שיר:

צְרוֹר הַשִּׁירִים / דורון מנשה

 

הֲגַם שֶׁאָחַזְתָּ בִּצְרוֹר הַשִּׁירִים

וּבְלִי הִסּוּס הִפְטַרְתָּ: זוֹ לֹא הָאֱמֶת

רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ

בְּאִחוּר הַשָּׁמוּר לְאַחִים שַׁכּוּלִים

שֶׁבְּזֶה הַצְּרוֹר אֵין עֻבְדּוֹת

שֶׁאֵין בּוֹ נִים מִנִּימָתָהּ שֶׁל אֱמֶת

רַק חֶסֶד שֶׁנּוֹלָד עִם שְׂרֵפַת הָרְקָמוֹת הַחַיּוֹת

שֶׁנִּבְרָא עֵת קָרַס הַלֵּב בִּפְעִימָה אַחֲרוֹנָה

וְהוּא כֻּלּוֹ נֶחָמָה מִתּוֹלְעֵי הָרִימָה

מִן הָעַכְבָּרִים הַמְּכַרְסְמִים

בִּיסוֹדוֹתֶיהָ הַדַּקִּיקִים שֶׁל הַתִּקְוָה.