סיפור:
מבול של צרות / אהוד נוה
אז נפל עלי מבול של צרות מכל הסוגים בכל הכיוונים מכל הצדדים מה עושים? אמרתי אלך לדבר עם הבוס. מי הבוס?
יש רק אחד הגדול מכולם הוא מחליט וקובע הוא שמסדר וגם מבלגן את הכל.
לקחתי טלית , ספר תהילים שמתי כיפה על הראש ליתר ביטחון ומלא פתקים במזוודה שהכנתי בבית עם מלוי חדש בעט. עליתי על מונית ספיישל אחרי שעה בערך הגעתי לכותל בירושלים שזה כמו שהבנתי מדיבורים בשכונה הכי קרוב לבוס.
בכותל כרגיל מלא אנשים חלקם כמוני אחרים תיירים והרבה הרבה מאמינים אני כשלעצמי מהמאמינים פחות אבל אולי דווקא הפעם אשנה את דעתי.
בכניסה עברתי בידוק כמו כולם נכנסתי בדחילו ורחימו לרחבה הגדולה, אחרי הכל אני הולך לחטוף שיחה עם הבוס.
לאט לאט בצעדים קטנים וזעירים ניגשתי לכותל,דבר ראשון בדקתי אם יש מקום לפתקים וכמה.
למה בדקת ? כי יש לי הרבה מה להגיד לבוס והפתקים איתי אם לא אמצא מקום בחריצי הכותל אשאיר אותם כאן במזוודה עם הוראות מה לעשות איתם, העיקר שיגיע אליו.
אבל דבר ראשון לפני הפתקים צריך איזה דיבור ישיר וזה עשיתי קודם כל.
מצאתי פינה בין חסיד עם כובע פרווה במעיל של חורף ותימני חמוד עם פאות ארוכות ושחורות בחליפת פסים כמו של יוסף מהתנ״ךהחסיד גבוה התימני נמוך, החסיד לבן התימני שחור. נדחפתי קצת ביניהם ככה בשביל לעשות קצת מקום והתחלתי לדבר עם הבוס.
תראה בוס עובד אני כמו חמור וחצי קם בבוקר לפני השמש הולך לתנובה מזמין ירקות לחנות בשבע החנות פתוחה
עד הערב כשזה נגמר הולך בבית מתרחץ מתלבש פרנג’י והולך לעבוד מלצר או בחתונות או בשמחות אחרות
חוזר לבית אחרי חצות נשאר -מ-4 שעות לישון בלילה כל זה כסף בסוף החודש אין הממשלה קורעת אותנו
שמונה ילדים שיהיו בריאים והגברת בהריון, מס הכנסה שוכחים מאיפה אביא לכסות, לגנוב? הרי לא בא בחשבון וגם אתה לא מרשה.
כל זה ועוד לא דברתי על על הגב העקום, על העין שלא רואה וצריכה משקפיים וגם השמיעה כבר לא כל כך, בדקתי!
אין איזה עזרה ממך קצת טיפה ליהודי כמוני, מה יהיה? הלא אתה הכל יכול יאללה תעלה קצת את המזל שלי, הגיע הזמן!
מין הון להון החסיד כבר עזב בלי להגיד התימני הנמוך מציץ עלי ככה בעין עקומה כל כמה דקות שם לי מבט שואל , מסתובב וממשיך להתפלל ואני בעוונותי והם רבים התחלתי לדחוף את הפתקים בכל חור שמצאתי ויש הרבה.
כשסיימתי הוצאתי לשון לתימני שהמשיך לנעוץ בי עיני עגל, קדתי קידה אמרתי שמע ישראל, תודה ישתבח שמו ואמן,
יצאתי בהרגשת הקלה את הרחבה שעדיין הייתה עמוסת אנשים לקחתי טקסי ספיישל ויאללה הבייתה.
בלילה פתאום בא אצלי הבוס הגדול בחלום ככה הפתיע אותי, לא צלצל לא שלח מברק הודעה בווטסאפ , כלום.
לא דפק בדלת לא נקש בחלון , נכנס ומה זה פתח עליי פה אל תשאלו!
יא חתיכת פדלעה שכמוך מה אתה בא אצלי לקטר לכולם יש צרות גם לי יש צרות,
קרחונים נמסים השמש מחממת יותר מדי האוזון מתפרק בלי חשבון.
ואתה בא ומקטר לי על שטויות שלך! קיבלת הכל, אישה ילדים עבודה
אפילו מצאת זמן לנסוע לכותל בטקסי לא פחות ולכתוב לי מליון פתקים.
מה יש? אחד לא מספיק, מה אני אהבל?
וחוץ מזה לא הגיע הזמן שתעריך מה שיש לך ולא תסתכל בדשא של השכן כל הזמן?
ואז הוא נעלם, כמו שבא כך יצא.
ואני התעוררתי!
