סיפורים במעגלי החיים הוא ספר אנושי, ערכי וחינוכי.
הספר מכיל סיפורים קצרים על חוויותיהם האישיות של אנשים בתקופות שונות בארץ ישראל המתוארים בחכמה וברגישות ע"י המחברת. יש בהם מסר ודגש על המשכיות של מעגל החיים, על עץ המשפחה, על החשיבות בהקשבה לאחר ועל הלכידות של התא המשפחתי.
יצחקי שומרת על תמימות וטוב אנושי בסיפורים שהיא מתארת בנוסטלגיה ובדייקנות.
בסיפורים היפים המתוארים בצורה כנה ללא משוא פנים יש מסר מרגש ; אושרה יצחקי מצליחה להעביר בכנות את "האני המחבר הכותב" ו"האני החינוכי, הערכי" בצורה קוהרנטית, נעימה עם אמירה אופטימית לחיים.
סיפוריה משלבים פרטים ביוגרפיים של אנשים אותם פגשה וזיכרונות שלה ושל הוריה, עובדה המוסיפה ממד אותנטי וייחודי לכתיבתה.
אושרה יצחקי כאשת חינוך ותיקה ומנוסה שוזרת בחכמה ערכים חינוכיים בין הסיפורים ובהם מוסר השכל.
ערך ההסתפקות במועט והאושר הגדול בהקנייה לשמירה של גבולות כערך להנאה מהקיים בסיפור :.
"השליח המתוק "הייתי מוצצת את השוקולד לאט, מרגישה אותו מתפוצץ בפי, כולו
שלי. להרגיש את טעמו המתוק של כל גרגר שוקולד מתפצפץ בפה, היה חלומו וגמולו של כל 'שליח מתוק' שהגיע לסבתא.
הספור "ההצגה"- מתאר את הסתגלותו של 'האחר' בחברה ..."את זוכרת אמרה אוסנת וחיוכה הרחב הפך לחיוך נבוך, היינו רק אנחנו לבד בין הבנות, רק שתינו שחרחרות"...
"מאז ועד היום אני שואלת את עצמי, האם זו הייתה הצגת הניצחון שלי? או מופע הניצחון? האם זאת הייתה 'הצגה' או 'ניצחון'?".
הסיפור : "משפחה ושכנים" מביא בחובו את ערך העזרה והאהבה לאחר, קשר אנושי וחם בין אנשים שונים. חיבור תרבויות שקרה בעקבות קיבוץ הגלויות בארץ.
אושרה יצחקי בסיפור "המבט" מביעה את דעתה על פער הדורות בעדינות באמצעות סיטואציה משיעור בלט עם נכדתה וחושפת את צייתנותו של הדור שלה. ברגישותה הרבה היא מתארת את כוחו של המבט ואת עצמתו.
הספור "דור עצור" – מראה את החלשות השיח בין הדורות בעבר "כשההורים הגיעו עם הילד לבית הספר ההורים אמרו לילד לבקש סליחה מהמורה מבלי להקשיב לילדיהם". עם השנים נוצר הצורך של ההורים לגבות את ילדיהם ולדבר במקומם. - "ערכו, מקומו וסמכותו של המורה ירדו ואינם כבעבר, כשקורה משהו, הילד מיד כועס, משתולל או שותק והוריו מדברים בשמו ומתלוננים, במקומו. הילדים סומכים על זה ויודעים שיש מי שעושה את 'הדיבור' במקומם".
הספור "התעוררות"- מדבר על השינויים בקשר המשפחתי והבינאישי בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית. "לשלוח ברכה בפייסבוק למישהו הקרוב לליבך ונמצא על ידך, הפך לנוהל מקובל. הכול מוחצן ברבים בפרהסיה, בכל תחום אישי ככל שיהיה, הוא מוצג לראווה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות למיניהן" ...
הטכנולוגיה שינתה גם את מקומם של בני הדור "הוותיק".
..."כשאנחנו היינו קטנים, ההורים הם שהעבירו ידע ולימדו אותנו מניסיונם, היום אני ונכדי מתנסים ביחד בטכנולוגיה החדשה."
"אני הקמתי את המקום אבל אין לי מקום בו. הכל התפתח ואני מרגיש שנשארתי מאחור. כל הידע שצברתי והשתמשתי בו לביתי ולעסק שלי, לא מתאים היום לילדי ולנכדי, אני לא יכול אפילו ליעץ להם. העולם השתנה והטכנולוגיה בלעה והעלימה אותי."
בסיפור " מרוץ החיים" מתארת יצחקי באמצעות דו שיח יפה ורגיש את הקונפליקט בין רצון להגשים את מטרותיהם האישיות של בני ובנות הגיל השלישי לאחר יציאה לפנסיה לבין רצון לעזור לילדים במטלות היום יום עם הנכדים. והצורך למצוא את האיזון ללא רגשי אשמה. היא מתארת זאת בחן ובצורה נגישה ואנושית המעוררת הזדהות עם רבים. "אחר כך חשבתי על עצמי 'אנחנו דור האייל' ציינתי".
"... 'ממרום גילנו' ועם תוחלת החיים שעלתה בתקופתנו, בני דורנו לומדים ומבינים שאנחנו חייבים גם זמן לעצמנו. הרי לא מדובר באמת בחוג ועיסוק אלא בבריאות."
102
עצרתי את שטף דיבורי, הרהרתי לרגע במילותיי, והמשכתי בדברי "הרגשתי שאני מותשת ממרוץ החיים
... "את יודעת?" ציינתי היום כבר לא הולכים. היום רצים, רצים אחרי -הזמן. חיים במרוץ". היא חייכה בשנית.הרגשתי שמצליח לי במשימת ההרגעה שלקחתי על עצמי"...
"אין ספק כולנו עדיין רצים אחרי הזמן, אך לומדים ומתנסים ביכולתנו להתחדש, לייצור ולחוות חיים מגוונים... אנו מדלגים בין הדורות: בין הגילאים תקופות וזמנים, סוגרים ופותחים מעגלי חיים."
מתוך "מרוץ החיים".
* מיכל דורון-סופרת ומשוררת. גרפולוגית ויועצת בכירה בתחום הגרפולוגיה. מרצה לספרות .
