שיר:

אבודה/ שוש גולד

פּוֹסַעַת עַל הַחוֹל הַלַּח וְהָרָטֹב, רַגְלֶיהָ יְחֵפוֹת

רוּחוֹת הָעֶרֶב מְפַזְּרוֹת שְׂעָרָהּ

מַשַּׁב רוּחַ קָרִיר

מְלַטֵּף פָּנֶיהָ וְשִׂמְלָתָהּ

טוֹבֶלֶת בְּמַיִם,

 

עֵינֶיהָ כְּבוּיוֹת -עֶצֶב לוֹפֵת

רַכּוּת,

כֶּתֶם שִׁיר עָצוּב.

 

מַשִּׁירָה הִיא מַבָּט

אֶל כָּחֹל מַיִם וְרַחַשׁ הַגַּלִּים

כְּמַנְגִּינָה נוּגָה.

 

מְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ לְהִתְרוֹקֵן

מִכְּעָסִים, שְׁקָרִים,וְצִפִּיּוֹת,

אַט אַט שׁוֹקַעַת שֶׁמֶשׁ

שָׁמַיִם אֲפֹרִים כְּתֻמִּים,

חוֹשֶׂפֶת אֶת בְּדִידוּתָהּ

עֵינֶיהָ חוֹתָמוֹת

אֶת סֶכֶר הַדְּמָעוֹת.