על מיכאלו קוציובינסקי/מצרפתית אוולין כץ

"סוסי האש, צללי האבות שנשכחו"   / מיכאלו קוציובינסקי Mykhailo Kotsioubynsky

מיכאלו קוציובינסקי – 1864 - 1913, סופר אוקראיני.

פרסם כעשרים נובלות חלקן בשפה האוקראינית. נפטר

ביצירותיו הוא מתאר את מנהגים ואורח חייהם האופייניים של אזרחי אוקראינה בתחילת המאה ה-20. סיפוריו הראשונים ספוגים בריאליזם שגובל למחקר אתנוגרפי. הוא מתאר את חיי העם האוקראיני, התרבות, האמונות, החיבור העמוק אל האדמה בצורה כמעט מיסטית. 

ביצירותיו המאוחרות יותר, סגנונו השתכלל והפך מתפלסף ומפולפל, ובעקבות כך הוא דורג לאחד הסופרים האימפרסיוניסטים והמודרניסטים האוקראינים המוכשרים ביותר.

הוא נולד וגדל בוויניצה, כמו גם בעיירות וכפרים נוספים בעקבות עיסוקו אביו כעובד מדינה. הוא התחנך במסגרת דתית נוצרית להכשרת הכמורה, אך גורש בשל פעילותו הפוליטית המחוברת לתנועה הסוציאליסטית.

בגיל עשרים, הוא הושפע מן התחייה הלאומית של אוקראינה, וב-1884 כתב את סיפורו הקצר הראשון בשפה האוקראינית, אנדריי סולוביקו   Andriï Soloviiko.

בשנים 1888 עד 1890 היה חבר במפלגת הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית בויניציה.

בתקופה זו עבד כמחנך בוויניצה, אז החל לחקור על התרבות של כפריים אוקראינים, תמונות שיופיעו ביצירותיו.  

מ-1892 עד 1897, הצטרף  לוועדה שחקרה את התפשטות כינמת הפילוקסרה phylloxéra שדרמה להרס הכרמים ברחבי אירופה ובין היתר בסרביה ובחצי האי קרים.

לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1905 אפשרה לו לפרסם מאמרי בקורת על המשטר תחת שלטונו של הצאר הרוסי כפי שהביע במאמרו "אישות רצויה"Persona grata .

בין יצירותיו המפורסמות Fata Morgana פאטה מורגנה הוא מעלה את הקונפליקטים החברתיים העמוקים המושרשים בכפר אוקראיני קטן בהרי הקרפטים.

"סוסי האש, צללי האבות שנשכחו" יצירה קסומה ולירית שעובדה לסרט בשנת 1965. הוא חושף בפנינו את נופיהם המרשימים של הרי הקרפטים האוקראינים ועולמם הקסום של תושביהם בני ההוצולים קבוצה אתנו-תרבותית אוקראינית קטנה מאמינה בכישופים וברוחות רעות רודפות את האדם כמו שטן עד מותו בצורה אכזרית ללא יכולת להימלט מן הגורל הטרגי המצפה לו. הוא מתאר את עדרי צאן ובקר המובלים למרעה למרומי ההר בעונות הקיץ. נחשפים לפנינו אמונתם שמתבטאת לא רק בחייהם הרוחניים וטקסים נוצרים-פגניים כי אם בחיי היומיום ובמערכות יחסים חברתיים.

נפרשים לפנינו סיפורים אלימים וטרגיים של שנאה תהומית בין שתי משפחות יריבות, וכמו בסיפור הידוע של רומיאו ויוליה,  איבן ומרצ'קה אינם יכולים לממש את אהבתם. האגדות והאמונות הקדומות המופלאות הן המסגרת המרהיבה והצבעונית שעוטפת את הסיפור הזה של תשוקה הדדית חסרת נגיעה בסביבה של פלגים וכרי דשא, הרים גבוהים, במוזיקה ובכוריאוגרפיה, שמעבר לסבל ולמצוקות שחוו, הן הצהרה חתומה ביד אומן על החיוניות האנושית.

מריצ'קה שהתייאשה בהמתנה לשוב אהובה נישאת לגבר אחר, אך זמן קצר לאחר מכן היא נסחפת לזרמים הסוערים של הנהר וטובעת. איוואן מתבודד בתוך אבל ארוך ולאחר תקופה מתחתן. תקופת אושר קצרה לזוג הצעיר. מכשף הכפר רודף אחריו ומזמין אותו לדו קרב עם סכינים. איוואן הפצוע משוטט ביער מתמוטט ונפטר.

זהו המנון ססגוני לכוחות האפלים הטמונים באדם ובטבע.   

חָשׁוּב עָלַי אֲהוּבִי

פַּעֲמַיִם בְּיוֹם

וַאֲנִי אֶחְשֹׁב עָלֶיךָ

שֶׁבַע פְּעָמִים בְּשָׁעָה.

הַאִם תַּחֲשֹׁב עָלַי

כֵּן מֵרִיצְ'קָה אֶחֱשֹׁב עָלֶיךָ

לֹא נוֹרָא, הִיא נִסְּתָה לְעוֹדֵד אוֹתוֹ. אַתָּה, יְדִידִי הַמִּסְכֵּן, תֵּלֵךְ לִרְעוֹת אֶת הַכְּבָשִׂים,

וַאֲנִי אֲטַפֵּל בֶּחָצִיר, אֲטַפֵּס עַל אֶבֶן רֵחַיִם וְאַבִּיט עַל הֶהָרִים,

וְאַתָּה תִּקְרָא לִי לִצְלִילֵי הַ trembita (כְּלִי נְשִׁיפָה נָפוֹץ בְּאוּקְרַאינָה וְרוֹמַנְיָה)...

אוּלַי אַצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ.

כַּאֲשֶׁר הַחֲשֵׁכָה תִּתְפַּשֵּׁט עַל הֶהָרִים,

אֶתְיַשֵּׁב וְאַזִּיל דִּמְעָה כִּי לֹא אוּכַל לִרְאוֹת אֵיפֹה נִמְצָא אֲהוּבִי.

אַךְ בְּלַיְלָה בָּהִיר זְרוֹעַ כּוֹכָבִים,

אֲחַפֵּשׂ בָּרָקִיעַ אֶת הַכּוֹכָב שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּךָ...אַפְסִיק אָז לָשִׁיר..

הִיא נִעֲרָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּעֶצֶב.

הוֹ שִׁירִים הַיְּקָרִים לִי

מָה אֶעֱשֶׂה בָּכֶם כָּעֵת?

שִׁירִים יְקָרִים, הַאִם אֵלֵךְ לִזְרֹעַ

אִתְּכֶם עַל הֶהָרִים?

וְהוּא בָּרוּךְ רַב מֵשִׁיב לָהּ

אָנָּא לָכֶם, לְכוּ שִׁירִים

לְהַדְהֵד עַל הֶהָרִים

וַאֲנִי מַזִּיל כָּעֵת דְּמָעוֹת

יְדִידָתִי הַמִּסְכֵּנָה.

מֵרִיצְ'קָה נֶאֶנְחָה וְהוֹסִיפָה בְּעֶצֶב כָּבֵד יוֹתֵר

כַּאֲשֶׁר הָאֹשֶׁר יוֹפִיעַ

אֶאֱסֹף אֶתְכֶם

כַּאֲשֶׁר הַיָּגוֹן יוֹפִיעַ

אָטוּשׁ אֶתְכֶם.

אִיוָאן הִקְשִׁיב לְקוֹלָהּ הַצָּלוּל שֶׁל הַנַּעֲרָה

וְחָשַׁב שֶׁכְּבָר מִזְּמַן הִיא פִּזְּרָה אֶת שִׁירֶיהָ עַל הֶהָרִים,

שֶׁהַיְּעָרוֹת, הַשָּׂדוֹת, הַגְּבָהִים, הַמִּרְעוֹת מְזַמְּרִים אוֹתָם,

נְהָרוֹת מַשְׁמִיעִים אוֹתָם כִּצְלִילֵי פַּעֲמוֹנִים,

הַשֶּׁמֶשׁ מְרִיעָה וּמְהַדְהֶדֶת זֹךְ זִמְרָתָם....