רשימה:
על האהבה הלבנה של חיים ספטי/ יוכבד בן דור
מה יש בו בצבע הלבן, שמעניק אור לכל צל, וכך יוצר רצף תמונות להחזיר לעצמו את היופי האפל?
המשורר חיים ספטי שר שירה, שיש בה קיום פיזי ארעי, מטאפיזיקה, ניצחון הרוח, עומק הנפש, על
זמניות, שירת נצח, איפוק מדוד, הליכה איטית חבוקה עם דבר הנפש, רכות של מים רבים וחזיונות
מתוך התבוננות. כר שירי נרחב כולו דמיון טהור שמוביל לגילוי הנשמה והשגת חירות רוחנית.
שירי האהבה משחררים עצמם מכבלי החומריות, ועולים לרבדים רוחניים עד כדי הארה.
קריאת השירים מובילה את הקורא אותם לעצימת עיניים, להתכוונות עד מצב של רגיעה עמוקה,
כאילו נפתח ערוץ תקשורת (דרך השיר) לצלילים, לצבעים, לאותיות, למילים, למשפטים, הצומחים לפי
שורשם. הקריאה מתקדמת ללא מאמץ ובתחושת נועם גדולה, ונוצרת חוויה של שקט, שלווה ואיזון
נפשי... אהבה לבנה מתוך תשוקה אדומה מכשפת רעב, גם עריצה כלביאה, שיוצרת עבדות לשמה,
כולה תהפוכות ובדידות עיקשת.
שירים אינטנסיביים מובילים לתחושת הזמן והמוות שארוגים ברוח ובנפש והופכים מצועפים.
הגעגועים מייסרים כי הפצע פתוח, וצער האהבה שורף את הלב, עד שהופך שקיעה אדומה.
האהבה לבנה ..."ואנו אדומים" (עמוד 39), ולכן נמצאים בין שתי רשויות, חומר ורוח.
המשורר ספטי משורר בדרך עצמאית ביודעין מתוך התכוונות, ומגלה לקורא את תהומות נפשו.
בספר השירים שלושה שערים שמחייבים כושר הקשבה נדיר לעבור דרכם, כושר הקשבה,
שהוא תנאי לקריאה נכונה של השירים. התמונות אצורות בזיכרון הגוף, ביכולתו לשורר מעלה
ומטה, מטה ומעלה ולבקש מוצא למבוכה וטלטלה בין הקונקרטי לבין המופשט.
