פעם אַחַת בָּאוּ שְׁבוּיוֹת מִנְּהַרְדְּעָא,
הוֹשִׁיב אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל שׁוֹמְרִים עִמָּן.
אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: וְעַד עַכְשָׁו מִי שְׁמָרָן?
אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיוּ בְּנוֹתֶיךָ הָיִיתָ מְזַלְזֵל בָּהֶן כָּל כָּךְ?
הָיָה "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט
והפסוק נדרש כאוֹמֵר כי גם דברים שנאמרו שלא במתכוון (שגגה) עשויים להתגשם
" (קהלת י, ה)
וְנִשְׁבּוּ בְּנוֹתָיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְהֶעֱלוּן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הֶעֱמִידוּ אֶת הַשַּׁבָּאִים מִבַּחוּץ וְנִכְנְסוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַ' חֲנִינָא.
זוֹ אָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי, וְזוֹ אָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי – וְהִתִּירוּן.
כְּשֶׁיָּצְאוּ נִכְנְסוּ וּבָאוּ הַשַּׁבָּאִים.
אָמַר רַ' חֲנִינָא: נִכָּרוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּנוֹת חָכָם הֵן.
נוֹדַע הַדָּבָר שֶׁבְּנוֹת שְׁמוּאֵל הֵן.
אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא לְשִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: צֵא וְהִטַּפֵּל בִּקְרוֹבוֹתֶיךָ.
נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה, אֶת הַשְּׁנִיָּה – וָמֵתָה.
