רשימה:

על הרומן דמוקרטיה דואבת / יוסף כהן אלרן

אם אמנה את כול התארים שהמחבר נושא אמלא חצי כתבה, לכן אדלג. רק אומר שדב בהט, בשנות עדנתו, מגיש לנו רומן פוליטי כפי שאיננו רגילים בכול יום לקרוא, ובוודאי גם ציני, ואיך אפשר לכתוב על פוליטיקה בלי ציניות, וכי "הדמוקרטיה הינה תהליך ביולוגי מחזורי, הדורש התחדשות תקופתית," כדברי המוטו של הספר.

ברומן הקצר שהוא מגיש לנו הוא מסביר זאת דרך סיפורו, ודבר ראשון הוא מודה כי "יהושע שידלובסקי לא היה מרוצה ממצב העניינים," ומה יותר מעורר ומאתגר אדם ישר ואכפתי יותר מכך? אלא שהוא טמן זאת בתוכו והמשיך באותה מצוקה פנימית לרטון בפני עצמו וחי את חייו, כפי שהוא מספר עליו: "הוא לא הפסיק לכעוס על המצב הקיים, וגם להמשיך לחיות את חייו בשמחה ובמסירות לעניין הציוני." דיסוננס רציני לחיות במצב דיכוטומי כזה, ובחוש הצדק שלו, ומאחר שהדמוקרטיה שחי בה הייתה דואבת בעיניו, הוא עושה מעשה, תוך חלומו מאז היותו ילד על זכייתו בפרס נובל, וגיבור ספרו, אולי בן-דמותו, נעשה לפי-כך לממציא בבגרותו. מעשה זה של המצאה הרגיע את לבו והוא עושה מאמצים לעניין בהמצאתו חסרת התקדים והמוזרה - המעלימה דברים מסוימים, וכך הוא ממציא חליפה שהלובש אותה הופך בלתי נראה וחסר קיום - את מי שממן את מחקרו, הוא בעלי החברה לה הוא שייך.

וכך אומר המחבר, אולי מתוך מוחו של אותו שידלובסקי: "בעולם הסריאליסטי בו אנו חיים, המנוהל בין היתר על ידי אנשים כמו טרמפ ופוטין, אנו עדים לכך שדברים יוצאים מפוקוס. כל מנהל נהפך למלך, כל פוליטיקאי המזיז כיסא במשרדו, טוען שהוא ביצע מהפכה. ממש מוגזם! אך הוא, יהושע שידלובסקי, עומד לבצע מהפכה אמיתית אשר תזעזע את העולם." זהו חלק מתוכנו של הספר, למי שסובר כי "קשה להבין מדוע שפע הרעיונות ותוצאות המחקרים המדעיים, ההנדסיים, הכלכליים והתיירותיים שנועדו ליצור מדינת יהודים הרצליָנית עטורת הצלחה וחמדה, הניבו כה מעט פירות שבהם התחלק העם, כפי שציפה הרצל." ובכן, נצא נא ונחשוב מדוע.