיתי התמודדות בין שני שחקנים אלא ניסיון של שני שחקנים למצוא פתרון לבעייה, שעם התרתה נחוש סיפק גדול. וכך, מגרש הכדורגל ולוח השחמט דמו בעיניי למרחב-יה.    

זו הייתה תקופה שכבר התחלנו לגלות כיצד מתגלים לנו דברים וסברנו שלא לחינם מספר השחקנים הוא 11 בכל קבוצה, שהם 11 כוכביא מההגדה של פסח, ולא במקרה מגרש הכדורגל בנוי כמלבן שמידותיו ביחס הזהב – איך יכלו הדברים להיות אחרת אם 11 כוכבים בכל קבוצה משחקים ב"מלבן זהב" ופלה מוביל את כולם, לא כמתמודד עם יריבים אלא כמי שרוצה שכולם יבואו בעקבותיו ובעקבות הכדור שברגליו אל השער? שם בשער תימצא תשובה, וכמה טוב שפלה ברצונו הטוב מוביל אותנו לשם.    

בפני פלה משימה של התרת קשר, חשבתי באותם ימים, וההתעסקות הזו בהתרת הקשר היא ממשית כל כך, עד כי יש בה כדי להשרות רוגע, ואכן כשמרגליו או מראשו של פלה הפלאי הכדור הבקיע את השער הייתה פוקדת אותנו תחושה עזה של סיפוק, תחושה בראשיתית של יצר ההולך ומתעצם והופך לדבר ממשי ביותר שניתן לאחוז אותו במלוא שתי כפות הידיים.

לימים, כשיכולנו לראות תמונות של פלה, ראינו בחיוכו הזוהר את תחושת הסיפוק ואת השמחה על שמזכה הוא את הרבים בטובו; אם יש אנשים שמחים – יש שמחה; אם יש חיוך זוהר – יש זוהר.

על אף ההתפכחות ההכרחית שפקדה אותנו עם התבגרותנו, שמחנו שפלה המשיך להפיק את הטוב שבליבו. היינו עדים לכך שפעילותו למען שלום ושיוויון חברתי, וכן קבלת התואר "אזרח העולם" ו'שגריר רצון טוב של יוניצ"ף' והתמנותו לשר הספורט של ברזיל – כל אלה רק הוסיפו לאהבה שמיליונים של בני אדם רוחשים לו.

עתה משהלך לעולמו מתחזקת בנו התחושה שהאנושות זכתה באתלט גוף-ונפש של אלוהים.