מסה:

דייג אוהב דגים/ משה ויג

צילום: משה ויג 

גלים מכים בחול זהוב, רוח מלטפת את גופי, ומוסיקה מונוטונית של גלי הים משרה שלווה. הדייג יושב על החוף מחזיק בידו חכה ומחכה שדג יבוא ויבלע את הפיתיון. ואז מתחילה החגיגה. הדייג מושך משיכה עזה בחכה כדי לנעול את הדג לקרס ומסובב את הרולר על מנת להביא את הדג לחוף. מאבק יכול להתרחש כשגופו מלא באדרנלין ובמיוחד כשהוא מצליח להוציא את הדג מהמים, זהו רגע מיסטי של חיבור בין הדייג לדג, מנשק אותו בפיו ומשחרר אותו לים.

 

דיג הוא ספורט. ספורט שמטריף את כל החושים. דיג זה אהבת הטבע. דיג זה להבין את הים. דיג זה אתה מול העולם. דיג זה גם שקט, שלווה וסוג של מדיטציה של הדייג עם עצמו.

דיג הוא ספורט המתאים לכל גיל. אוכלוסיית הדייגים המאכלסת את חוף הים מורכבת מילדים, בני נוער, מבוגרים ופנסיונרים.  אומרים שצריך סבלנות וזמן. אין מקום טוב יותר מאשר להעביר את היום בים וגם לדוג באותה הזדמנות ארוחת ערב או צוהריים.

יש שני זמנים מיטביים לדוג בהם. בזריחה לפני עלות השחר או בשקיעה אל תוך הלילה.

בזמנים האלה חוף הים שקט הרוח חלשה יותר וכך גם פעילות הגלים. זה הזמן להתמקם מול הים, להשליך את החכה. בזריחה זה להתבונן בלילה שהולך ונעלם לשמש העולה במזרח וצובעת את האפור הים בצבעי זהב שהופכים לאט לאט לכחול המוכר. זה הזמן להירגע לרוקן את המוח ממחשבות ולחכות להשראה שתבוא, להתפעל מהבריאה ולחוש כיצד הדייג הופך חלק ממנה. והשקיעה זה להתבונן בשמש הצובעת אתת השמיים בזהב ונבלעת אט אט אל תוך הים העוטף אותה כשמיכה. הירח והכוכבים עולים אט אט אל מרכז השמים וחושך נופל על הים. זאת השעה לתפוס שלווה לנקות את הראש וגם לדוג איזה דג אחד או שניים.  ומה אנו צריכים יותר בחיים חוץ מרגעי קסם אלה וגם לדוג דג אחד או שניים.

המאבק בדג שנתפס בחכה מזרים את האדרנלין בדם. אתה הופך להיות צייד ממוקד מטרה. כל חושיך שרירך ומוחך מרוכז במטרה אחת בלבד להוציא את הדג מן הים ולהביא אותו אל החוף. אין ריגוש גדול מזה. כשהמשימה הושלמה והדג מפרפר על החול ליד הדג.

אך במחשבה שניה האם זה מוסרי לגרום לדג סבל רק כדי שאתה תגיע לסיפוקך. חלק מהאנשים יגידו שזה לא מוסרי לגרום לדג סבל פציעה ואף מוות רק על מנת שאתה הדייג תגיע לסיפוקך.

אני נוהג לשחרר את הדגים שאני דג. אמנם אני פוצע אותם ואולי גורם להם כאב וסבל אבל משחרר אותם לחיים.

הדגים שותקים לא בוכים ולא צועקים. זה לא צובט בלב.

 

נָחַתִּי לְחוֹפַיִךְ

לָדוּג דָּגִים

רוּחוֹת עַזּוֹת

גַּלִּים מִתְנַפְּצִים

מְסֻכָּן לָרֶדֶת לַסְּלָעִים

מִסְתַּכֵּל עַל הַגַּלִּים

הָרוּחַ מַכָּה בְּפָנַי

הַמֶּלַח נָמַס עַל שְׂפָתַי

נִסְעָר מֵעָצְמַת הַבְּרִיאָה

אֶת הַדָּגִים אָדוּג

לְאַחַר שֹׁךְ הַסְּעָרָה

בֵּינְתַיִם אָתוּר אַחַר חוֹף

עָשִׁיר בְּדָגָה

פּוֹרְטוּגָל

 

 

 

 

 

 

.