השקט/ אורית כרמל רפאלי

אֲנִי מַעֲרִיכָה אֶת הַשֶּׁקֶט כְּפִי שֶׁאֲחֵרִים

מַעֲרִיכִים יְצִירָה מוּסִיקָלִית טוֹבָה

מוֹדְדִים בְּיַדְעָנוּת, בְּרֹאשׁ מֻטֶּה הַצִּדָּה

שַׁלְוָה נָחָה עַל פְּנֵיהֶם

אֲנִי לוֹגֶמֶת אֶת הַשֶּׁקֶט כְּפִי שֶׁאֲחֵרִים

לוֹגְמִים יַיִן טוֹב

מִכּוֹס דַּקָּה, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

מְלֵאוּת עֲגֻלָּה מַחְלִיקָה פְּנֵיהֶם

כְּכָל שֶׁחוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים זְקוּקָה פָּחוֹת לְמִלִּים

כְּמוֹ בּוּדְהִיסְטִית שֶׁחֻנְּכָה לְהַאֲמִין

בְּמִעוּט

לְיַחֵל לְהַכָּרָה שְׁקֵטָה

סוֹלֶדֶת מִמִּלִּים הַמְּשֻׁחָתוֹת כְּזֶרַע לְבַטָּלָה

מוֹצָאָן עֹנֶג מְיַסֵּר

אַחֲרִיתָן רִפְיוֹן וּמְחִיקָה

אוּלַי אֶנְקֹט בְּשִׁיטָתָהּ שֶׁל תְּהִלָּה

מִמֵּילָא

הַשִּׁיר הַיָּפֶה מִכֻּלָּם עָשׂוּי

שְׁתִיקָה