לבסוף/ סולפיקיה מלטינית יואב גלבוע

לְבַסּוֹף בָּאָה אַהֲבָה, שֶׁבּוּשָׁה לִי לְהַסְתִּירָהּ

מֵאֲשֶׁר לְשִׂימָהּ חֲשׂוּפָה.

קִיתֶ'רֶאָה שֶׁשֻּׁכְנְעָה עַל יְדֵי מֻזּוֹתַי

אוֹתוֹ הִיא הֵבִיאָה אֵלַי, הִנִּיחָה עַל יְרֵכַי.

קִיְּמָה וְנוּס הַבְטָחוֹתֶיהָ: שֶׁתְּסֻפַּר צַהֲלָתִי

אִם יֵשׁ מִי שֶׁזָּכָה לְגוֹרָל אַחֵר מִגּוֹרָלִי.

לֹא רָצִיתִי בְּמִכְתָּב חָתוּם לְהַפְקִיד מִילָתִי

שֶׁמָּא מִישֶׁהוּ אַחֵר, יִקְרָא אוֹתָהּ לִפְנֵי אִישִׁי.

אַךְ הַטָּעוּת לִי הוֹעִילָה – מִטְרָד לְהַסְתִּיר פָּנִים

כִּי בְּטוּחָה אֲנִי שֶׁשְּׁנֵינוּ, זֶה לָזֶה, הָרְאוּיִים