מסה פיוטית:
אוויר יקר/ עמיקם יסעור
אוויר יקר. כאן, בחיפה, אתה טס אליי כעל כנפי נשרים מבתי זיקוק, מן המפרץ המתועש, אל מעלה ההר. עוטף אותי בחיבוק של דוב.
אוויר יקר- הייתי רוצה להיות כמו הפרא האציל בספרו של רוסו, "מאמר על אי שוויון בין בני האדם." להלך ביער, לנשום אוויר נקי ולרקוד מלא עליצות... הייתי רוצה להיות כמו היידי בת ההרים המאושרת כל כך הרחק מן העיר האפורה והמשמימה. לחלל כמו הרועה השוויצרי על הרי האלפים בסיומה של הסימפוניה הפסטורלית. הייתי רוצה.
ואני כאן חש כיצד הטייקונים הפכו אותך למעין זאב .ומה אני? הכבש היודע ,כי חזונו של ישעיהו בפרק י"א על ההרמוניה בינינו הוא חלום באספמיה. הולך ומתרחק ההולך ומתרחק.
