שיר:
נִפְלַטְתִּי מִיָּם הַנִּשּׂוּאִין/ נמרוד שיין

כְּמוֹ דָּג שֶׁאֵין לוֹ יְדִיעָה עַל מַיִם

יָמִים פִּרְפַּרְתִּי עַל הַחוֹל

עַד שֶׁהִצְלַחְתִּי מְעַט לִזְחֹל עַל הַגָּחוֹן

וּכְמוֹ בְּסִרְטוֹנֵי קִצּוּר הָאֵבוֹלוּצְיָה

מִתּוֹךְ גּוּף הַדּוּ-חַי הַזֶּה

פִּתַּחְתִּי זוּג רַגְלַיִם

אֲבָל בַּשָּׁעָה הַמֻּקְדֶּמֶת הַזּוֹ שֶׁל הַשַּׁבָּת עוֹד שׁוֹכֵב לְצִדֵּךְ עַל הַמִּטָּה מְצַיֵּר אֶת הַפְּרוֹפִיל שֶׁלָּךְ גּוֹלֵשׁ מֵהַמֵּצַח אֶל גֶּשֶׁר הָאַף וְהַשְּׂפָתַיִם וְהָאֶצְבַּע שֶׁלִּי נִזְכֶּרֶת בַּפִּרְפּוּר הַהוּא שֶׁל דָּג אֶחָד לְבַד עַל הַחוֹל נִפְרָד מִמָּה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שֶׁהֵם מַיִם.