שיר:

אֲנָשִׁים רְגִילִים/ יעקב ברזילי 

 

מֵאָז אֲנִי תּוֹהֶה

אִם הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים רְגִילִים

כָּמוֹנִי, כְּרוֹאֶה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי,

כְּמוֹכֶרֶת הַפְּרָחִים בַּשּׁוּק,

אוֹ אוּלַי, מִי שֶׁבָּרָא אוֹתָם

חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִבְרֹא

גַּם מִפְלָצוֹת,

דֻּגְמַת מִיסְטֶר הַיְד וְדוֹקְטוֹר גֵ'יְקֶל

בַּיּוֹם לָבַשׁ חֲלִיפָה, עֲנָב עֲנִיבָה

שֶׁהָפְכָה בַּלַּיְלָה חֶבֶל תְּלִיָּה

כֹּל יוֹם עֲנִיבָה חֲדָשָׁה.

יוֹתֵר מִכָּל אָהַב אֶת אִשְׁתּוֹ

בּוֹ-זְמַנִּית תִחְזֵק פִּילֶגֶשׁ

חָבֵר בַּאֲגֻדַּת צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים

הוּא הָיָה רוֹמַנְטִי סִימְפָּטִי

רוֹצֵחַ שָׁרְמַנְטִי.