רשימה:
על פורשת כנף שניה פנינה נדיבי/ יוסף כהן אלרן
פעם נוספת אני מרשה לעצמי להביא ספר שירה שהוא גם אלבום של ציורים גועשים אל מדור ביקורותיי הקצרות, את ספרה-אלבומה של פפי (פנינה) נדיבי, "פורשת כנף שנייה", ודבר ראשון שאלתי את עצמי מדוע "כנף שנייה". מסתבר במהרה וכמובן, שכנף אחת אינה מספיקה לעוף וכך נזקקים בעלי מעוף לכנף שנייה כדי לעוף מרבצם ולצאת אל האור. "נֶאֱבֶקֶת בֵּין עֲנָפָיו / כְּמוֹ חֲנוּטָה בְּתוֹכוֹ / מוֹצִיאָה רֹאשׁ / מַבִּיטָה "בְּחֲשָׁשׁ / מִתְלַטֶּפֶת בְּעָנָף הַיָּרֹק" וּבהמשׁך היא "...פּוֹרֶצֶת מֵהַגֹּלֶם..." כך לָעוֹלָם." כך, המשוררת, כך הציירת, כך כל אמן. הפריצה מן הגולם, שלא תמיד מתאפשרת אלא לבעלי מזל ובעלי עקשנות והתמדה, וכך היא מקדישה את ספרה "למלאכים בחיי שכיוונו אותי לדרך של צמיחה." דומה לדברים שאמרתי או כתבתי פעם, שכל אמן בתחילת הדרך זקוק לזמן הראשון למנטור שיכוון את דרכו ליציאה אל האור, ונראה שפפי נדיבי כבר זכתה בכך. אך הדרך לשם אינה קצרה כל כך. וכך היא כותבת: "לָמַדְתְּ לִחְיוֹת בִּזְהִירוֹת בְּמַדְרֵגוֹת בֵּיתֵךְ / לְבַדֵּךְ / עִם בְּדִידוּתֵךְ, / זוֹ הַזּוֹרֶמֶת לְאִטָּהּ בְּגַבֵּךְ." ובמקום אחר היא כּוֹתבת כי "וְהַמִּלִּים כְּמוֹ נִכְתָּבוֹת מֵעַצְמָן / בְּתוֹךְ הַלָּבָן שֶׁזֹּהַם." היא אומרת, "יֵשׁ הַמְּסַפְּרִים / הִיא עוֹגֶנֶת כְּבַר בִּנְמַל מִבְטַחִים", כך אומרים עליה, אלא שהיא שואלת, "הֵיכָן סְפִינָתִי?" אך משתעשעת בתקווה כי, "כְּשֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכְּךָ מַלְאָךְ / אַתָּה תֵּדַע." כמוהו הדבר כאהבה עצמה, שנתפרת בחוטים של עדנה ושל אמון ושל רוך, אותה אהבה שבני אדם כל כך משתוקקים אליה. וכשאותו מלאך נקרה בדרכה (אותו מלאך?) היא כותבת הפעם לזה שאהבה נפשה: "מַחֲזִיקָה אֶת חוּט הַזָּהָב / שֶׁרָקַמְתִּי עֲבוּרְךָ / טוֹוָה לְאִטִי כָּל יוֹם מְחַדֵּשׁ / אֶת הַסַּל." והיא מסיימת את ספרה-אלבומה במילים אלו: "...מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמַּפְתֵּחַ." איזה מפתח? המפתח לשירתה? המפתח לציוריה? אולי פשוט כך, כמו כל אמן אחר, שזקוק למפתח שיפתח עבורו כל יצירה חדשה שמפעמת בו? שרוחשת בקרבו?
