שיר:
לַיְלָה רִאשׁוֹן בְּלוֹנְדוֹן/ נגה דקל

בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בְּלוֹנְדוֹן,

אבְדוּ לִי כַּמָּה חוּשִׁים.

שׁוֹטַטְתִּי עַד שֶׁמָּצָאתִי,

אֶת עֵינַי

בָּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית,

עוֹשׂוֹת עֲסָקִים

עִם חַלְפַן הַמִּשּׁוּשׁ,

שְׁנֵי יוֹרוּ

עַל כָּל מַבָּט מְלַטֵּף.

אֶת אָזְנִי

נָחָה עַל מַעֲקֶה בְּלָקוֹנִי,

מְהַדְהֵד

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל זַמָּר מְאַנְפֵּף.

אֶת בַּלּוּטוֹת הָרֵיחַ,

מִתְבַּטְּלוֹת

עַל גַּב שִׂיחַ,

בַּפַּארְק מְקוֹמִי מְהֻדָּר.

אֶת לְשֹׁנִי,

מְלַקֶּקֶת מִשְּׂפָתִי,

שְׁיָרֵי זִכָּרוֹן מָתוֹק מַר.

• נגה דקל-משוררת ויזמית קולנוע