צילום: תפארת חקק
יורם טהרלב היה פזמונאי שנע תמיד על גבול השירה בפזמוניו, כדוגמת נעמי שמר, נתן יונתן, יעקב אורלנד, רחל שפירא ויחיאל מוהר. הכתיבה שלו הייתה מחוברת תמיד לכאן ולעכשיו, אך בו זמנית היה מחובר תמיד למורשת היהודית. הוא לא הסתיר שהוא ראה באילן היוחסין היהודי את השורשים שלו כיוצר, ואף חש צורך לתרום לארון הספרים היהודי יצירות שיעמדו לצד ספרי רבנים וחוקרי המורשת היהודית.
ועם כל זאת, לא שכח תמיד את הצד הפזמונאי שלו, ושמר בכל יצירותיו על נימה הומוריסטית והצגת כל נושא מזווית אישית. השיר "ההר הירוק תמיד" היה מזוהה איתו לאורך כל הדרך, כתבנית נוף ילדותו, כמראה מקום המבטא את ילדותו, את קיבוץ יגור, ואת הר הכרמל. הוא תמיד סיפר בריאיונות עמו, שזה הנוף שנשקף אליו מן החלון, ולאחרונה בספרו "על ברכי אבות", שבו פירש את 'פרקי אבות', סיים בתחושת סיפוק, שאלה היו גם הנופים של ר' יהודה נשיא, שחתם את 'המשנה' וגר בבית שערים, לא רחוק מקיבוץ יגור. טהרלב היה גאה, שעורך ספר 'המשנה' (ספר יסוד ביהדות!), היה שותף לאותם נופים. טהרלב חש צורך לסיים את ספרו באמירה זו, שחידדה את מקומו של יורם טהרלב כיוצר שמחובר למקום היהודי (ארץ ישראל) וגם לזמן היהודי וליצירות העבריות שנוצרו במשך הדורות.
בשנת 2008 זכה יורם טהרלב בתואר "חתן האור" מטעם המועצה הציונית בישראל. היוזמת והמנחה הייתה הסופרת שמחה סיאני. אנו קראנו מקאמה שכתבנו לכבודו, שבה סקרנו את חייו ואת יצירתו. הנה המקאמה:
יורם טהרלב חתן האור/ הרצל ובלפור חקק
לספר הזהב של שירי ארץ ישראל/ נכנסים מכובדים עטורי שם וראויים להלל./ שם ביציע המזרח, כבר תמצאו את יורם טהר לב עם שירים לרבבות/ יורם אכן נכנס לכאן מזמן, ותפס מקום של כבוד.
ליד הכינרת כאשר שומעים את שמו, יש כבר היסטֶריה/ וההמנון שלו מתנגן באגם - זו ה"קפטריה של טבריה"./ התזמורת כבר ערוכה עם כל הכֵּלים/ כדי להשמיע סימפוניה לפי כל הכללים/ ועל כן, ידידינו, בערב כזה של הצדעה באור מהבהב / כתבנו ליורם קנטטה מיוחדת מכל הלב/ קנטטת השדות הירוקים ליורם טהר לב.
זה מתחיל כמו מזמור או אגדה נהדרת / שם בשׂדות הפורחים הוא נולד עם עלי כותרת /
הצליל באוויר היה קסום, הנוף יפה לאין שיעור/ כאן בצפון היפה נולד יורם בקיבוץ יגור/ זה נשמע כמו אידיליה או סצנה מהסרטים/ אבל יורם תיעד בשיריו אותו צריף ללא ברז וללא שירותים/ יורם תיאר ארץ תמימה, כשעדיין הלבבות בה היו רוטטים./ הארץ היתה באמת זבת חלב ודבש/ ואהבה עשו בגורן, ממש על מצע קש/ ויורם מספר והוא עדיין נרגש/ איך המצע לָהט והוא אותה אָהב/ ילדים נולדו עם עינים כחולות ושיער זָהב/ והכל היה ידוע, ולא חדש/ כי אמא שלהם ראתה את השמים, ואבא שלהם
ראה...את הקש.
הילדוּת של יורם הייתה קסומה/ כמו אותה ארץ יפה ותמימה: / ההורים היו חלוצים ומלאי אידאל/ וכשיורם נולד כתב אביו שיר לשמים מֵעל/ בפסוקים שקשה לשכוח, שלעולם לא נשכח/ כתב האבא כאילו נולד בימי התנ"ך:
"אֶל הנער הזה התפללתי הָאל
ובטרם נזרע עוד בָּרחם
הקדשתיו לעמל בשדמות יזרעאל,
לעמוס עול עמו עלי שֶכם.
עם שליחות כזו על הגב/ יצא יורם הנער אל הדרך כממלא ייעוד וגם צו/ וכך חלפו ימי ילדות מטורפים שנותרו מצועפים בגעגועים/ אלה היו ימי ילדות בקיבוץ של שנות הארבעים.
מה שקראנו בהיסטוריה, חווה הילד יורם במִקלטים/ מלחמת העולם השנייה, מטוסים איטלקיים מפציצים ומְיַירטים/
חיפה מופגזת, בקיבוץ יגור שָׂרר פחד מכל פצצה ורסיסים נופלים/ והילד יורם צופה במו עיניו - איך מגיעים בחשאי קבוצות מעפילים.
יורם חי בקיבוץ היסטוריה, וכל אירוע אותו מֵעיר/ השבת השחורה בחיי היישוב מטלטלת, זה אירוע מסעיר/ הילד יורם בן שבע וחצי – והוא כותב על זה שיר./ לשירו הראשון יש משוב והוא זוכה למתנה נהדרת/ "יפה מאד יורם, הנה קיבלת מחברת/ מחברת עם פרחים וקישוטים וסרט/ כאן תכתוב שירים לתפארת קיבוצנו ולמשמרת".
הימים ימי מאבק, וכל יום הוא אתגר/ הבריטים נכנסים לקיבוץ מחפשים נשק שהוסתר/ אביו הטוב של יורם נלקח בידיהם לרפיח למעצר/ ויורם לא ישכח לא בכזה ולא בכאילו/ שאביו חזר עם שיר טמון במכנסיו, השיר – "הם יעפילו".
יורם טהר לב גָדל עם ראשי היישוב וכל כוכב עַל/ והוא כותב על חנה סנש שטיפלה בו כשהיה עוד עולָל/ ברטונוב צָבט לו בלחי, אשר ברש אותו ליטף/ וכשיצחק שׂדה עבר לידו, הוא אפילו התכופף..
הקריירה שלו מתחילה בשנת 1964 – וזה כבר ידוע/ עם שירו הנצחי – "את ואני והרוח"/ את השיר שלח לבית אלפא, למלחין נחום היימן/ ונחצ'ה אז כבר מוכר, כמובן/ יורם חִכָּה, אולי התשובה היא שלילית.../ אבל לפתע ברדיו מתנגן שירו – שהָפך תוך ימים ללָהיט.
המים זרמו בכינרת, והלהיטים הפכו לזהב/ ןכך זרמו עוד ועוד להיטים אחריו/ "הגביע" ו"ריח תפוח אודם שני", "ארבע אחרי הצהרים"/ ועוד שירים יפים שבעתיים/ והשורות זורמות צלולות ויפהפיות/ הלהיטים שלו שוטפים את כל הלהקות הצבאיות.
יורם רואה איך בכל תדר יש לו מזמור/ וכך הוא כובש את פסטיבל הילדים וגם פסטיבל דרור/ שיריו מוּשָרים בכל צד – לאורך, לרוחב, באלכסון-/ ובמופעי האירוויזיון חותכים שיריו אוקיינוסים וגם את האוזון...
יורם כותב ספרים, וספרו הראשון יפה להלל/ הספר על גברת אחת מרחוב בצלאל/ ומיד נכבשות חנויות הספרים/ עם ספרו על הדודה מרחוב הנביאים/ וספרוניו היפים כובשים לב ילדים, כמובן/ הספרון על אייזיק ניוטון ועל ארכימדס הקטן...
אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא מפרסם שירה שבאה בעיתה/ קובץ לירי אנושי ואמיתי – "משק יגור, טיוטה"./ הוא מַגיע ככַתב צבאי לרמלה ופוגש נגר אמיתי ולבבי,/ ושם נגלה סודו של האיש, בונה כסא לאליהו הנביא,/ יורם כותב על זה שִירות/ ומחפש בשיריו יהדות ולא כותרות.
העומק של ההיסטוריה מדבר אליו והוא מלקט ממנו ניצוצי אורות/ כך נולד הספר "שמע בני", ליקוטים נפלאים מחכמת הדורות/ על כך זומן לדין תורה, ובלב רועד שמע איך דינו נחרץ—
כן, יורם, קראנו את הספר – ויש לך מהיום חותמת של בד"ץ!!
ממרחק של שנים, זורחת שירתו ומבהיקה / שירת זמן ומקום וארץ אהובה ומתוקה/ שיריו מאירים היסטוריה ויופי של זמנים ודורות/ זהות של עם בן אלפיים נחשפת בשירתו באור יקרות/ יורם כותב כמאה ספרים, ותמצית יצירתו היא המהות/ כתיבה אוהבת על עם ועל ארץ, שירה שהיא תעודת זהות.
כשהוא כותב שיר אהבה אין הוא שוכח את האדמה,/ וכל מלה שנכתבת היא גם בת אנוש וגם ארץ מקסימה/ וכך כתב בעט של משורר לירי, של אמן :
אני פוסעת חרש בשביליךָ,
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליךָ
חונה ליד כל מַעין.
כתיבתו של טהרלב מלאה עומק יהודי, כאילו היה נצר למשוררי תהלים/ אוחז בנבל ופוסע באותם שבילים/ יורם מעניק לכולנו בטוהַר ובחמדה/ יצירה ענפה שהפכה לאגדה/ הרי לכם חופן יצירה מחכימה ורוטטת, שירים שנכתבו בערגה לוהטת/ ולנו רק נותר להביט בכל החֶמדה/ ולנו רק נותר לומר בקול - תודה/ לזכור לו חסד אהבתו, חסד שירתו המעצבת זהות/ לומר לו – כל מלה שלך בסלע, והכול הכול על לב חָרות !"
עצוב בימים אלה להיפרד מחבר ויוצר: יורם טהרלב ז"ל. יהי זכרו ברוך.
