על הרומן  המומיה מאת  תיאופיל גוטיה/ אוולין כץ

Le Roman de la momie - Théophile Gautier

הספר התפרסם בצורת ספר בשנת 1857

הרקע לספר מצרים העתיקה בתקופת הפרעונים. סיפור שובה לב על אהבתה של טַהוֹזֵר עלמה צעירה ויפה בת לכומר מצרי אל בחור יהודי בשם פּוֹאֵרִי. 

מתוך הקדמה לספר

התרבות שלנו אליה אנחנו מתייחסים לגמרי בטעות מתוך השליית היהירות שלנו כתרבות מפותחת מתקדמת ועליונה. למעשה היא מתבטאת רק בהתדרדרות עמוקה ואפילו תהומית. ב"התקדמות המודרנית" אין אפילו את הזכר הקטן ביותר לכל נפילי החברות הקדומות והאבודות, שרק את המעט מן העושר התרבותי נחשף עד כה. 

ממש כמו שוטים חסרי הבנה ושיפוט אנחנו מתגאים בהישגים טכנולוגיים מורכבים ומרחיקי לכת שהאנושות לא חלמה עליהם לפני מאות שנים בודדות, וחלקם אפילו לפני עשרות שנים. חקרנו את האדמה לאורכה ולעומקה למרות הנזק האדיר שאנחנו גורמים מדי יום ביומו, חקרנו אוקיינוסים עדי מצולות ועד קרקעיתם, כבשנו רקיעים וחשפנו מאורותיהם ועוד ידינו אינן נחות בכיבוש עולמות רחוקים.

בזה תמו הניצחונות שלנו. לצערנו אין אנו נותנים כלל את דעתנו לפאר וההדר של הטבע, להוד העצים נישאים תמירים ואיתנים למרות רוחות נושבות בעוז, למרות השמש היוקדת ללא רחם על צמרתם.

כמעט ואין אנו נותנים את דעתנו להיכלים אדירי-ממדים, מפוארים ומרשימים שעבדי מלכותם העתיקה של הפרעונים ידעו להקים בסבל ובעמל כפיהם, רק עם כלי סיתות וחפירה, ללא ידע מתמטי מעמיק, ללא אמצעים טכנולוגים מתקדמים.

אמנם היום יש לנו את הקיטור, יש לנו את הסילון אך אין בהם את היכולת להעניק לנו את המחשבה, את הידע, את היכולת ואת ההתמדה שהיו ונותרו לנו עלומים עד עצם היום הזה. נזכיר את אלה אשר הקימו את הפירמידה, שחצבו את ההרים, שיצרו מהם את הספינקס, שהקימו את האובליסק, שריצפו אולמות ענק בחטיבת בלוק אחת אחידה וכבדה שכל המנופים שלנו לא יוכלו אפילו להניע.

לידע שלנו אין את הכוח לגזור ולחצוב באבנים את הכנסיות עשויות במונולית אחת.

אין אנו מסוגלים להגן ולשמור מן השכיחה ומן הריק את קיום האדם.

לעומת זאת התרבות המצרית העתיקה ידעה לשמר את הנצחיות של האדם. לשם כך היא יצרה את ה"היפופיזה" (פירמידות עם הלבירינטים הסבוכים). כמו כן היא ידעה ודאגה לשמר לנצח את המתים שלהם בעלי מעמד ויצרה לשם כך את המומיות עטופות ברוב פאר, באהבה ובהקפדה רבה כל כך.

העלילה

בעמק ביבאן-אל-מולוק לא הרחק מן הנילוס, לורד אוונדל  אריסטוקרט צעיר אנגלי, וחוקר מצרים עתיקה דוקטור רומפיוס, מגלים בסיוע של נוכל יווני, קבורה שלא נפתחה ולא נבדקה יותר מ -3,500 שנה ובה מונחת המומיה של פרעה.

אך לתדהמתם שני הגברים מגלים מומיה שמורה עד מאד של אישה צעירה ויפת תואר בשם טהוזר. הרומן מספר בהמשך את סיפורה של המומיה ואהבותיה.

טהוזר בת השש עשרה, גיבורת הרומן, היא בתו היפה של הכהן הגדול במצרים. אחמוסיס אוהב אותה, אך טוהוזר מאוהבת בגבר יהודי בשם פוארי והא עצמו מיועד להינשא לנערה יהודיה בשם רחל. זהו יהודי שמובטח לרחל. כאשר היא פוגשת אותו היא אינה מגלה את זהותה ומציגה את עצמה כנערה מסכנה המחפשת מקלט.

מתוך הרקע לסיפור אנחנו מגלים שפרעה שזועם על אהבתה של טהוזר לבחור יהודי, מחליט לנקום בעם היהודי היושב במצרים. תחת הנהגתו של משה רבנו העם היהודי מבקש לעזוב את מצרים. פרעה מתנגד, רודף אחריהם עם כל צבאו וטובעים במימי הים האדום. העם היהודי המשוחרר עוזב את מצרים בבטחה בדרכו לארץ כנען.

טהוזר עצמה נהלה את מצרים תקופה קצרה בעודה ממתינה זמן רב לשובו של פרעה שלא שב ומת בזמן רדיפתו אחר העם היהודי.

הרומן מסתיים בציון שהלורד האנגלי אוונדל התאהב בטהוזר היפה שנפטרה 3500 שנה.

את הספר המומיה קראתי ב 21.5.01

אחד הספרים שאילץ אותי פעמים כה רבות לפנות אל המילון הצרפתי. אין ספור שמות של אבני חן לא שמעתי עליהן מעולם. אמצעים לצביעת בדים בימים קדומים. יש תיאורים נפלאים ומדויקים איך המצרים לקטו את החיטה באותה תקופה. הוא גם מקפיד על אופן הקירות הארכיאולוגיות בשלהי המאה התשע עשרה. ועל כך שוב חשוב לציין שתיאופיל גוטיה היה מבקר ספרות מפורסם והידע שלו בתחום היה רחב ביותר. 

בשנת 1911 הוסרט על ידי הבמאי אלברט קפלני. כמו כן הופיע על במות תיאטרון בצורת קומדיה מוזיקלית.

תאופיל גוטייה Théophile Gautier 1811 – 1872 משורר, סופר ומבקר אמנות צרפתי.

בין ספריו המפורסמים: העלמה דֵּה מוֹפֵּן. בו מסופר על הרפתקאותיה ומעלליה של העלמה מדלן דה מופן שמתחפשת לגבר בשם תיאודור כדי לחשוף את סודות מחזריה.

קפיטן פְרָקַס – ספר הרפתקאות היסטורי שהופק לסרט ולמחזה.

תאופיל גוטייה כתב מחזות, יצירות לבלט, יומני מסע רבים הרחק מגבותיה של צרפת ועוד.

בין ספרי השירה, הוא פרסם בשנת 1838 קובץ שירים "הקומדיה של המוות"

בשנת 1962 תיאופיל גוטיה נבחר לנשיא החברה הארצית של האמנויות בצרפת, לצד ציירים מפורסמים, אז'ן דלקרואה, אדוארד מנה, גוסטב דורה.

צילומים מצורפים

בקדמת התמונה הקבוצתית ויקטור הוגו כ"קונדיטורה" מוביל את הזרם הרומנטי, תיאופיל גוטיה שער ארוך שפם , יובש כובע לראשו ויוצרים נוספים.

הזרם הרומנטי התפתח בסוף המאה השמונה עשרה בגרמניה ואנגליה והתפשט בכל אירופה. הזרם הרומנטי התבטא בתחומים רבים, בספרות, בציור, בפסול, במוזיקה, בריקוד ואף בפוליטיקה. המאפיין את הזרם הרומנטי הוא הדרישה של היוצר לחקור את כל ביטויי האמנות על מנת להביע חוויות ומצבים נפשיים.

פורטרט של תיאופיל גוטיה על ידי הנרי מאי

קריקטורה של תיאופיל גוטיה על ידי אנדרי ג'יל 1869

Hugo en condottiere du mouvement romantique avec Théophile Gautier, cheveux longs, moustachu et chapeauté, en croupe.

Le romantisme est un mouvement culturel apparu à la fin du xviiie siècle en Allemagne et en Angleterre et se diffusant à toute l’Europe au cours du xixe siècle, jusqu’aux années 1850. Il s’exprime dans la littérature, la peinture, la sculpture, la musique, la politique et la danse et se caractérise par une volonté de l'artiste d'explorer toutes les possibilités de l'art afin d'exprimer ses états d'âme :

Apparu en Italie au Moyen Âge, un condottiere (au pluriel condottieres ou condottieri1, de l'italien condotta, contrat de louage), ou capitano di ventura2, est un chef d'armée de mercenaires. Il est de fait le chef de compagnies d'hommes d'armes.

Le Roman de la momie d'Albert Capellani (adaptation cinématographique )

Le Roman de la momie fut ensuite beaucoup joué en comédie musicale.

Élu en 1862 président de la Société nationale des Beaux-Arts, il est entouré d'un comité composé des peintres les plus prestigieux : Eugène Delacroix, Pierre Puvis de Chavannes, Édouard Manet, Albert-Ernest Carrier-Belleuse et Gustave Doré. Cette élection à un poste en vue provoque l'envie d'une partie des littérateurs moins connus et il échoue à être admis à l'Académie française, malgré quatre candidatures (en 1856, 1867, 1868 et 1869

בשנת 1962 תיאופיל גוטיה נבחר לנשיא החברה הארצית של האמנויות בצרפת, לצד ציירים מפורסמים, אוז'ן דה לקרטאה, אדוארד מנה, גוסטב דורה