שיר: 
יד הגורל/ יעקב ברזילי 

כְּשֶׁחָלַפְתְּ עַל פָּנַי בָּרְחוֹב

הִתְחַשְׁמַלְתִּי.

גּוּפִי נִדְלַק וְנִכְבָה לְסֵרוּגִין.

עוֹבְרֵי-אֹרַח עָקְפוּ אוֹתִי,

חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי עַמּוּד מֶתַח גָּבוֹהַּ.

וּכְמוֹ שָׁבְלֵי עָשָׁן שֶׁל מְטוֹסֵי פּוּגָה

בְּטִיסוֹת רַאֲוָה,

הִזְדַּנְּבוּ אַחֲרַיִךְ נִיחוֹחוֹת שָׁנֶל חָמֵשׁ .

אָחוּז טֵרוּף רַצְתִּי אַחַר דְּמוּתֵּךְ,

נֶעֱלַמְתְּ כְּלֹא הָיִית

גַּם הָרֵיחַ נָמוֹג בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב.

לֹא שָׁקַעְתִּי בְּמָרָה שְׁחוֹרָה,

קָנִיתִי בַּקְבּוּק שָׁנֶל חָמֵשׁ

אֲנִי מְנַסֶּה לְהַרְכִּיב קְלַסְתְּרוֹן

עַל פִּי הָרֵיחַ

וְלִכְתֹּב בְּתַחְתִּית הַתְּמוּנָה:

מְבֻקֶּשֶׁת!