על דואג האדומי בנימה אישית/ נסים נהר דעא

הדברים הנמסרים מטה, מבוססים על מגילת קלף שנמצאה בתל, שלא ניתן למסור מיקומו בשל חשש משיבוש העבודה על ידי מבקרים. המלבה"ד, יוסיף הערות הבהרה כמידת הצורך[1] חתומה על ידי יותם ימין משה. מן הראוי לציין את בקשתו של יותם ימין משה בדבר המועד בו יפורסם דו"ח זה.

וכך, כותב יותם ימים משה, בפתח המגילה: "דו"ח זה יפורסם רק לאחר מותי".

זה דבר המגילה.

דו"ח זה יפורסם רק לאחר מותי.

1. והנה, בימים ההם, צוויתי על ידי, מלך ישראל, לבדוק את פרשת אחימלך,  והרג כוהני נוב על ידי דואג האדומי[2]
2. הפרשה סבוכה ומעורפלת ועל מנת להבינה, עלינו לחזור לאחור אל אבימלך בן גדעון, אשר בשלוט השופטים, הומלך בשכם על ידי אנשיה. שלטונו היה מבוסס על תמיכת בעלי שכם והמשפחות החזקות בעיר. אבימלך, היה בן גדעון בן יואש ופילגש כנענית, וסופו שנהרג על ידי אישה בתבץ.  הוא היה אחד מבניו של גדעון, ובעלותו למלוכה, טבח בכל שבעים אחיו,  מלבד יותם שעלה בגורלו להימלט, ונשא את משלו הידוע בדבר האטד שהומלך על העם, בעוד הראויים ביותר למלוך דחו את המלוכה. אבימלך  אסף כנופיית פורעים  "ריקים ופוחזים" שבעזרתם החזיק בשלטון.
3. לא עבר זמן רב עד שהתחוללו מרידות נגדו. נטען על ידי המורדים שאינו בן שכם, ולכן אינו ראוי למלוך עליה. אבימלך  ניצח בקרב את געל בן עבד, בסיועו של זבול, שר העיר שכם שדיווח לאבימלך על כוונות המרד ואף שיבש את ההכנות לקראתו.
4. מרד געל  בן עבד דוכא, אבימלך שרף את מגדל שכם בו היו אלף איש ואישה, וזרע מלח על העיר שכם, כדי להשם אותה לנצח.
5. במרד נוסף, בתבץ, השליכה עליו אישה, פלח רכב וגולגלתו רוסקה. כך, נכנס אבימלך, מבוזה,  לדברי הימים כמי, שנהרג בידי אישה[3] [4]
6. שלוש שנים מלך אבימלך בשכם ואז, כדברי יותם יצאה אש מאת אבימלך ומאת אנשי שכם ותאכלם[5]
7. אבימלך, "האטד", בפי יותם, המליך עצמו בכוח על העם. אחריו, שאול, נבחר על ידי  שמואל הנביא, בלחץ העם אשר דרש מלך, ככל העמים.
8. שאול, אשר דרש באתונות מצא מלוכה, אך לא מנוחה.
9. דוד, לימים מלך ישראל הגיע אל אחימלך הכהן על פי הוראת שאול. דוד מבקש מאחימלך לחם, ואחימלך מאכילו "לחם הפנים", אולי, היה בכך במבט בוחן סוג של רקימת ברית בין השנים אלא שבמעמד הזה היה גם דואג האדומי[6]
10. הברית בין השניים מתחזקת כאשר דוד טוען שאין בידיו חרב[7] לאחר מכן, דוד בורח אל אכיש, מלך גת בהבינו שהוא למעשה מורד במלכות[8] בארמון אכיש דוד מופיע כמשוגע.
11. אחימלך, כמו שמואל, רצה לנהל את המלך – העתידי – את דוד,  לא הדאגה למלוכה עמדה בפניהם, רק האינטרס הכוהני שלהם. אל לנו לבטוח בכהונה ובכוהנים.
12. דוד,  פונה בעצת הנביא גד ליהודה, מולו שאול וכוחותיו עימו. שאול חש נבגד. כולם קושרים נגדו. וכאן  דואג האדומי, מוסר לשאול את המידע שהיה ברשותו[9]
13. אחימלך נקרא אל שאול, וטוען בפניו כי דוד נאמן[10] אלא ששאול אינו מתרצה, הוא מריח "מזימה" ומצווה להרוג את אחימלך ובני ביתו[11].
14. עבדי המלך מסרבים לפגוע בכוהני האל[12]
15. שאול מצווה על דואג להרוג את בית אחימלך ואת הכהנים[13]
16. דואג הורג את הכוהנים.

מסקנות.

א.    מפרשת אבימלך אנו למדים שכוח שלטוני מעביר בני אדם על דעתם, עד כדי כך שהם מוכנים לרצוח את אחיהם.

ב.     הכוח השלטוני, כמוהו כקליפת אגוז בנהר סוער. הוא קיים כל עוד קיים, ובהשתנות הנסיבות, הוא נגוז.

ג.       מי שתומך בשלטון היום, יכול תמיד למצוא טיעונים למעשה בגידה שלו.

ד.     כפי הנמסר, זבול, שר העיר שכם, מסר אותה בידי אבימלך.

ה.    כל אחד, עלול לבגוד, אם יאמין שתצא לו טובת הנאה מכך.

ו.       סיפור דואג האדומי יכול להינתן במספר אופנים.

1. כנתינתו.
2. כמסמך שתול על ידי דוד, שנועד להבאיש את דואג, כמי שבגד, במי שעתיד להיות מלך ישראל, ורצח את כוהני יהוה.
3. דואג, כשמו, היה אדומי, רועה המלך שאול, נאמן עד בלי די למלך. אך יחד עם זאת, היה טרף קל בידי אויבי שאול, בידי דוד, שבנקל היו יכולים לטפול  עליו אשמות שווא.

ז.      חובה על הקורא העתידי לקרוא בין השורות של אירועי העבר, כפי שמתוארים בספרים הקדושים.

ח.    מי שיכול להתרחק מהשררה, ולגדל תאנים, לרדות דבש, עדיף לו שיעשה כן, משום שהשררה, היא תנור לבנים, מפיצה חום, אך עד מהרה, הופכת לאש מאכלת.

יותם ימין משה, מחבר דו"ח אירועי דואג האדומי.