מסה:
פוטו המלחמה והפיוט של יהורם גלילי/איריס כליף
כשהגוף והנפש חובקים אל רוח אור עפר החיים בנתיב של ארץ אהבה לצד תופת המכאוב הבעור בחרב ייסור הקרב , הרוכן בשדה קיום הנשמה . פוטו מלחמה הינו ספר הנכמר והשרוש בנצח נבכי רוחין מסעה של הנפש המתעוררת בגבורה , הנושמת זיכרון לוחמים ברגשות ובתהפוכות של צער וצלקת האובדן, הפרדה ,עולם של לב המרגיש ,השלוח בקולות הרוח הנצחית הבוערת בשמיים של ערגת ילדות ומשפחה ,מולדת אדמה סעורה ואהובה -איריס כליף.
פוטו מלחמה / יהורם גלילי (חדרים 2022)
בתחילתו של הספר כורע באהבה יהורם ,יעוד הקדשת נפשו בזכר קיום הרוח החולמת והלוחמת.
ספר זה פרץ ונשם ברוחי כילד מהיום והרגע שבוא ידעתי שאני נקרא על שם מפקדו של אבי ,יורם אלישיב ז"ל קצין אמיץ לב . הספר מוקדש לכל הלוחמים עזי הנפש שקרבו רוחם גופם ונפשם למען חירות של ארץ אדמה אהובה .
בספר שלושה שערים הנישאים בזכירה ובהנצחה ואיוריי רוח בתודעת הנפש .
עולמו ומסעו של יהורם גלילי המביט בי :
שער ראשון : חיים בחקאי .
תעודת הזהות שלי פושטת שמלתה הכחולה . משילה תווי פנים ,זיפים ומספרים .אלוהים בנבכי שמי ונשמתי ומעל כולם מרחפת דמותו של יהורם זכר למלחמות .נולדתי בינות המלחמות .אחרי ששת הימים וההתשה .שמי מנציח גיבור מלחמה. שהאל לא ישיב לחיים .הלכו הוריי לסטודיו לצילום .להנציח את זיו העלומים .ולי הלבישו בצילומי הפוטו את בגדי המלך החדשים . צבע החאקי דהה מהמפה .צובע את דגל היחידה המתנופף עם שחור הלילה .
אצבעותיך שפרטו על מיתרי גיטרה משחררות כדור אחר כדור . ואקרא שמך קסם . תער המוהל הותיר חותם על הכיסא .צעדת אל האוטובוס הלבן והותרת אותנו המומים. הצנחן הבוכה .אבני הכותל המערבי קמטיך .דמעותיך חנוקות באבק כעוברים הנובטים ברחמן של נשים . עד שיפלו לזרועותיך .שאחזו בקסדת פלדה . במקלע .סכין הפלסים שבידי . חושפות בין רגביך .של המוקש הטמון בגופך . אדמה אהובה .שדה זרוע תופי מלחמה .הזורעים ברינה ובדמעה . מוקש נגד אדם .מתמזגים בסלעי בזלת .בוערים בהרי הבשן .הרי הגלבוע הארורים .קללת דויד מתאדה באוויר . מגן שאול המלך .וחרבו שבורה לשניים .הרי אביטל . לבתכם הקדומה .שותה כעת בצמא מי גשמים . ומצמיחה פרות אדומים . רגבי עפר מתפוררים . בינות שבילים ועננים צפים . תחת אתי חפירה . נושאים דמותך . ושולחים זרועות לעוד חיבוק דוב . דגל שחור . הר הבית . המנקבים דודי מים .המון זועם ומקלל .חייל .
אתה ראשי אש . השמש זרחה מעל בית חנון . אתה ראשי אש . השמש זרחה מעל בית חנון . דרכתי מקלע ,נצרתי את ההדק . יומן טיסה . מעיף לשמי הלילה . נחיתה חבלה במנחת מושלג . בארץ הלבנון . כך ארזתי לבד -את לבני החבלה . מביקורי הראשון בחו'ל .כשהייתי חייל נגסתי בתאווה בדובדבנים חמוצים בארץ הלבנון .החרצנים שירקתי על השלג הצחור .הותירו חורים אדומים . בכניסה לארמון הטוסקני הותיר אמן עלום שם את דלת הכניסה לגן עדן . מלאכים מחוללים בכל פינה ומסגרת . מגוננים בגופם העירום על חווה . לוכדים את הנחש המפתה .עוקדים על המזבח את האייל של אברהם . אני מביט בהם מבעד למסך מעורפל . שנאה . חובשי כיפות . חובשי כאפיות . מתפרצת . אצבעות כחולות זרוקות . מרוקנות מרקמת אנוש . אקדח דרוך . ממתין לאצבע עטוית כפפה .ואת עירום ועריה .לבן הפרח שבוא אוחזת ידך . הדגל המוט מעל . דמוקרטיה .ורביד על גרוניך . במסכה השחורה שכסתה פניך מהנגיף המאיים . אותיות אדומות זועקות . דמוקרטיה . שניהם מזעזעים את גופך .תרות אחר כוכבי התקווה . קרקע נרעדת תחת רגליך . וצילומי סלפי עם אש השנאה .
שער שני :דמעות פרידה .ערפל מכסה את האופק . מזדחל לכל עבר .מתחיל להתפזר .האדם לחיים אינו חוזר .וברקיע מנצנץ כוכב זוהר. צונח הכוכב . של האדם שתמיד אהב .פרסתה כפותיך אל יונת השלום .שבטיך ומשענתך תמיד נחמונו .נר זיכרון המטפטף לאיטו דמעותיו . וכל צבא השמיים צועד ממול .מכלה זעמו באהוביה כשאילן פיזר עליו בין העננים .ואסף נאסף אל אביו . סבא פנחס . חס על חייך שוטר ערבי .גופך המצולק מאגרופיו. אימך רבקה ובנותיך קבלו פניך בחיבוקים . באוניית משא טלטלו גליי הים . אותך ואת משפחתיך אל מעבורת מחנה ישראל . סבתא גמא בשמלתך החומה או הכחולה כתמי שמן ורסיסי קמח . בין אצבעותייך פרורי קוסקוס עבור צאצאיך .על שפתינו נותר טעם מתוק של סופגניות .ובלב נשאר חור ענקי . כמו בעוגיות הקעק שאפית .סבא אברהם .זקנך החום צמחת פרא .שורשיך העמקת באדמה . עליך השלת בשלכת .תחת שורשיך העתיקים .בין חיים ומוות . בין עבר להווה . מות מרים . לא בתופים . לא במחולות .כשנעצמת את עינייך . התנבאת שנילוס השמן יעלה על גדותיו וימחק מגופך סימני חיים . רותי הגרה . גרה נותרת בארץ החיים .הירח שר לך דודה .עטופה בפרוכת הקודש . תחת יד הזיכרון . גלגליי אפרים . עלית בסערה השמיימה .וגלגלי מרכבה עטופים בפרחים ריחניים על קבריך הטרי .
שער שלישי :מבט בקורטי. לב שחור . אצבעותיך הלבנות לחצו . מהאקדח החשמלי לגוף . וכעת לבך אינו קשוב .'לא שחור לא לבן כי כולנו בני אדם 'מפזר כתמי דם כחול. על אותיות סוררות .גורלן כבנפנוף אקדח .פליטי החלום מחוללים בבגדי הנפש . מכסים בחשכה ערות נפשם .נפלטים מהחלום . חניות חדות ננעצות .צידי השבט פותחים בשירה .מבטים חלולים ננעצים בדמויות מרקדות . סכינים חורצות בגרוני עם כל בליעה .תער מנתחים חותך במקצועיות בשרי . האוספות עימן את כל מכאובי .אל ממחטות נייר מוכתמות בארגמן . יושב על ספסל כיסא מרופד .בפחד .בכאב . הסמוך לחדר המיון . מחפש מפת מילוט ממיטת ברזל ומלבושי חלוקים .על תשליכני על יד זקנה .להסתיר את בושתי הנכלמת .והברק לכבודי אריחי רצפות .שמלבינה את גופי . קו חודר . לצרוב . עלים יבשים ירשרשו תחת כפות רגליך .גשם ימרק את תלאות היום בדמעה. טפטוף מים . עלוות עלי שלכת . בשלולית המים מצמררת את בשרי . קוים בוהקים . יתומים ממגע אדם . אב מזוקן . בדרך אל הגאולה .כמו משיח על חמור לבן . המטבע הנוצץ . מרעיד בקול את חדרי לבי . עננים בוערים . בקיצו של יום קיציי .. תחת שמיכת הרקיע המרופדת של אלוהים . בין דוכניי אשליות וריח מתקתק מחוממת במעיל .משביעה את רבעונה . בחלון ראווה .שקופה עם תג מחיר .קשישה . מבט . מחפשת שאריות כבודה .
עלים מצהיבים נושרים לאיטם . מחפשים מים להשקיט את צימאונם .אדם בא בימים מבכה זיו עלומיו .זיכרונותיו . ילדותו
.
פוטו מלחמה ספר שירה החי בחירוף אמיצות הנפש ,הנושם והחובק בתוואי מסעה של הנשמה הרוגשת נצח זיכרון ,ענות ואהבה הבעורים בשפך דם חרב הקרב הפסועה במולדת אדמה סעורה ואהובה .
תְּעוּדָה לְלֹא זֶהוּת /יהורם גלילי
תְּעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי
פּוֹשֶׁטֶת שִׂמְלָתָהּ הַכְּחֻלָּה
מִשִּׁילֹה
תָּוֵי פָּנִים ,זִיפִים וּמִסְפָּרִים
מִכַּרְטִיס מַגְנֵטִי .
אֱלֹהִים
מִסְתַּתֵּר כְּמוֹ אֲפִיקוֹמָן
בְּנִבְכֵי שְׁמִי וְנָשַׁמְתִּי .
וּמֵעַל כֻּלָּם
מְרַחֶפֶת
דְּמוּתוֹ שֶׁל יוֹרָם ,
זֵכֶר לְמִלְחָמוֹת.
הַצַּנְחָן הַבּוֹכֶה /יהורם גלילי
אַבְנֵי הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי קְמָטֶיךָ
צְעִירִים קִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ
דִּמְעוֹתֶיךָ חֲנוּקוֹת בָּאָבָק ,
נֶאֱגָרוֹת לְאִטָּן
כְּעוֹבְרִים הַנּוֹבְטִים בְּרַחְמָן
שֶׁל נָשִׁים,
עַד שֶׁיִּפְּלוּ לִזְרוֹעוֹתֶיךָ ,
שֶׁאָחֲזוּ בְּקַסְדַּת פְּלָדָה וּבְמַקְלֵעַ .
פוטו מלחמה (חדרים 2022)