מאמר:
לרוץ לאחור עם ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו / ד"ר שרית ברזילאי
רצה לאחור
ואיך אפשר לרוץ לאחור ?
והרי לכאורה, אחורה הוא מקום של נסיגה
אך לא כך הדבר בספרה של ווביט וורקו מנגיסטו.
בספר השירה המרתק לוקחת אותנו ווביט אל מחוזות ילדותה באתיופיה.
אל האגם הכחול ועץ התאנה שפירותיו האכילו דורות שלמים. תיאורי הטבע נמהלים בתיאור רחשי ליבה ואנו חווים איתה את ילדותה.
ומשם אנו יוצאים איתה ועם משפחה אל המסע לירוסלים . מסע מפרך ומסוכן במהלכו הם מותקפים ע"י שודדים, חווים רעב מחפיר וקוברים את מתיהם . ובבואם ,לאחר תלאות המסע לישראל לירוסלים מושא חלומותיהם , הם נתקלים בממסד אטום וגזען ,שמבקש להחליף את שמותיהם, להפריד ילדים מהוריהם , לגייר אותם שוב ולשפוך את דמם , אותו תרמו לאחיהם.
ומתוך המסע מונחים זה לצד זה, אהבת ישראל, וכאב על הגזענות שבה, תקווה להשתלבות בחברה והכרה במנגנונים המדירים המפרידים המבדלים את בני עדתה מאחרים .
ווביט רוקחת במרחקה אחת את בליל התחושות: התקווה לצד הייאוש , האמונה לצד האכזבה , האהבה לצד הכעס.
וכל התחושות כולן מונחות זו לצד זו ומספרות לנו ברגישות כה רבה את סיפור עלייתם והשתלבותם / הדרתם של בני העדה האתיופית.
ומעל לכל מרחפת על הספר אמונה גדולה ותודעה של נס.
החלום הוגשם היא ומשפחתה והני עדתה עלו לישראל. תודעת הנס מפיחה בשירה ניחוח עז של אופטימיות המאפשרת לקוראים לחוש באהבה את כל המכאובים שניקרו בדרכה. והנס מלווה אותה בכל משעול : נס ההולדה, נס העלייה, נס החיים.
בכוח הסיפור והשירה ווביט מחיה בספרה את כל האובדניים בחייה : אימה , אביה, אחיה כולם מקבלים פנים וחיים דרך השירים והסיפורים .
מה סוד הקסם של ווביט שמאפשר לה למרות האובדניים הרבים, הסבל והמכאובים להסתובב בעולם בפנים קורנות ומחייכות, לכתוב, ליצור להגות מיזמים חברתיים המחברים עולים כה רבים אל שורשיהם . אל המקורות הבראשיתיים מהם נחצבה זהותם.
סוד קסמה הוא ב- 4 יסודות שכולן מתחילות באות - א' ומלוות את ספר השירה לכל אורכו:
הראשונה - אמונה : "גם בימים קרים היא אוחזת באמונה "
השנייה – אופטימיות : לאחר פטירת אימה היא מבקשת "את שזירת השמחה בתוכי על פי מצוותה"
השלישית – אומץ:
" מבין קני הסוף הגיחו שתי דמויות שודדים !
הם ראו אותי......
נבט בי רעיון. פתחתי את התיק ושלפתי שקית זרעים
הנתינה שחררה אותי מקיפאון "
הרביעית – אקטיביות :רגלי הסוחפות
אשר אינן יודעות מנוח
לא פגשו את היאוש"
האופטימיות והאמונה של ד"ר ווביט וורקו אינה גובלת בתמימות עיוורת, לצידה ניצבת ועומדת בבטחה – ההכרה המפוקחת בעוולות החברתיות ובאפליה הכרוכה בקליטת עולי אתיופיה :
"זיכרון זה אשא עמי עד יומי האחרון
זכרון כואב של נצחון הפטרונות על הטבעי והנכון"
ובכך טמון כוחה
של מחאה הממזגת
הכרה בעוולות החברתיות
לצד האופטימיות בכוח לשנות.
הספר הוא בעל ערך אומנותי וחברתי. כתיבתה של ווביט נוגעת ועוצמתית , בה בעת ד"ר ווביט פותחת שער לתרבות האתיופית שכה מעט אנו יודעים אודותיה .
חשוב שארון הספרים היהודי ישראלי יכיל בתוכו ספרות המייצגת את הרבגוניות והצבעוניות של החברה הישראלית וספרה של ד"ר ווביט הוא ספר חובה שקריאתו מלווה בהנאה כה גדולה.
