מסה:

שושנה שושנה שושנה/אבי גולדברג

מאווייהם של צעירי הפלי"ם לבת חוה, התפזמו בשירו של חיים חפר ובקולה של יפה ירקוני. " מסע הימים הגיע לסוף, סירות עם ג'מעה, אורות מן החוף. ואז אל שושנה כל איש הסתער- וזמר עליז כה זימר: שושנה, שושנה, שושנה..." אפשר לומר כמעט בוודאות שהסתערות כזו, כיום, על חיילות השריון היתה נענית בירי מהצריח שהיה מצנן את התלהבות הספנים הפלמחניקים.

השם שושנה מוכר וידוע מהתנ"ך. שמו של פרח המקסים ביופיו "כשושנה בין החוחים" ]שיר השירים פרק ב'[ וכן שמה של האישה היפה שושנה מפרק י"ג בספר דניאל, שם, במקור הקדום, לא היו אלו הג'מעה של הפלי"ם שחשקו בשושנה, היו אלה שני זקנים. וזה סיפור המעשה בקצרה : ירדה שושנה בת חלקיה, אשת יהויקים, בת למשפחה עשירה מקהילת יהודי בבל, אל הרחצה וחשפה את גווה. שני זקנים, נכבדי הקהילה היהודית , שהציצו בה, חשקו בה וניסו לכפות עצמם עליה.

 

שושנה, אישה המודעת לערכה ולזכותה להגן על גופה וכבודה , סירבה להם . הזקנים "המכובדים" מתוסכלים מסירובה, טפלו והעלילו עליה עבירת ניאוף, כדוגמת עלילת אשת פוטיפר,]בהיפוך מינים[ החרמנים הזקנים שלא הגיעו אל סיפוקם, העידו קבל עם ועדה כי ראו את שושנה מקיימת יחסי אישות עם אדם צעיר לימים בצלו של עץ עבות. דניאל, ]שעל שמו נקרא הספר [ שאך זה נחלץ מגוב האריות, נרתם כג'נטלמן אנגלי למשימת הצלתה מעונש המוות שנגזר על שושנה . הוא הפעיל את כישורי פרי מייסון שלו והפריך את עדויות שני הזקנים, משל היו עורבא פרח. אין להיחפז לספר דניאל ולבדוק את נכונות סיפורי דלעיל . ספר דניאל בגרסתו העברית ]והארמית[ מסתיים בפרק י"ב ולא תמצאו בו את הסיפור הזה ועוד אחרים ויפים כמוהו . מי מחכמי ישראל החליט אי פעם אלו מהסיפורים אודות דניאל יכללו בספר ואלה יושמטו ממנו ולכן מסתיימות עלילות דניאל בפרק י"ב. במבוא לספר דניאל בפירוש פרופ' קאסוטו נכתב "נוסח ספר דניאל שבתרגום היווני המיוחס לשבעים, כולל פרקים שאינם בנוסח העברי ושהם כנראה הוספה מאוחרת ". סיפורה של שושנה, כמו סיפורים נוספים המיוחסים לספר דניאל מופיעים בנוסח שתורגם ליוונית. מקובל שהקודיפיקציה של התנ"ך נעשתה רק במאה השניה או השלישית לספירה וכך גם עת תרגומו של התנ"ך ליוונית, שנועד ליהודי אלכסנדריה דוברי היוונית. כלומר לא מדובר בתוספות מאוחרות אלא בהחלטות של חכמים אלה ואחרים להכליל או שלא להכליל סיפורים שהיו קיימים ולאגדם בתנ"ך.

 

באותה דרך ניכר המאבק על האמת, על עיצוב נרטיב לאומי ,דתי, על פי אסכולה זו או אחרת, ,בהשמטת ספר החשמונאים, ]ספר המקבים[ וספר בן סירא ספר יהודית ואחרים. הספרים שהודרו בידי האמוראים והתנאים בדרך של שקלא ותריא- אלו הספרים החיצוניים, אינם אסורים בקריאה אך אין בהם את הדרת הקודש שיש לספורים הכלולים בקובץ התנכ"י . את תרגום הנוסח היווני של התנ"ך לאותם חלקים שנעלמו מהנוסח העברי, הספרים החיצוניים ,וכינוסם לכלל ספר עברי ,עשה יצחק זעקיל פרנקל ב 0382. השמטת סיפור שושנה מספר דניאל דומה להשמטת ספר יהודית

 

. המשותף לשני סיפורים אלה, סיפורה של שושנה וסיפורה של יהודית, הוא סיפורן של נשים יהודיות אסרטיביות ,המנגחות את האתוס הגברי, בהתנגדותן לשליטת הגבר על גוף האישה, ובחכמת נשים מעשית ובתושייה כפי שעולה מתכסיסי האלמנה היפה יהודית, שכרתה, את ראשו של הולפרנס, והצילה את תושבי עירה הנרפים מהמצור שהוטל עליהם. יהודית והולפרנס בציורו של קראווג'ו הנוסח העברי של התנ"ך הותיר לנו רק מעט סיפורים על נשים כאלה. יעל אשת הקיני ש"טיפלה" בסיסרא, או דבורה הנביאה הקדומה, שהיתה מנהיגת שבטי ישראל בעת מלחמה . סיפורן של יעל ודבורה שסופרו בשחר ההיסטוריה העברית בארץ כנען, אי אפשר היה להעלימן מהתנ"ך. סיפורן של שושנה ויהודית, שחיו לאחר חורבן הבית , הוסרו מהתנ"ך היהודי. הגרסה העברית של התנ"ך היא תוצר של מיעוט למדני ששרד את חורבן בית שני והתרכז ביבנה ובאושה ובציפורי, המנהיגות הרוחנית החדשה במקום כוהני המקדש , למיעוט בני ישראל שנותרו בכנען לאחר חורבן הבית השני

 

 . ודוק, דווקא סיפורה של אסתר, האישה הכנועה, שדודה מסרסר לחיקו של אחשוורוש, אירוע המתרחש בגלות פרס בתקופה מאוחרת , צורף לקודקס הקדוש בשם מגילת אסתר . אפוקריפה: תרגום הספרים שהודרו מהתנ"ך מיוונית לעברית בידי יצחק זעקיל פרנקל נשוב לשושנה. שמה של שושנה תורגם לסוזנה ,וסיפור עלילת הניאוף שבדו הזקנים שעלולה הייתה להסתיים בסקילתה , היה לחלק מהתרבות הנוצרית שסיפורי התנ"ך שהתגלגלו אליהם בתרגומו בשפה היוונית, שימשו לה כהשראה. תשעים ציורים של ציירי אירופה העלו את מעשה סוזנה והזקנים על הבד, והם כונסו לתערוכה ייחודית במוזאון בעיר קלן גרמניה תחת גג אחד, תערוכה שנושאה מ"סוזנה עד מי טו". סוזנה שהקדימה את זמנה בהתנג