מאמר:

על הספר לא הלכתי לטיפול אביחי קמחי/מיכל דורון  

 

לא הלכתי לטיפול, מצהיר אביחי קמחי בשמו הפרובוקטיבי של הספר, אך הספר כולו עסוק בהרהורים, בהתכנסות פנימה, ובחדר טיפולים אוטודידקטי. הוא חוקר את עצמו מתחבט, מתבונן על החלקים המודעים והלא מודעים, בנפשו, על זיכרונותיו, על ה"אני הילדי" באישיותו ונראה כי הוא ממשיך במסעו הפנימי הטיפולי בצורה מובנית על פי דרכו.

 

הכתיבה מופיעה כתהליך מודע בוגר לאורך רבים משיריו וזהו מסע ההתפכחות ההתבגרות וההשלמה.  כאשר קמחי מתבונן על הילד שבו בשירו הילד עמ' 23 ".תמיד יישאר אותו הילד,  ובכל זאת אני הולך לחבק את הילד שפחד מהחשך והיה מכסה את חלומותיו בשמיכה".                                

תָּמִיד אֶהְיֶה הַיֶּלֶד הַמְּאֻתְגָּר
מֵרְחוֹב קָטָן בְּקָטָמוֹן הַיְשָׁנָה                   
שֶׁבְּכָל בֹּקֶר הוּא קָם
לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם
כְּמוֹ הָאִישׁ שֶׁזִּכְרוֹנוֹ נִמְחַק
וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְאַהֵב מֵחָדָשׁ

וּבַלֵּילוֹת שֶׁבָּהֶם שׁוֹקֵעַ הַשֶּׁמֶשׁ                        
מֻקְדָּם אֲנִי הוֹלֵךְ לְחַבֵּק אֶת
הַיֶּלֶד שֶׁפָּחַד מֵהַחֹשֶׁךְ וְהָיָה
מְכַסֶּה אֶת חֲלוֹמוֹתָיו בִּשְׂמִיכָה

אַךְ מֶה הָיָה בָּהּ בַּתְּחוּשָׁה                     
כְּשֶׁכָּל הַיְּלָדִים סְבִיבִי הֵבִינוּ אֶת                      
הַמִּלִּים וַאֲנִי רַק שָׁמַעְתִּי אוֹתָן

 

 

בשירו כמעט נורמליות כמעט נורמליות

אֶמְצַע נוֹבֶמְבֶּר
יְרוּשָׁלַיִם בְּסוֹגְרַיִם
אֵין בַּשָּׁמַיִם וְלוּ פִּסַּת עָנָן
הָאֲוִיר שָׁקוּף וּמְעַט קָרִיר
אֲנִי צוֹעֵד וּמַפְנֶה גּוּפִי לַשֶּׁמֶשׁ

פַּארְק סַן סִימוֹן גּוֹעֵשׁ
מְרֻצָּף בִּקְבוּצוֹת שֶׁל מְבַקְּרִים
גַּם הַחַיָּלִים הִגִּיעוּ לִלְמֹד מוֹרֶשֶׁת קְרָב
אֵינִי יַצִּיב וְרַגְלַי כִּמְעַט כּוֹשְׁלוֹת

אַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לְצַד גָּדֵר
שֶׁל גַּן טְרוֹם חוֹבָה וְשָׁמַעְתִּי
בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה מְהוּמָה רַבָּה
הַזַּאֲטוּטִים יוֹצְרִים גַּן עֵדֶן כְּמוֹ
הָיוּ הָאֱלֹהִים בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם

הַאִם הָעוֹלָם יִהְיֶה טוֹב אֲלֵיהֶם
אוֹ שֶׁהֵם יִבְרְאוּ עוֹלָם אַחֵר

אֶמְצַע נוֹבֶמְבֶּר מַגֵּפָה בְּסוֹגְרַיִם
תּוֹהֶה מָהֵם מַעֲשַׂיִךְ כָּעֵת בָּעִיר הָאַחֶרֶת
וְהַאִם גַּם אַתְּ מֻטְרֶדֶת

 

בתמונה של השיר, אביחי מתבונן על העולם מבחוץ ועל עצמו בו זמנית,

 

 

הוא מתאר את עצמו את עברו לצד עונות השנה כמו גם לאורך כל הספר ..

 

תהליכי הנפש וההתלבטות מלווים באור היום או באור הירח. בצינת הסתו או בחום הקיץ, בשלג, בקור, ירושלים ברקע תמיד בעבר ובהווה. ציר הזמן, המועדים והחגים מעוררים אף הם התחבטויות וחשבון נפש בליבו ובנפשו של קמחי . הנוף בעלילה המרכזית של שירי קמחי הוא כמו ציר התנועה ומהווים עוגן לחיבוטי נפשו. הדמויות המרכזיות הן אהבותיו  -אשתו, ילדיו וכתיבתו.

כל אלו  מלוים אותו במסעו החיצוני והפנימי  בעיקר .

 

 

השלמה עמ' 71

 

השלמה                    

אֵין בָּהּ כְּנִיעָה
הִיא הַפְנָמָה שֶׁל
מַצָּבִי בִּזְמַן נָתוּן

הַמַּפְתֵּחַ לַדֶּלֶת
שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ הוֹלֶכֶת
דַּרְכִּי הַנְּכוֹנָה

כְּמוֹ גְּדוּד שֶׁנִּקְלַע
לְכֶתֶר וּמְחַפֵּשׂ
דֶּרֶךְ לִפְרִיצָה

 

בשיר זה יש תהליך של השלמה עם מודעות פסיכולוגית עמוקה. השלמה למצב שנכון לעכשיו. אין כניעה ותבוסתנות אלא " גדוד שנקלע לכתר". וידיעה שזוהי דרכו הנכונה של המשורר.  מצבו בזמן זה. ההשלמה בשיר זה מסמלת כח רב בשל המושגים מעולם צבאי של גדוד המלכה, ומאחורי המפתח  דרכו "הולכת" יש מסר אקטיבי.

 

לא הלכתי לטיפול עמ' 94

לֹא הָלַכְתִּי לְטִפּוּל פְּסִיכוֹלוֹגִי
לֹא הָיָה לִי זְמַן וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף
וְתָמִיד הָיִיתִי שָׁקוּעַ
בִּמְשִׂימָה שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה
לְגוֹרָלִי וּכְשֶׁהַדִּכְדּוּךְ הָיָה עוֹלֶה
קָצַבְתִּי אֶת חַיָּיו לְיוֹם-יוֹמַיִם

בְּאֶמְצַע שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים לְחַיַּי
תָּקְפוּ אוֹתִי כְּאֵבֵי בֶּטֶן עַזִּים
וְהָיִיתִי מִתְיַצֵּב בְּחַדְרֵי מִיּוּן
נֶאֱנָק מִכְּאֵבִים                     
מֵעוֹלָם לֹא הִתְגַּלָּה מִמְצָא פְּלִילִי
וּזְרִיקַת הַרְגָּעָה הֵבִיסָה אֶת הַכְּאֵב
אֲנִי זוֹכֵר דְּאָגָה וְתִסְכּוּל

לֹא הָלַכְתִּי לְטִפּוּל פְּסִיכוֹלוֹגִי
לֹא הָיָה לִי זְמַן וְלֹא הָיָה לִי כֶּסֶף
אַךְ לְמַזָּלִי הַמְּפַקֵּד שֶׁלִּי בְּאוֹתָם יָמִים
הָיָה הוֹמוֹסֶקְסוּאָל לֹא מֻצְהָר שֶׁלָּמַד
פְּסִיכוֹלוֹגְיָה לְתֹאַר שֵׁנִי בְּת"א
(אֲנִי זוֹכֵר אֶת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדָיו
הַבְּהִירִים וְעֵינֵיהֶם בְּצֶבַע שֶׁעַל
הָרֶצֶף שֶׁבֵּין הַכְּחַלְחַל לִירַקְרַק)

הוּא קָבַע לִי פְּגִישָׁה עִם רֹאשׁ הַפָקוּלְטָה
(הַקְּלִינִיקָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְּרָמַת אָבִיב
וְהַמֶּרְחָק בֵּינָהּ לְבֵין הַבַּיִת בּוֹ גַּרְתִּי
הָיָה כַּמֶּרְחָק בֵּין פְּלַנְטָנָה אַחַת לְאַחֶרֶת)
רֹאשׁ הַפָקוּלְטָה פָּסַק שֶׁאֵין צֹרֶךְ
בְּטִפּוּל מְמֻשָּׁךְ וְלִמֵּד אוֹתִי בִּזְרִיזוּת
תַּרְגִּילֵי נְשִׁימָה וְהַרְפָּיָה בִּישִׁיבָה
וְכַעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים וְתִרְגּוּלִים
הַהֶתְקֵפִים נִכְנְעוּ
אֵינִי זוֹכֵר אִם שִׁלַּמְתִּי
אֲנִי זוֹכֵר קוֹל חַם וְהַרְגָּשָׁה בְּטוּחָה

 

המשך בעמוד הבא...

בְּאֶמְצַע שְׁנוֹת הָאַרְבָּעִים לְחַיַּי הִתְנַחֵל
בִּי סַרְטָן קַטְלָנִי שֶׁקָּצַב חַיַּי לְחָדְשֵׁיִם
לֹא הָלַכְתִּי לְטִפּוּל פְּסִיכוֹלוֹגִי
מַמָּשׁ לֹא הָיְתָה זֹאת הָעֵת
וּמִמֵּילָא גַּם לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף      
שָׁקַעְתִּי כָּל כֻּלִּי בִּכְאֵב וּבְרִפּוּי
וְתִעַדְתִּי אֶת מַהַלְכֵי הַסַּרְטָן וְחַיַּי לְצִדּוֹ                       
כְּסוּג שֶׁל רִפּוּי בִּיבְּלִיּוֹגְרָפִי
וְנִדְמֶה שֶׁלֹּא שָׁכַחְתִּי מֵאָז דָּבָר                       

וּכְשֶׁעוֹלֶה הַדִּכְדּוּךְ אֲנִי קוֹצֵב
אֶת חַיָּיו לְיוֹם-יוֹמַיִם
הַדִּכְדּוּךְ הַזֶּה הוּא חֲמַקְמַק
לִפְעָמִים הוּא עָמֹק וְלִפְעָמִים הוּא שָׁטוּחַ
וְלִפְעָמִים הוּא מְחַיֶּה אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלִּי
שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ נוֹלְדָה כִּפְּרַקְטִיקָה טִפּוּלִית

אֶת הַדִּכְדּוּךְ הֶעָמֹק יָרַשְׁתִּי וַאֲנִי
רַק שִׁכְלַלְתִּי אוֹתוֹ לִידֵי כָּךְ שֶׁהוּא
מַצְעִיד אוֹתִי אִתּוֹ בַּלֵּילוֹת
לִתְפֹּר וּלְאַחוֹת קְרָעִים

אוּלַי כָּעֵת יֵשׁ לִי זְמַן

 

אביחי קמחי לא הלך לטיפול, עם זאת כל הספר הוא מעין עיסוק וטיפול בנפשו בצורה מושכלת, מודעת, הכרה והשלמה עם חלקי נפשו.

 

אהבתי את הספר, את חדר הטיפול בין הדפים האותיות והשורות,  והתרגשתי.