סיפור:
מכתב של ויקטור הוגו לג'וליאט דרואה / ויקטור הוגו מצרפתית אוולין כץ
ציורים: שארל דימון.
17 לפברואר 1841 בלילה
אהובתי האם את זוכרת? הלילה הראשון שלנו, היה לילה של קרנבל 1833? היה נשף ריקודים לא זכור לי במדויק באיזה תיאטרון. שנינו היינו אמורים להצטרף לאותו נשף, ולא הגענו לשם. (אני מפסיק את כתיבתי כדי לקטוף נשיקה על פיך היפה, וכעת אני ממשיך). דעי לך מלאך שלי, דבר לא ימחוק ממני זיכרון זה, אף לא המוות. בטוחני בכך. כל השעות של אותו הלילה חולפות ברגע זה מול עיניי אחת אחר השנייה, כמו כוכבים החולפים אל מול עיני נפשי. כן, את תכננת ורצית להשתתף בנשף הריקודים באותו ערב, ולא הלכת, והמתנת לי, מלאך קטן המעוטר כולו יופי נשגב ואהבה. חדרך היה מוצף בשקט שובה-לב. בחוץ שמענו את פריז שרה וצוחקת, המסכות חלפו ברחובות העיר בצהלות רמות של שמחה. אנחנו נמלטנו מן ההמולה ההמונית, חגגנו בסתר ובחשכת הלילה את החגיגה הנעימה שלנו, את המסיבה המענגת שלנו. פריז שקעה בשִׁכְּרוּת מלאכותית ומעושָׂה, לנו הייתה שִׁכְּרוּת אמתית.
מלאך שלי, לעולם אל תשכחי את אותה השעה הקסומה ששינתה את חייך.
הלילה של ה 17 לפברואר 1833 הפך בעיניי לסמל של תהליך נפלא מרשים וקדוש שהתהווה בך.
באותו לילה הרחקת הרחק ממך ומאתנו את ההמולה, את השאון, את ההמון הצוהל, את זוהר הלהט המזויף, את התהילה שעטפה אותך, על מנת להתייחד בחיק המסתורין הפרטי שלנו ובחיק האהבה שכבשה ואיחדה אותנו.
באותו לילה נשארתי לידך שמונה שעות. כל אחת מן השעות האלה הולידה עבורנו שנה אחת נוספת.
בשמונה שנים אלה שעברו מאז מפגשנו הראשון, לבי גלש באהבתי לך והתמלא שוב ושוב. דבר לא ישנה את שפעת לבי גם אם בנס המובן לי בהחלט, נס שאנו מחדשים יחדיו שוב ושוב עם כל נפלאותיו, כל אחת מן השנים האלה תלדנה עוד מאה אחת.
שלך באהבה ויקטור הוגו.
*****
ג'וליאט דרואה שחקנית תיאטרון צרפתייה. ידועה בהיותה המאהבת של ויקטור הוגו כ 50 שנה.
תופעה ממש יוצאת דופן בספרות הצרפתית. ג'וליאט דרואה המאהבת של ויקטור הוגו כתבה וקבלה יותר מכתבים מאישתו החוקית של הסופר המפורסם.
50 שנות התכתבות ענפה בין הסופר ומשורר גדול ויקטור הוגו משרטטים את סיפור אהבתם, כעין שבועה נצחית וחגיגית לאהבתם. שמונה שנים בדיוק לאחר היכרותם ויקטור הוגו כותב מכתב זה לאהובתו.
ג'וליאט דרואה 1806- 1883 שחקנית תיאטרון צרפתיה. למען אהבתם בינה לבין הסופר ומשורר ויקטור הוגו, היא נוטשת את הקריירה שלה בתיאטרון ומתמסרת כל כולה כל חייה אל המאהב שלה משך 50 שנה עד יום מותה. למרות שהקשר ביניהם היה ידוע אף לאשתו ולילדיו, הוא דרש ממנה לא לנהל חיי חברה כאשר אינו במחיצתה.
היא מלווה אותו כאשר שהה בגלות פעמיים ב 1852 וב 1855. בשנת 1870 בתקופת מלחמת צרפת נגד פרוסיה הוא משאיר הוראות לילדיו " נפשה מחוברת לנפשי, היא הצילה את חיי לא פעם, נסעה אתי בהיותי בגלות... ...תאהבו אותה, תכבדו אותה כפי שאהבתם אותי..."
בתמונות ג'וליאט דרואה , ויקטור הוגו.
