מאמר:
אשכי הסחלב ושערות שולמית – ריפוי דומה בדומה בצמחי הארץ/ אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב
מבוא
האמונה ב"ריפוי דומה בדומה" או ב"תורת החתימות" (Doctrine of Signatures) התפתחה בעיקר באירופה במאה ה-16, אף על פי שעקבותיה מצויים כבר ביוון ובמצרים העתיקות. בין התומכים הנלהבים של תורה זו באירופה יש לציין את פרצלסיוס (1541-1493) שהיה אלכימאי, רופא ואסטרולוג שוויצרי. הוא תמך בעיקרון הקדום של "similia similibus curantur", כלומר, "דומה מרפא דומה".1 "תורת החתימות" מציעה שמראה הצמחים, תכונות פיזיות או תחושות שהם מעוררים אצל האדם (עקב צורתם, צבעם, טעמם או ריחם) מגלים את הערך והשימוש של יכולות הריפוי הפוטנציאליות שלהם. לפי גישה זו, צמחים (חלקיהם או תכשירים המופקים מהם) הדומים בצבע, בטעם, בריח או בצורה לתסמינים של מחלות מסוימות אמורים לסייע בריפויין. לתפישה זו יש בסיס דתי עמוק, והיו מי שהצהירו: "במקרים רבים, האמונה המוצקה באל אשר יצר את כל אשר על האדמה עבור בני האדם, היא שגרמה להופעתה של תורת החתימות, הסוברת שהמפתח לשימוש האדם בצמחים היה חבוי בצורתם של הצמחים עצמם ומישהו רק צריך להסתכל מקרוב".2 אמונה זו של "ריפוי דומה בדומה" נפוצה ברחבי תבל והתפתחה בארצות וביבשות שונות באופן בלתי תלוי.3
צמחים או חלקיהם הדומים לאיבר בגוף האדם
כליה: לכמה מיני צמחים, הנמנים על משפחת הפרפרניים יש זרעים דמויי כליה. בעקבות כך הם משמשים לטיפול במחלות כליה. צמחים אלו הם הָגָה מְצוּיָה;4 קדד גדול-פרי;5 יַנְבּוּט הַשָּׂדֶה ;6 תורמוס ההרים;7 תורמוס תרבותי;8 כתרון עקרבי;9 שוש קרח;10 תכשיר שהוכן משורשי שוש קרח הוכח כבעל פעילות חיובית על תפקודי הכליה;11 גרגרנית החילבה;12 בקיית כלאיים.13
שיער- לבעיות הקשורות לשיער כגון נשירת שיער מתאימים הצמחים הבאים:
שערות-שולמית מצויות:14 מראה הצמח מזכיר שפע מחלפות שיער ומכאן שמותיו הרבים, בשפות שונות, הבאים לציין זאת. פירוש שמו המדעי (Adiantum capillus-veneris) הוא "שערות ונוס הבלתי נרטבות", והשם העברי הועתק לאהובה (הרעיה) משיר השירים. לפי המיתולוגיה הרומית, ונוס עלתה מקצף הים כאשר שערותיה יבשות.15 ואכן, עלי הצמח מכוסים בשכבה שומנית דוחת מים ובשל כך אינם נרטבים. השמות הערביים פחות רומנטיים: "שיער המכשפה" – שיער אֶלְ-ע'וּלִה ( شعر الغولة); "עשב המכשפה" – עִשְׁבִּת אֶלְע'וּלִה (عشبة الغولة) או "שיער השד" – שיער אֶלְגִ'ן (شعر الجنّ). סעיפיו של השרך הזה מזכירים שיער פרוע וסבוך כיאה לע'ולה או לשד בכבודם ובעצמם. השימוש בשערות שולמית לחיזוק שורשי השיער ידוע כבר מימי יוון העתיקה. כותב תיאופרסטוס, בוטנאי ופילוסוף יווני (287-371 לפנה"ס): "הצמח יעיל למניעת נשירת שיער הראש, לצורך זה שוחקים את הצמחים ומערבים בשמן זית".16 מחקר שנערך על עכברים הראה שתמצית שהופקה משערות שולמית השפיעה לטובה על התחדשות צמיחת השיער.17
לב: צמחים בעלי עלים דמויי לב נחשבים כתרופה למחלות לב.
מליסה רפואית:18 לפי עדות מקומית "העלים דומים ללב ו'תה' מליסה מחזק את הלב".19 במחקר נמצאה עדות שלתמצית מליסה רפואית יש השפעה חיובית על פעילות הלב.20
אשכים: קדד גדול-פרי:21 פירותיו של צמח זה תפוחים ודומים לאשכים, ומכאן שמותיו הערביים חְ'סֵיוִוה (خْصيوِة) שפירושו אשכים, ובֵּיידְ אֶלְתַ'עְלַבּ (خُصّة الثعلب) שמשמעו אשכי השועל. הצמח משמש לריפוי אימפוטנציה.22
קדד גדל פרי (צילום: זלמן באומוול)
סחלב:23 כבר דיוסקורידס, הבוטנאי היווני שפעל ברומא במאה הראשונה לספירה, דיווח שפקעות הסחלביים משמשים להכנת שיקויי אהבה. ביוון העתיקה האמינו שפקעת חדשה של סחלב (עגולה וגדולה יותר והמכילה את מלאי המזון לשנת הפריחה הנוכחית) הנאכלת על ידי גברים מביאה לידי הולדת זכרים, בעוד שהפקעת הישנה (מהשנה שעברה, קטנה יותר ומצומקת, שתש כוחה) הנאכלת על ידי נשים, תביא להולדת בנות.24
בניסוי שנערך בטורקיה נתנו לעכברים לאכול פקעות של סחלב אנטולי במשך חודש ובדקו את יחסיהם עם הנקבות. נמצא שהזכרים גילו פעילות מינית מוגברת המיוחסת לעליית כמות הטסטוסטרון בגופם, בעוד הנקבות לא הושפעו כלל.25 ללמדנו שבכל זאת ידעו אבותינו על אודות נפלאות הסחלב.
פקעות הסחלב (צילום:נוגן צברי)
סתוונית הקליפות:26 פקעת הסתוונית מגבירה את כוח הגברא כי היא דומה לאשכים. הבדואים משתמשים בה לריפוי עקרות אצל הגברים.
איבר המין:
טופל אדום:27 עמוד הפריחה של צמח טפיל זה מזכיר בהופעתו את איבר המין של האדם, ומכאן שמו המדעי (Cynomorium coccineum), שמשמעו איבר המין האדום של הכלב. זהו גם מקור שמו הערבי, איבר האדמה – "זִבְּ אֶלְאַרְד" (زبّ الأرض). עקב צורתו משמש צמח זה לטיפול בבעיות רבייה ופוריות. המחקר הראה שתמצית של הצמח גרמה לשיפור יצירת הזרע אצל חולדות.28
צמחים בדמות אדם
דודא רפואי:29 כבר הרומאים הקדמונים שמו לב שלשורש הדודא המעמיק באדמה יש צורת אדם.30 בכתבי יד רבים מימי הביניים מצויר הדודא בדמות אדם. לעתים מתואר השורש בדמות זכר ולפעמים בדמות נקבה, ובהתאם לכך גם הסגולות שיוחסו לשורשים אלו.31 ר' פתחיה מרגנסבורג מספר על אודות הדודאים בעירק של היום: "בוא לגן אחד של ראש ישיבה ובגן כל מיני פירות והגן גדול מאוד ובו דודאים ופרצוף אדם להם [...]".32 בספר בשם "מראה הילדים", העוסק בענייני "רפואות וסגולות גורלות ותועלות", כותב ר' רפאל אוחנה: "והנכון כי (רצתה (לאה) בהן (בדודאים) להשתעשע ולהתענג בריחן כי בתחילה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות, וראובן הביא ענפי דודאים, הוא הפרי והוא כדמות תפוחים ויש להם הריח הטוב, אבל השורש שהוא העשוי בצורת ראש וידיים לא הביא. והשורש הוא שאומרים עליו האנשים שהוא מועיל להיריון ואם הדבר אמת הוא בסגולה בהן לא בטבע אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם".33
עקב דמיון השורש לאדם (בצירוף התכונות הנרקוטיות שלו) ייחסו לו חשיבות, מן המעלה הראשונה, כצמח אהבה וכמבטיח פוריות. השימוש בשורש דודא לפוריות וכסם אהבה נפוץ במיוחד במזרח התיכון וברחבי אירופה, כולל ארצות רבות שבהן הוא אינו גדל, אבל השורש יובא אליהן למטרות אלו.34
סיפורים רבים רווחו באירופה על אודות יכולתו של שורש הדודא לעורר את התשוקה, ואין פלא שהם חדרו גם לפולקלור היהודי. ר' יוזפא, שמש דקהילת וורמיישא (בן המאה ה-17), כתב ספר מעשיות שיש בו מעשי ניסים ומסתורין עשירי דמיון, שהיו רווחים בתקופתו. בין היתר הוא מביא סיפור על אודות "מעשה ברֵיק אחד שטימא בת יחידה בוורמישא". במרכז הסיפור שורש דודא, שתפר בהסתר חייט, לפי בקשתו של רֵיק אחד, במעילהּ של יהודייה יפה מבית הגון וישר. "והדודא היה מכושף, וכל מי שלבש את המעיל היה מן ההכרח שיאהב אותו [את הרֵיק]". בתו של אותו עשיר לבשה את המעיל, ובמסיבת הריקודים הלך לבה אחרי ערל בן בליעל וריק. וכל זאת גרם לה המעיל שבו היה תפור הדודא "ומרוב שגדלה תשוקתה אליו, הלכה אחריו מבית הריקודים אל ביתו". בסופו של המעשה שגילתה גילתה הנערה כי המעיל הוא זה שגרם לכל מעלליה, והיא חזרה לבית אביה וסיפרה על המעשה הרע שאונה לה, ועל הכישוף שעשה לה הריק ועל הדודא ששמו במעילהּ. ובהמשך הסיפור נאמר כך: "והאב הלך אל מועצת העיר וסיפר מה שקרה לבתו, והחייט שמו במאסר על המעשה אשר עשה, והרֵיק אשר אשר שמע על מאסרו של החייט ברח מהעיר".35
פירות הדודא נחשבים כסם אהבה מאז ימי בראשית (פרק ל, י"ד-ט"ז) ולאורך הדורות.36 במסורת ישראל קשרו בין דודאים לדודים (כלומר נאהבים) ולסגולתם לעורר את האהבה, כפי שמעידים המקורות הבאים : "הדודאים נתנו ריח, אמר ר' יצחק אל תקרי הדודאים אלא הדודים זהו הגוף והנשמה שהם דודים ורעים זה עם זה, רב נחמן אמר: דודאים ממש מה הדודאים מולידים אהבה בעולם אף הם מולידים אהבה בעולם".37
"ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים".38 "ומין הזה הוא סגולה להכניס האהבה והחיבה בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ועל כן נקראים דודאים מלשון דודים שהוא אחים ורעים האהובים".39 "ולמה נקרא דודאים שמרגילין דודין בריחן, שריחן מביא את התאווה, ומחממת את המוח, ומוריד את הזרע".40 הרמב"ן מפרש את השם "דוד" במשמעות אהבה (עת דודים). הבלשן ארנסט קליין (1983-1899) מפרש "דוד" מלשון דודא, במשמעות של "אהבה בת קימא".41
שניים משמותיו הערביים של הדודא מזכירים את דמיון הפרי לאשכים ביצי-אשכי השד (بيض الجن); ביצי-אשכי המכשפה (بيض الغول). ובהחלט אפשר לראות בכך היבט נוסף של "ריפוי דומה בדומה". את התוצאה אפשר לראות בשם נוסף בערבית – חַּבְּ אֶלְתַּאָאלֻףְ (حب التآلف), הפרי המקרב בין האוהבים. אוסיף ואציין שבכמה משפות אירופה נקרא הדודא בשם "תפוח האהבה". מקומו של הדודא כסגולה לפוריות לא נפקד גם בימינו אנו: "חסיד ברסלב שמאתר את פרי הדודאים בהרים, מעניק אותו בחינם לנשים עקרות ומסייע להן להתעבר. 'אני רק רוצה שיהיה אושר בעם היהודי'. שכניו של עזרא תורג'מן יודעים שכאשר הוא נעלם מביתו בבית שאן לכמה ימים, תשעה חודשים לאחר מכן לעוד זוג בעיר ייוולד תינוק. הסיבה: עזרא יוצא להתבודדויות בהרים, וחוזר משם עם הפרי שעל פי האמונה מרפא עקרות: פרי הדודאים. תורג'מן, חסיד ברסלב, מחלק את גרגרי הפרי היקר (הזרעים רעילים ועשויים לגרום להזיות!!) והמבוקש בחינם לכל דורש. פרי הדודאים מוזכר בפרשת 'ויצא' כמי שסייע לרחל אמנו, שהייתה עקרה להיכנס להיריון, היריון ממנו נולד יוסף, ומאז האמונה היא כי הפרי מסייע לעקרות להתעבר. תורג'מן סיפר בשיחה עם nrg מעריב כיצד הכיר את נפלאות הפרי המיוחד. 'כשהייתי רועה עיזים, לימד אותנו אדם מבוגר על נפלאות הצמחים הגדלים בהרים, ואחד מהם היה הדודאים, ומאז זה התפקיד שלי בחיים – לחלק אותו לכל מי שרוצה, העיקר שתהיה שמחה,' הוא אמר. צריך רק לאכול שנים עשר גרגירים. גמילות החסדים אותה מפעיל תורג'מן עם חבריו בבית שאן אינה גמילות חסדים רגילה. כאן לא תמצאו אוכל או בגדים – המטרה היא אחת: לגרום לנשים עקרות להיכנס להיריון. 'אנחנו נותנים את הגרגרים של הפרי ומספרים מעשיות בנוסף לכך,' אמר תורג'מן. 'ברוך השם יש ניסים גדולים. יש ביקוש אדיר לפרי, ואנשים רואים ישועות גדולות. הרבה נקלטו כך. כשאנשים רואים אותי ברחוב ולוחשים לי 'אשתי התעברה' – אני המאושר שבאדם'".42
דמיון הצמח למראה או להתנהגות של בעל חיים
כאשר צמח נמצא דומה לבעל חיים ארסי, הוא נחשב כתרופה נגדו. לגבי צמחים אחרים, הדמיון לחיה מסוימת מעניק להם תכונה האמורה לאפיין את אותו בעל החיים.
עוקץ-עקרב אירופי:43 הבדואים בנגב משתמשים בעוקץ הערב המדברי.44 כבר דיוסקוריקס הבוטנאי היווני כתב שצמח זה דומה לזנבו של עקרב, ולכן משתמשים בו לטיפול בעקיצה של שרץ זה.45
עוקץ העקרב.דיוקורידס נפולי. ספריית הקונגרס. ויקימדיה.
זעזועית גדולה:46 אפרים הראובני כותב: "מפורסם אצל הערבים צמח אגדתי בעל סגולה נפלאה לעורר את האהבה, וכה מספרים על הצמח הזה כמעט בכל כפר וכפר. מעשה באיש אחד אשר אשתו לא אהבתו. נוגה ועצוב רוח התהלך האיש בשדה, והנה ראה שהצב רודף אחרי הצבה, וזו ממאנת ובורחת (כפי שיש ביכולתה לברוח). קטף הצב מין עשב, זרקו על הצבה, וזו פנתה מיד אל הצב. לקח האיש את העשב, חזר הביתה, נגע בעשב בכנף שמלת אשתו שהייתה עסוקה בעבודתה, והיא פנתה אליו מיד. והערבים ממשיכים ומספרים: כשנודע הדבר בכפר פנו מיד רבים אל בעל העשב בבקשות לגלות להם את העשב בעל הסגולה הנפלאה, וימאן מפחד פן ישתמשו בעשב הזה לרע [...] אולם הלה היה ירא שמיים ולא גילה את הסוד ואין איש יודע את הסוד עד עצם היום הזה, וכמעט תמיד שמעתי מפי המספר בכפר ובעיר שהמעשה היה בקרובו הוא, בדודו או בזקנו. את העשב הזה יקראו "עִישְׁבֵּת אֶלְ־קוּרְקָעָה" (عشبة القرقعة), כלומר עשב הצב, ואין יודע מה העשב הזה". ומיד מוסיף: "יש כאלה אשר חשבו שזה העשב זעזועית אשר 'קשקשיו דומים לקשקשי שלד הצב, אבל הם אומרים כי ניסו ולא הועיל".47
בחמאם אל מליח, למרגלות המזרחיים של השומרון, רשמנו את העדות הבאה: "לעשבת אל קורקעה סגולות להחזרת האהבה. במקרה של אהבה נכזבת מגניב הבחור גבעול של הצמח לקפלי הבגד של הבחורה כסגולה להשבת לבה. הנושא עִמו עשב זה מצליח בכל משימותיו, במיוחד ביחסי אנוש. מקרה שקרה בטובאס – פרה לא התעברה משך שנתיים. בשנה השלישית המליטה ולא נתנה לאיש לחלוב אותה והתפרעה. הגיע מוגרבי (יוצא צפון אפריקה) אחד, שהיה ברשותו ספר גדול על סגולות הצמחים. הוא הכין קמע מעשבת אל קורקעה וקשר קמע זה לקרן הפרה הפראית, ומאז הפכה לממושמעת".48 זהות הצמח נשמרת בסוד, ורק בטובאס יש מספר קטן של חכמי דת היודעים לזהות את הצמח אך שומרים את הסוד מחשש פן ישתמשו בו שלא כהלכה. במזרח הגלבוע מזוהה בבירור עשבת אל קורקעה עם זעזועית גדולה, וזהו ההסבר ששמענו: "הצמח דומה לשריונו של הצב (הכוונה לשיבוליות הפחוסות והדחוסות המזכירות משהו משריונו של הצב, בדיוק כפי ששיער אפרים הראובני בשעתו). הצמח טוב לעורר את האהבה, ולצורך זה יש לשים את הצמח היבש מתחת למזרן. כשם שהצב מתעקש להקיש על שריונה של הצבה עד שתענה לו, כך ישפיע הצמח על האישה עד שתיאות לחיזורים".49
דמיון צבע הצמח (או תכשיר המופק ממנו) לצבע הקשור במחלה או בסימפטומים שלה.
צמחים בעלי פרחים צהובים ו/או שתמצית מהם צהובה – לטיפול בצהבת:
אבטיח הפקועה:50 יריקת החמור (ירוקת החמור):51 ברחבי המזרח התיכון ובצפון אפריקה מקובל לטפטף לאף כמה טיפות שנסחטו מפריו של יריקת החמור, צהוב הפרחים, לריפוי צהבת. מכאן אחד משמותיו הערביים "פרי התמר של הצהבת" – בַּלְחָת אֶלְסֻפֵיר (بلحة الصفّير). פרי יריקת החמור דומה לתמר ולצהבת על שום אופן השימוש. כבר איבן סינא ציין שלוקחים את הפרי הבשל של יריקת החמור, שצבעו צהוב, ותולים אותו בתוך בד עד שיצא ממנו הנוזל שלו. המיץ של הפרי, של השורשים ושל העלים טוב לצהבת.52 טיון דביק:53 חרצית עטורה:54 מִשרה מהעלים והתפרחות של משמש לריפוי צהבת. על חולי צהבת אומרים בגלבוע: "פְלָאן, וִוגְ'הוּ אִסְפַר מִתִ'ל נֻוָּאר אֶלְבִּסְבָּאסְ" – (فلان وجهه أصفر مثل نوّار البسباس), פלוני פניו צהובים כמו פרחי החרצית.55
צמחים נוספים המשמשים למטרה זו הם: יחנוק המדבר:56 קידה שעירה:57 חמציץ נטוי:58
טבק השיח:59
ספרות תמסר בפניה אל המחברים.
