מותר הסאקס על הפסנתר/ יעקב שקד

הייתי לפני טיסה מֵהָכָא לְהָתָם עם ביניים בסתם. דיילת הצ'ק-אין בהתה, כרגיל, דקה ארוכה בצג המחשב שלפניה, ואז הרתיעה פתאום את  ראשה לאחור בהפתעה, כאילו ראתה שד או רוח. כמעט תמיד זה קורה לי בצ'ק-אין, וגמרתי אומר יותר מפעם אחת בנסיבות האלו, לבדוק - כשאהיה זקן - מה לכל השדים הרוחות הן רואות שם, שמפתיע אותן כל כך.

ההשערה שלי - אלא אם כן הבדיקה שאערוך בעוד שנים רבות תגלה משהו אחר - היא שהן משחקות סוליטר, ופתאום שולף המלך בקלף את חרבו ומתחיל להסתייף עם הנסיך. ניחוש שני הוא שהן משוטטות באתרי היכרויות ורואות פתאום את האמא שלהן. ניחוש שלישי הוא שהן כותבות את התזה שלהן לתואר והופיעה כתובת "אסור להעתיק!".

איך שלא יהיה, אחרי הצ'ק-אין הלכתי ללאונג', לֵיהָנוֹת מיין טוב אותו אלווה בסיגר ניחוחי.

מה שמחתי לראות איש לא ישיש יושב ומפריח ענן קטן של עשן סיגר ניחוחי ולידו גביע יין אדום.

מזגתי לי גביע יין פִּינוֹ-נוָ'אר מבּוּרגוֹניְה והוצאתי סיגר מן הפאוץ'. הסתובבתי כשהגביע והסיגר בידי. הרמתי אליו את גביעי בברכה והוא ענה במחווה דומה ורמז בידו השניה על הכורסה הפנויה שעל ידו. כן, לא בִּכדִי אני מכנה את הסיגר Friendship machine. באתי לשבת איתו מעברו השני של השולחן, כשבידי האחת גביע היין והסיגר ובידי השניה בקבוק היין.

על השולחן היו הקוטם והמַצית שלו. אפשר? שאלתי, והוא אמר בחיוך, כמובן.

תוך כדי העיסוק עם הסיגר שאלתי, מה אתה שותה? והוא ענה, בדיוק מה שאתה שותה.

על ברכיו היתה תיבה. על פי צורתה ברור היה למדי שיש בה אחד משניים: או כלי נגינה או תת-מקלע.

לא ממש שמעתי ממנו סיפור, אבל נראה לי כי השיחה שהיתה בינינו, היא בעצמה סיפור.

מוֹתר הסאקס על הפסנתר

אַיים גֵ'יקְבּ, הושטתי את ידי. הוא לחץ אותה, ג'ראלד, אמר, ג'רי. אני רואה-חשבון, ואתה?

אני צַיָּד-לַקָּט של סיפורים. נוסע בעולם וצד סיפורים מכולם.

מצטער. אין לי סיפורים. חייו של רואה-חשבון לא מסעירים. חוץ מזה, אני לא יודע לספר סיפורים.

לא נואשתי. נראה לי שבתיבה שעל ברכיו עשוי להיות טמון סיפור שווה.

החוויתי בסנטרי כלפי התיבה. כלי נגינה או כלי ירייה? שאלתי.

הוא חייך, כלי נגינה.

סאקסופון, ניחשתי.

כן. סאקסופון.

מנגן?

אני? לא. אני בלתי-מוזיקלי טרמינלי.

אז....

בשביל אישתי. הוא הניח את הסיגר במאפרה הגדולה, ופתח את התיבה. התגלה סאקסופון יפהפה, שנראה גם ישן-קלאסי, וגם משובח. וִינטֵייג'. קניתי אותו בצהריים במכירה פומבית. שילמתי סכום רציני, אבל הוא שווה את זה, ואני לא חוסך כשמדובר באישתי.

אוֹה, היא נגנית? בתזמורת?

לא, לא, הוא גיחך ברוח טובה. היא מתחילה. כל עניין הנגינה התחיל אצלה רק לפני כחודשיים. היא מתחילה, אבל מסתבר שיש לה שמיעה מצויינת וכשרון נגינה של ממש.

עם כזאת שמיעה וכזה כשרון, למה היא רק חודשיים בעניין?

וֶ'ל, אתה יודע. עבודה, ילדים, עבודה, התבססות כלכלית, עבודה. ופתאום אתה בגיל גימלה. עכשיו, כשיש לה זמן פנוי, היא החליטה להגשים חלום ישן שלה - לנגן. והיא ביקשה ממני שליום הולדתה אפתיע אותה בפסנתר.

אז קנית לה סאקסופון....

לא, חייך, קניתי בהזדמנות פסנתר גרוטאה, שגם בימיו הטובים היה גרוע.

מה, קמצנות? אתה לא נראה חסר אמצעים, ולפי סיגר ה'אוֹפּוּס אֶקִיס' שלך אתה בהחלט לא קמצן.

לא, לא קמצנות. פשוט לא ידענו אם היא בכלל מוכשרת לנגן, ולא היה טעם לקנות פסנתר משובח. החלטנו שאם יסתבר שהיא מוכשרת, נקנה פסנתר משובח ביותר.

יפה. שנינו לגמנו מן הסיגרים שלנו ומגביעינו. ועל פסנתר גרוטאה גיליתם שהיא מוכשרת? שאלתי.

כן. היא לקחה מורה לנגינה, והסתבר שאפילו על פסנתר גרוע כזה היא מצליחה לנגן יפה. הסתבר שהיא כל כך מוכשרת עד כי המורה שלה אמרה שהיא תנגן היטב אפילו על זנב של חתול מיילל.

K K K K

אז החלטתם לשדרג את הפסנתר.

כמובן. המורה שלה לא הפסיקה להלל את אישתי ולציין עד כמה היא באמת בעלת נטיה טבעית למוזיקה ועד כמה השמיעה שלה מושלמת. היא באמת קלטה במהירות וניגנה יפה.

אבל, החוויתי בידי על התיבה, זה לא נראה כמו פסנתר.

לא. זה לא פסנתר. החלטנו לא לקנות פסנתר.

החלטנו? אתה ואישתך?

לא. לא אישתי. החלטנו - אני, ילדינו, הכלב, החתול, התוכי, העוזרת  והמורה לנגינה.

והיא הסכימה לעבור מהפסנתר לסאקסופון?

לא כל כך.

אז....

שיכנענו אותה במאמץ משותף, הילדים ואני, בעזרת המורה שלה לנגינה, שהכי מתאים לה לנגן בסאקסופון. שהיא תביא את כשרונה לשיאו בסאקסופון. הבטחתי לה שאקנה לה סאקסופון משובח מאוד מאוד, והמורה לנגינה הבטיחה לה שעם הכשרון שלה, היא תוכל די בקרוב אפילו לנגן בתזמורת.

והיא הסכימה?

לא בקלות. היא לא הבינה מה יש לנו נגד פסנתר. קצת עזר לנו כשהבאנו שמות של מפורסמים שהיא אוהבת, שמנגנים בסאקסופון.

ביל קלינטון, ו'וּדי אלן, אמרתי. מי עוד?

יש, אבל אתה תצחק כשתשמע השם של איזו נגנית סאקסופון מפורסמת שיכנע אותה.

?? הרמתי גבות.

ליסה סימפסון, הוא אמר בחיוך נצחון, ליסה סימפסון. אישתי מאוד אוהבת את הסימפסון'ס.

חייכתי איתו. לחיי השיכנוע, היקשתי את גביעי בגביעו. אני אולי מגזים, הוספתי, אבל זה נראה כאילו יש בסאקסופון שקנית לא פחות כפתורים משיש קלידים בפסנתר.

אני אוהב להאזין לנגינה בסאקסופון, אמר ג'רי, כמעט כולם אוהבים את הצליל הרך-עמוק-קטיפתי של הסאקסופון

גם אני, אמרתי.

הפלגנו בשיחה על יְפי צליליו של הסאקסופון.

K K K K

ואז נזכרתי בשאלה שרציתי לשאול עוד קודם. רק רגע ג'רי, למה הייתם נגד הפסנתר?

הוא משך בכתפיו. לא אהבנו.

ואם התנגדתם כל כך לפסנתר, אז למה לא כינור, או ויולה? או אולי צ'לו. אני מאוד אוהב את הכלי הזה, ויש לי תקווה שעוד יצא לי לראות אשה יפה מנגנת בצ'לו כשהיא בחצאית מיני.

ג'רי גיחך, ואז שב להיות רציני. לא, לא. זה מוכרח היה להיות כלי נשיפה.

מה, כי קל לסחוב אותו?

לא.

כי הוא זול יותר?

זול? זהו סאקס מובחר שבמובחרים, שילמתי בעבורו במכירה הפומבית עשרת אלפים דולר. זה פי עשרים ממה שעלה הפסנתר.

כי הוא לא תופס מקום בבית?

לא.

אז מה?

עזוב, מה זה משנה?

ובכל זאת. עכשיו אני כבר ממש סקרן.

הוא נראה מהסס.

מה??!

או-קיי, תראה, שלא תבין לא נכון. אני מאוד אוהב את אישתי.

בסדר. מה הקשר?

וֶ'ל, תבין, כשאישתי תנגן בסאקסופון, הוא השתהה קמעה, התפתל מעט במקומו, לגם מיֵינו, ולבסוף אמר חרש לתוך הגביע, היא לא תוכל לשיר....

J J J J