עצב רב ממלא את כולנו, כאשר הפרגוד יורד, ואנו יודעים שהסתיימה עלילת חייו של אדם, שהקדיש חייו למען הציבור וחייו היו נתינה לארץ ולעם. כזה היה מרדכי בן פורת, שהיה במוצב הפיקוד של העלאת יהודי בבל (עירק) לארץ וסיים את חייו במיתת נשיקה בהיותו בן 98. בן פורת היה בן למשפחה ברוכת ילדים (13 נפשות), עלה בכוחותיו לארץ בהיותו בן 22 בשנת 1945.
בשנת 1948 השתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל, והפך למפקד פלוגה במלחמת השחרור. ב-1950 גויס לפעילות חשאית על ידי המוסד לעלייה ב' (כלומר: עלייה בלתי לגאלית). הוא נקרא לצאת לשליחות הצלה לאירן ולעירק, ונענה לצו הלאומי: העלאת היהודים מבבל, לאחר 2500 שנות שהייה שם. המבצע קיבל את השם "מבצע עזרא ונחמיה".
שיחה עם מרדכי בן פורת
שאלנו אותו: נחזור להתחלה. אנו עכשיו בשנות החמישים והמוסד לעלייה ב' שיגר אותך לעזוב תפקידך בצה"ל ולצאת לעירק. איך הרגשת?
בן פורת: תנועת 'החלוץ' בעירק טיפלה בהעלאת יהודים לארץ. לאחר שהוחלט לשלוח אותי מטעם עלייה ב', המפקד שלי יצחק פונדק סרב שאעזוב תפקידי בצה"ל, אך בן גוריון התערב כדי שאצא לעירק דרך פרס. היחידה שלי בצבא העדיפה שאשאר, אך מרגע שהחלטתי לצאת למשימה, ידעתי מה הסיכונים, והייתי נחוש. ראיתי בזה שליחות. ידעתי שהשעה בשלה לבצע את יציאת בבל.
שאלנו: נקודת השבר בקהילה הייתה ה'פרהוד' ב-1941. גם משפחתנו נפגעה בפרעות אלה, שני אחֶיהָ של אמא נרצחו. מה הייתה האווירה בקהילה בהגיעך לעירק?
בן פורת: כבר כשהייתי בטהרן, תכננתי את הכניסה לעירק. ציון כהן, הנציג בטהרן, הראה לי מברקים והתנועה שיוועה שאגיע ואעזור בארגון הפעולות. חיפשנו דרכים שאגיע לעירק בהברחת גבולות. מרדכי ביבי עזר לי להגיע בבגדי בדואי, בסירת מנוע בשאט אל ערב. בסירה היו שני מבריחים שעזרו לי בפעולה זו. שטנו עד העיר בצרה. בעירק הייתה אווירה ציונית ושאיפה להגיע לארץ.
אנו מדלגים לשאלה שהטרידה אותנו מאוד:
שאלנו: בשנים האחרונות מדי פעם יש הרומזים או אומרים בגלוי ש"התנועה" השתמשה באמצעי של זריקת פצצות לבתי כנסת, כדי לדרבן את היהודים לעלות לארץ. והחיצים מכוונים אז אליך כמארגן המבצע.
בן פורת היה נסער תמיד בשנים האחרונות בשאלה זו: קודם כל, נזכור תמיד שעשינו פעילות גדולה לקיים את העלייה של היהודים. עלו למעלה ממאה אלף יהודים. לכן קשה לי שמטילים עלינו צל כבד, לאחר ההצלחה שלנו. זו עלילה. הייתה ועדת חקירה שמונתה ע"י איסר הראל, שהיה ממונה על השירות החשאי, בנובמבר 1960. ככל שהמשיכו לטעון טענות אלה, ביקשתי מבן גוריון לפרסם את תוצאות הבדיקה של השירות החשאי. ב-1966 הוא העביר לי את הדו"ח שמנקה את "התנועה" מכל אשמה.
פעילות ציבורית
מרדכי בן פורת שימש ראש מועצה ראשון של אור יהודה, החל מ- 1955 במשך 14 שנים. לאחר מכן היה פעיל בכנסת וגם שימש סגן יו"ר הכנסת. אירן המשיכה ללוות אותו בפעילותו: ב-1979 הוזעק שוב למשימה חשאית: לאחר עליית חומייני לשלטון ונפילת שלטון השאה, הוא נשלח למשימה סודית וסייע לקהילה היהודית שם. הבנו מן השיחה איתו שיש פרשיות עלומות שעוד לא נחשפו ולא סופרו.
לעניין תרומתו לקהילה הבבלית, כולנו חבים לו את הקמת המרכז למורשת יהודי בבל באור יהודה.
הוא ניהל את המרכז ועשה הכול לתת מקום לתרבות היהודית שהביאו עמם העולים מעירק.
המדינה לא שכחה להוקיר לו תודה, והוא זכה גם בפרס ישראל על מפעל חיים למען המדינה.
המרכז למורשת בבל גמל לנו על פעילותנו, ולפני חודש זכינו לכך שקרן אח"י העניקה לנו פרס על מפעל חיים: תרומה לתרבות הישראלית. בהקדשה שכתב לנו בן פורת על ספרו הוא רשם: "להרצל ובלפור חקק שאינם נחים לרגע מפעילות".
תפארת (אשתו של בלפור) הזכירה שבכל פעם שקרב היה מועד ראש השנה, הוא נהג להתקשר לבתינו לאחל בקולו שלו ברכה לשנה החדשה: קול חם ונעים.
עוד מזכרת יפה שכדאי לדעת: כאשר נשרפו כרמים וחממות בבקעת הירדן ב-1988, יזמנו התנדבות של סופרים בבקעת הירדן, בתיאום עם ראש המועצה האזורית בקעה הירדן ישראל נדיבי, תושב מחולה. הודענו על כך למרדכי בן פורת חברנו, והוא לא היסס. הוא עזב כל עיסוקיו והצטרף לשבוע התנדבות. בצרנו ענבים בכרמים, עבדנו בחממות. כל הסופרים לנו בבית ספר שדה "מעלה אפרים". אחד הסופרים שנלווה אלינו היה הלל בוטמן ז"ל, שהיה אסיר ציון (ניזון לעשר שנות מאסר), מהמתכננים של 'מבצע חתונה' בלנינגרד, שחטפו מטוס כדי לברוח מרוסיה ולהגיע לישראל. הוא נפעם לדעת שאדם שהיה שר מצטרף אלינו ועובד בבציר בכרמים...
כאשר הרצל נבחר לראשונה ליו"ר אגודת הסופרים העברים, בן פורת התרגש מאוד ויזם אירוע הצדעה לפעילותנו באולם האירועים של מרכז מורשת בבל באור יהודה. לאחר מכן כיהנתי גם אני כיו"ר האגודה ושילבנו אותו בחלק מן הפעולות שקיימנו בבית הסופר בתל אביב.
במשך שנים יזם בן פורת והפעיל את ארגון ווז'ק, כמייצג של יהודי ארצות ערב בפורומים בינלאומיים. בשיחה עימנו סיפר לנו שהם נאבקו בכל מקום והציגו את הרדיפות שהיו מנת חלקם של היהודים בארצות האסלאם. בן פורת ז"ל ייחס חשיבות לדעת הקהל הבינלאומית ותבע פיצוי על הסבל, אך גם על הרכוש שהותירו אחריהם היהודים יוצאי ארצות ערב. בן פורת נאבק בכל זירה פוליטית מול התעמולה הערבית ומול הניסיון הערבי להפוך את "בעיית הפליטים הערבים" קרדום פוליטי לנגח את מדינת ישראל והתנועה הציונית.
כל חייו היו חיים של שליחות ואהבת עמו ומולדתו.
יהי זכרו ברוך.
