שיר:
אבחת חרב/נעמי תדהר
הַחַנְיוֹן שֶׁבּוֹ הִתְחַלְנוּ, בַּשְּׁבִיל הַיָּרֹק,
הִסְתַּיֵּם בְּאִבְחַת חֶרֶב.
בְּתוֹךְ מָבוֹךְ בְּדִידוּת
מַחֲרִישׁ הַשֶּׁקֶט,
הַפָּנִים מַחְלִידוֹת,
אֲנִי קוֹרֵאת אֶת הֲוָיָתִי בִּשְׁתִיקָה.
עֵינַיִם מִתְגַּלְגְּלוֹת
מְחַכָּה לַזְּרִיחָה הַחוֹלֶפֶת.