פרק מספר:
אבק/ ביירנסטרנה ביירנסון מנורבגית דוד בין
הדרך מן העיר אל סקוגסטד, אשר שם האחוזה הגדולה של משפחת אטלונג, המלאה בתי חרשת לארך הנהר, היתה עולה בפעם אחרת שתי שעות ומחצה, ואולם כעת, בנסעי בעגלת חורף, לא ארכה כי אם שעה ומחצה. הדרך סלולה. ובנסעי מן העיר היה לימיני המפרץ ולשמאלי שדות זרע, מעונות קיץ וחצרות עטופי נטעים כלם ושדרות אילן לפניהם.
מכאן ואילך נראו הגבעות כהרים, שפגעו זה בזה ויהיו להר אחד, והבנינים נתמעטו. לאחרונה לא נראה עוד זולתי יער; יער עצי סיכים מני ראשי ההרים עד המפרץ למטה. הלא הוא יער סקוגסטד, אשר מעציו יעשו בבתי החרשת, אשר על שפת הנהר, כלים מכלים שונים.
שמח שמחתי על הנסיעה הזאת. זה לא כבר נפל שלג ויכס את האילנות. אף עקבות רוח קל אין ביער. זולתי טל קל שירד, והכביד על העלים, שרבצו תחת שלג הבוקר.
בנוף הלבן ואויר השלג הכבד היה מראה המפרץ שחור. אל עבר השני, לא רב הדרך, התנשאו תועפות הרים, שהלבינו מן האויר.
אך באתי אל היער, והוא צוד צדני. הארנים היו מכוסים שלג רב. אך פה ושם כמו ננער מעליהם השלג, וברק ירקרק־כהה היה מבצבץ ועולה ושורה בתוך הלבן הרב הזה.
וביער אילנות נושנים וכהים, ואולם ישנם גם רעננים ובהירים. וכלם כעדת ענקים מזוינים נצבים לתפארת היער והדרו. האילנות אשר בטורים הראשונים אין קומתם יפה כשל חבריהם, כי נפסדו במשך גידולם משן בהמות ואדם, ואולי חלה בהם גם הסערה ויהיו לה לברות כפעם בפעם; וכה היו שסועים ומבוקעים, עד כי יכול השלג לשחק בהם ככל אשר יטהו הרוח. ענפיהם אשר מתחת כה נשתפלו ויגיעו לארץ, עד כי היה האילן כעין ערמה לבנה; ויש אשר נשתנו ויהיו כגמדים, אשר רק חלק גופם העליון עליהם, או כיצירי בלהות, אשר שמו שק לבן על ראשם, או כתנת, וטרם נכנסו לתוכה לגמרי.
ועל יד הבריות המסובלות הללו עמדו פה ושם גם אלוני טרף ועליהם רחף השלג כעין חזון. אילן בודד ונשא, שעמד אל מול פני הרקיע, היו שולי ענפיו הלבנים הולכים כה הלוך ודק, עד כי לא נכר עוד בהם כל ממש ויהיו כעין האויר כמעט. ומאחורי האילנות האלה עמדו שיחים צעירים זה על יד זה בתוך דיוטאות השלג, כפירמידאות על יד פירמידאות. למטה על שפת הנהר צץ ופרח קוץ ודרדר, ועל כל קוץ רבץ שלג, והקוצים כאלו מלאו דובדבניות לבנות.
בבואי אל החצר, שכחתי את כל אשר ראיתי קודם. החצר כמעט הגיעה עד היאור, ועל כל הככר הרחב שמן החצר עד היאור עלו במרוצת השנים אילני טרף ויכסוהו. ויער העלים אשר צץ ועלה בשנה הזאת הגיע עד יער האשיחים האיתנים והעתיקים אשר בחצר. ויהי יער העלים הקליל והשפל הזה לעומת היער החסון יפה עד מאד.
עיני שעשעה ותחפש את הדמות ואת הצורה, או צפה צפיתי על המון ענפים רבים שעמדו בקומה אחת, או בקשתי לי ענף בודד על עץ ואבדקהו עד גזעו הראשון. אחרי כן עברתי מן הצורה ואפן אל הגונים ואל שלל הצבעים.
פניתי עורף לבן לויתי המפרץ, ואעש את דרכי הלאה אל החצר פנימה. בקצה החצר יש גן ולאורך הגן סלולה מסלה. לפנים היה אף פה יער. ובמסלה יעברו בתוכו; אולם מן היער לא שרדו, כי אם טור אילנות אחד או שנים אל כל עבר ויהיו לשדרה. אילנות גדולים ונושנים פנו מקום לצעירים, והאילנות הצעירים כה קרבו זה לזה, עד כי לא יכלה עיני לחדור ביניהם, כי אם בדי עמל וקושי. אכן אגדת השלג לפני; ענקים שוקעים ומכוסים לבנים, וצעירים חסנים יעמודו, ככת־ליצנים, סרי טעם.
*בְּיֶרְנְסְטְיֶרְנֶה מרטינוס בְּיֶרְנְסוֹן (בנורווגית: Bjørnstjerne Martinus Bjørnson; 8 בדצמבר 1832 – 26 באפריל 1910) היה משורר, מחזאי וסופר נורווגי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1903.
