שיר:

פּוֹלִילֵב /דורון מנשה 

 

לְעִתִּים אֲנִי מְדַמֶּה אֶת הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן

הַמַּלְאָכִים יַעֲטוּ עַל רוּחֲךָ

רְצוּעוֹת־תְּפִלִּין־שֶׁל־אַהֲבָה

וְיַסְבִּירוּ בְּנַחַת:

פּוֹלִילֵב.

פּוֹלִיגְרָף מְשֻׁפָּר.

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם

וְעַד נְקֻדַּת הַהִתְהַוּוּת.

לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֵיפֹה הָיָה מֻנָּח הַלֵּב בְּרֵאשִׁית הָאַהֲבָה

וְכַמָּה סָטָה מִן הַמַּסְלוּל. כַּמָּה אַכְזָבוֹת הִרְטִיט

כַּמָּה נְשִׁימוֹת מְיַחֲלוֹת עָצַר לַשָּׁוְא.

 

אַחַר כָּךְ

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַבּוּשָׁה

תַּכְתִּים אֶת הָעוֹלָמוֹת

אִשָּׁה עֲשׂוּיָה מַרְגָּלִיּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים

תִּלְחַשׁ בְּאָזְנִי אֶת צַעַר הַבּוֹרֵא. אֶת כְּאֵב הַהִתְרַחֲקוּת

שֶׁגַּם אֶצְלוֹ

הַפּוֹלִילֵב הוֹלֵךְ וְרוֹשֵׁם, הוֹלֵךְ וְרוֹשֵׁם.