שִׁירֵי הַעֲבָרָה נֶגְדִּית/ נעמי מנדלבאום

כְּמוֹ כָּל הַמִּטְפָּחוֹת.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֶקְסֵסוֹרִיז

וְכָל הַזְּמַן רוֹצָה עוֹד.

לֶאֱסֹף.

לַעֲטוֹת.

צִבְעוֹנִיּוֹת.

אַרְגָּמָן

טוּרְקִיז

סָגֹל

צָהֹב

תָּמִיד אֲנִי צְרִיכָה עוֹד מִישֶׁהוּ לֶאֱהֹב.

* * *

רֵיחַ לוּאִיזָה עִם רֵיחַ שֶׁל תִּינוֹקוֹת.

גַּעְגּוּעַ שֶׁיּוֹשֵׁב בַּשְּׁרִירִים. בָּרַקּוֹת.

בַּחֲנִיכַיִם. בְּעוֹר הַקַּרְקֶפֶת.

בֶּאֱמֶת[nm1]  שֶׁהָיִיתִי מְחַבֶּקֶת.

* * *

בְּמָקוֹם רָחוֹק בָּעוֹלָם,

בּוֹ לֹא אֶהְיֶה בַּחַיִּים,

יֶשְׁנוֹ פְּתִית שֶׁלֶג מֻפְלָא

שֶׁפַּעַם, בְּמַחְזוֹר הַמַּיִם

הָיָה רְסִיס טִפָּה שֶׁדָּמַעְתִּי