שיר:
חלומות על לילות ישנים/ צאלח  עבד אל  סאבור מערבית ראובן שבת


אִם אֲנַחְנוּ שְׁנֵי עַנְפֵי עֵץ

הַשֶּׁמֶשׁ תָּזִין אֶת הַוְּרִידִים שֶׁלָּנוּ

הַשַּׁחַר יַשְׁקֶנּוּ  בְּטַל

פְּרִיחָה  יְרַקְרַקָּה תָּזִין אוֹתָנוּ

מְחַבְּקִים אֶחָד אֶת הַשְּׁנִיָּה כְּכָל שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים וּמִתְבַּגְּרִים 

בָּאָבִיב הָיִינוּ לוֹבְשִׁים בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִּים

בִּסְתָו הָיִינוּ מוֹרִידִים אוֹתָם,

רַחֲצָה בְּעֵירֹם בַּחֹרֶף תְּרַכֵּךְ אוֹתָנוּ

אִם הָיִינוּ שְׁנֵי גַּלִּים

טְהוֹרִים  מְחוֹלוֹת וּצְדָפִים

עֲטוּרֵי קֶצֶף וְאוֹר

נָעִים  בַּזֶּרֶם

מִלֵּדָה וְעַד קֶבֶר

בְּצַעַד רִקּוּד מִזַּמְזַם

אִם עָנָן שָׁקוּף יִלְגֹּם  אוֹתָנוּ,

מִתְמוֹגְגִים  מִתַּחַת לַפֶּה הַמַּקְסִים וְהָרַךְ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

וְאָז שׁוּב נִהְיֶה שְׁנֵי גַּלִּים תְּאוֹמִים

מוּנָעִים  עַל יְדֵי הַזֶּרֶם

בְּסִבּוּב נִצְחִי

מֵהַיָּם עַד הַשָּׁמַיִם

מֵהַשָּׁמַיִם וְעַד הַיָּם

אִם הָיִינוּ שְׁנֵי כּוֹכָבִים קְרוֹבִים

מֵאוֹתוֹ אֹפֶק נִתְעַלָּה

עַל עָנָן אֶחָד נִישַׁן

רַק לְאוֹהֲבִים, רַק לִמְטַיְּלִים

לְאֶרֶץ הָאַהֲבָה,

רַק לְחַסְרֵי שֵׁנָה שֶׁאֵינָם מְפֵרִים אֶת הִתְחַיְּבוּיוֹתֵיהֶם

נָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ.

וּכְשֶׁהַכּוֹכָבִים שָׁקְעוּ

אֲנַחְנוּ נִקְבַּע

וְאַהֲבָתֵנוּ הָעֲמֻקָּה תִּכְבֶּה

וְאָז אֱלֹהִים מַפְגִּישׁ אוֹתָנוּ שׁוּב כִּשְׁתֵּי פְּנִינִים בְּגַנָּיו

בֵּין אֵינְסְפוֹר חַלּוּקֵי נַחַל.

חָרָךְ יִרְאֶה  אוֹתָנוּ בִּזְמַן הַמַּעֲבָר

בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה  הַטֹּהַר שֶׁלָּנוּ עָשׂוּי לִמְשֹׁךְ אֶת מַבָּטוֹ

הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ וְיָאִיר אוֹתָנוּ בִּכְנָפָיו

כַּמָּה זוֹהֲרוֹת הַפְּנִינִים הָאֵלֶּה, הוּא יַחֲשֹׁב

וְיָשִׂים אוֹתָנוּ בְּמִקְדָּשׁוֹ הַטָּהוֹר.

אִם הָיִינוּ שְׁתֵּי כְּנָפַיִם רַכּוֹת שֶׁל שַׁחַף

שַׁחַף שֶׁלֹּא יוֹצֵא מֵהַמֵּצֵר

שֶׁמְּרַחֵף מֵעַל הַמְּפָרְשִׁים,

מַכְרִיז עַל הַגָּעָתוֹ שֶׁל הַמַּלָּח

מֵעוֹרֵר כְּמִיהָה לַחֲבֵרִים וְלַבַּיִת.

הָרוּחַ מְזִינָה אוֹתוֹ

אֵדִי עֲנַן הַמַּשְׁקֶה שֶׁלּוֹ

וּכְשֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד הוּא מְקַפֵּל אוֹתָנוּ בְּיַחַד... בְּיַחַד

אַחַר כָּךְ יָשֵׁן עַל מִפְרָשׂ שֶׁל כְּלִי שַׁיִט עַתִּיק

מְשַׂמֵּחַ אֶת הַצֶּוֶת שֶׁהֵעָדְרוּתָם מֵהַבַּיִת עֵיפָה אוֹתָם

בִּזְמַן שֶׁהֵם מְקִלִּים עַל הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה שֶׁלּוֹ

בְּשִׁירָה וּבִקְרִיאַת שִׁירִים

עַל יְדֵי נִפּוּחַ מַנְגִּינוֹת עַל חָלִיל הָרוּחַ

אִם הָיִינוּ

אִם הָיִינוּ

אִם הָיִינוּ, כַּמָּה אַכְזָרִי זֶה לְהַגִּיד 'אִם'

מְתוּקָה שֶׁלִּי, אִם נַתְחִיל אֶת הַשִּׂיחָה שֶׁלָּנוּ עִם מִשְׁאָלָה

אֲבָל אֲנַחְנוּ...

אָה, כַּמָּה אַכְזָרִי לְהַגִּיד 'אֲבָל'

הָאוֹתִיּוֹת הַמְּעַוְּתוֹת סֻבְּכֵי סְגָרִים

שֶׁאָנוּ מַכְחִישִׁים אֶת מָה שֶׁנּוֹתְרוּ -מֵהַיָּמִים בְּנַפְשֵׁנוּ

אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִזְרֹק אֶת הַזִּכָּרוֹן

אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִשְׁכֹּחַ

אָנוּ רוֹצִים לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ לְרֶחֶם הַחַיִּים

אֲבָל מְתוּקָה שֶׁלִּי, אֲנִי מְטֻמְטָם

לְהַשְׁלִיךְ בְּצַד הַדֶּרֶךְ שֶׁל הָעוֹלָם

עוֹלָם סוֹעֵר בַּהֲזָיוֹת וְאַשְׁפָּה

עוֹלָם חֲסַר יֹפִי

עוֹלָם שֶׁלֹּא נָתַן לִי אֶלָּא חֹשֶׁךְ ומלנכוליה

כְּשֶׁנָּפַלְתִּי עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח שֶׁלּוֹ בְּשִׂיא נְעוּרַי

פַּעַם מְתוּקָה  שֶׁלִּי

הָיִיתִי לוֹחֵם אַמִּיץ

לִפְנֵי שֶׁצְּעָדִים מְשֻׁנִּים הִדִּיחוּ אֶת לִבִּי

לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַכְּפוֹר הֵצִיפוּ אֶת הַגַּאֲוָה שֶׁלִּי

חָיִיתִי בְּאָבִיב נִצְחִי

אָה אֵיזֶה אָבִיב

פַּעַם הָיִיתִי בּוֹכֶה

וּבְכָל פַּעַם שֶׁרִחַמְתִּי

הָעֲנִיִּים הָעֲלוּבִים

הַלְּוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַאֲכִיל אוֹתָם מֵהַלֵּב הַחוֹלֶה שֶׁלִּי

וּבְכָל פַּעַם שֶׁרָאִיתִי אֶת הַנָּבוֹךְ

וְאֶת הַמְּשׁוֹטְטִים בַּחֹשֶׁךְ

הַהֶפְסֵד-

הַלְּוַאי שֶׁהַסֵּבֶל שֶׁלָּהֶם יָכוֹל הָיָה לְכַלּוֹת אוֹתִי

הַלְּוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לִזְרֹחַ.

וּבְכָל פַּעַם שֶׁצָּחַקְתִּי, הַצְּחוֹק שֶׁלִּי הָיָה טָהוֹר

כְּאִלּוּ הָיִיתִי נַחַל

שֶׁפָּנָיו הַבְּהִירוֹת שִׁקְּפוּ אֶת צֵל הַכּוֹכָבִים

אֲבָל מָה קָרָה לְלוֹחֵם הָאַמִּיץ?

לִבּוֹ נִבְהַל, וּבָרַח מִשָּׁם לְלֹא רֶסֶן

כַּנְפֵי חֲלוֹמוֹתָיו נִשְׁבְּרוּ.

מִי מַנְחֶה אוֹתִי לַדֶּרֶךְ הַדִּמְעָה הַתְּמִימָה?

מִי מַרְאֶה לִי אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הַצְּחוֹק הַתָּמִים?

שֶׁהַשָּׁלוֹם יִהְיֶה עִמָּךְ

שֶׁהַשָּׁלוֹם יִהְיֶה עִמָּךְ

הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַיֶּדַע וְהַמְּיֻמָּנוּת שֶׁהָעוֹלָם נָתַן לִי

לְיוֹם אֶחָד שֶׁל תְּמִימוּת

לֹא, אַף אֶחָד מִלְּבַדֵּךְ וְרַק אִתָּה שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר אוֹתִי אֶל הָאַבִּירוּת הָעַתִּיקָה

בְּלִי מְחִיר

בְּלִי לְהִתְלַבֵּט בֵּין הָרֶוַח לְהֶפְסֵד.

טְהוֹרָה, אֲהוּבָתִי, אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ טְהוֹרָה, כְּאִלּוּ גָּדַלְתְּ מֵעֵבֶר לַזְּמַן

וּכְשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ הֵבַנְתִּי אֶת זֶה

הָיִינוּ נִפְרָדִים

וְהָיִיתִי עוֹמֵד בַּמָּקוֹם בְּלִי מָקוֹם

אִם אַהֲבָתֵךְ הָעֲדִינָה לֹא הֶחֱזִירָה אוֹתִי לְטָהֳרָה:

לָדַעַת אַהֲבָה כְּמוֹ שְׁנֵי עַנְפֵי עֵץ

כְּמוֹ שְׁנֵי כּוֹכָבִים קְרוֹבִים

כְּמוֹ שְׁנֵי גַּלִּים תְּאוֹמִים

כְּמוֹ שְׁתֵּי כְּנָפַיִם רַכּוֹת שֶׁל שַׁחַף

אָז לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד

דֶּרֶךְ אַחַת מְחַבֶּקֶת אֶת שְׁנֵינוּ

דֶּרֶךְ אַחַת.

* צאלח עבד אל סאבור-(1931-1981)- משורר מצרי ידוע, מחזאי. מסאי עורך. שימש כעורך הספרותי של היומון הנפוץ אל אהרם, ויושב ראש ארגון הסופרים המצרי.