שיר:
שובע /נבו שפיר

הָרוּחַ נוֹשֶׁקֶת בְּאַפָּם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁבָּחֲרוּ לִדְרֹשׁ
בָּאֲוִיר הַצִּבּוּרִי, וְיֵשׁ בָּרְחוֹב הַזֶּה אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל שְׁנִיצֵל.
אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל שְׁנִיצֵל וְשֶׁבַע שָׁעוֹת מֵאָז חֲצוֹת וַאֲנִי מְסֻמָּם.
זֶה כָּל כָּךְ קַל לִחְיוֹת שְׁבוּעַ בֵּין אַרְבַּע קִירוֹת וְלֹא לְחַבֵּר
אֶת הַכֹּל לְאֶחָד עֶשְׂרֵה. אֲנִי גּוֹמֵעַ בְּכוֹחַ אֶת לְחִישׁוֹת הָאֲוִיר הַצִּבּוּרִי
בֵּין תַּחֲנוֹת אוֹטוֹבּוּס וְקַרְקָפוֹת רְחוּצוֹת שֶׁל נָשִׁים שֶׁנּוֹשְׁאוֹת
שִׁלְטֵי מְחָאָה עַל הָאֵזוֹר הָאָפֹר שֶׁל הָרְחוֹב שֶׁלּוֹעֵס אֶת עִקּוּלֵי הָעוֹלָם לְפִנּוֹת.
הַתַּחַת שֶׁלָּהֶן לֹא אוֹהֵב עֲבוֹדָה שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת לִפְנֵי עֶשֶׂר
וַאֲנִי אוֹהֵב לַעֲבֹד עַל עַצְמִי תֵּשַׁע פְּעָמִים בַּנְּשָׁמָה הַצִּבּוּרִית שֶׁלִּי
וְלָקַחַת שְׁלוֹשִׁים שָׁנִים וְעוֹד עֶשֶׂר שֶׁל שְׁנִיצֵל.

* נבו שפיר-משורר