הֶחְלַטְתְּ, אָרַזְתְּ מִזְוָדָה.
לוֹ, לָךְ וְלַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה.
נִפְרַדְתְּ מֵאַבָּא חַי וּמֵאִמָּא מֵתָה,
נוֹפַפְתְּ גַּם לְקִלְלַת הַזּוֹנָה,
לַיָּד הַמַּכָּה,
לָרִצְפָּה חַסְרַת הָרַחֲמִים שֶׁסָּפְגָה.
הוֹתַרְתְּ מֵאָחוֹר, בַּדִּירָה הַהִיא,
שֶׁבַּקּוֹמָה שְׁכוּחַת הָאֵל,
חוֹתָם שֶׁל דְּמָעוֹת שֶׁיָּבְשׁוּ
עַל הַכַּר
עַל שְׂמִיכַת הַתִּינֹקֶת
עַל הַבָּלָטוֹת חַסְרוֹת הַשֵּׁם.
פָּנַיִךְ אֶל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ –
אֶל זִיבַת הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ,
וַאֲחוֹרַיִךְ אֶל הַקּוֹמוּנִיזֶם –
אֶל סְטָאלִין וְאֶל לֵנִינְגְּרָד.
לֹא הִבַּטְתְּ אֶל הֶעָבָר,
וְהִנֵּה, הוּא פָּגַשׁ בָּךְ גַּם כָּאן.