• מדוע מעסיקה אתכם השאלה: מה צופן העתיד עבורכם?
• מהו הצעד הבא שאתם נמענים מלעשות?
• מהו עתיד עבורכם?
• מדוע אי-ודאות משתקת אתכם?
העתיד לוקח צעדים אל עבר הגאולה, החופש, המימוש האולטימטיבי!
יצור האנוש של המחר לא יהיה יותר יצור האנוש הכנוע של האתמול, אלא בעל עוצמות מוח מושלמות. פוטנציאל שכל מושלם. מהות מושלמת.
ארגוני המחר לא יהיו יותר ארגונים תגובתיים של האתמול, אלא ארגונים אנרגטיים בעלי שדה מאוחד עוצמתי שמשפיע וממגנט את אשר חפצים בו.
הסדר של המחר לא ידמה לסדר הלא צודק של האתמול, אלא יהיה סדר טכנולוגי – אוניברסלי מוכלל וטהור (עוצמת זהב).
ההצלחה של המחרים לא תהיה יותר ההצלחה החומרית של פרומיל מהאוכלוסייה של האתמול, אלא ההצלחה של כל האנושות. הצלחה היא מצב פנימי של ידע ברור על מה שאני, הערך שלי בעולם והאחריות שלי לתגובות שלי לכל דבר. אם זה קיים, אנחנו מפעילים את היכולת לחצות שדות אנרגטיים עוצמתיים, לטפס לממדי מציאות גבוהים יותר ולממש את הפוטנציאל של יצור אנוש אמיתי.
בעצם באנו מהעתיד. באנו מהכוללות הרוחנית שבה כל המהויות היו שלם של אותה עוצמה. כולן היו עוצמות שוות בערכן. הגן ממנו נאצלנו נקרא גן אצילי, גן הנושא את עוצמת הפרוטוטיפ של האדם הקדמון. כלומר, נאצלנו ממדיום המושלמות – אחדות המחשבה אל המיקרו והתגלמנו במדיום ארץ בעזרת גן המהות שהוא עותק של הגן האצילי, רק מוצפן.
לאור התוכנית החדשה לאבולוציה, אנחנו כעת יכולים לחזור אל הכוללות הרוחנית לאחר שאספנו עוצמה לעוצמה תוך כדי תהליכי פתיחת הצופנים, הצמיחה, ההתחדשות וההשתנות. אבל, כל עוד אנחנו ננעלים על תודעת "חור מנעול" ארצי ופועלים על פי סרגל זמן "מתחת לשמש" ("אין חדש תחת השמש"), אנחנו ממשיכים להתקבע עמוק יותר במדיום ארצי דחוס. כלומר, פועלים על פי זמן ליניארי עבר – הווה – עתיד, זמן שעון, זמן חומר, זמן של מהירות אור. זמן בו אנחנו מחפשים הוכחות שזה יצליח לפני שאנחנו עושים צעד אל עבר העתיד. לכן העתיד נחשב לאי-ודאי.
אבל, אם אנחנו חותרים לחזור חזרה לנקודת המוצא שלנו, אנחנו בעצם חווים מציאות של סרגל זמן "מעל השמש". זהו סרגל זמן מעגלי של שנות אור, לפיו אנחנו מחברים את התחילי (עבר-עתיד) ואת הסופי (הווה). כלומר, אנחנו מאחדים שתי פונקציות גל: אחת שהיא כמו זיכרון, זורמת מהעבר אל הווה, והשנייה, כמו הידיעה שאינה יודעת, הדהוד, אמונה, ציפייה, פוטנציאל אינסופי הזורמת מהעתיד אל ההווה (אנחנו לא רואים עתיד, אלא חווים את הפוטנציאל שמשכנו).
כלומר, העתיד הוא בעצם פוטנציאל השוכן בתוכנו רק מוצפן. ככול שנצליח לפתוח ארכיבים מוצפנים ולשזור כאן ועכשיו את טבעות העבר עם טבעות העתיד, אנחנו בעצם בוראים את הצעד הבא, את המציאות הבאה, את תוצאות חיינו הבאות. במדיום זה יש לנו את מלוא החופש להחליט: למה אנחנו נותנים כוח ולמה? מהו סרגל הזמן אשר מניע אותנו? האם יש לי אותי המלא? האם אנחנו העזנו להיכנס לזירה?
אם כך, אין סיבה שנמשיך לשאול "מה יהיה בעתיד"?
היכולת להשתנות, להתחדש, ליצור הזדמנויות, לברוא מציאות אחרת, טמונה בתוכנו ולא מחוצה לנו. איננו צריכים להתאים את עצמנו לשום מצב חדש – טעות של רבים מאנשי המקצוע!!! הגמישות היא פנימית ולא חיצונית.
בידנו להפוך את הפוטנציאל המלא הנמצא בגרעין (בגן) המהות שלנו לחומר חי, פעיל, נוכח. לשם כך עלינו לפעול ממקום של חופש = ניטרלי = אי-קיום = הכל קיים כפוטנציאל זורם, כמעיין אדיר הנשפך לעברנו. אף אחד לא נותן לנו ולא לוקח לנו את החופש, כי הוא מצב תודעתי של יצור אנוש אמיתי.
7 צעדים כדי להיות – לגלות – להשיג:
1. ככול שאנחנו מצליחים לגייס אומץ ולקפוץ לזירה – מגרש משחקים לימינאלי...
2. ככול שאנחנו מצליחים להבין את מחשבת הבריאה, מהי מציאות, מהי אמת, מהם חוקי התפעול, התכלית הקיומית, התנועה, הטבע האוטופואטי...
3. ככול שאנחנו מצליחים להרחיב את מפתן הזיכרון ולעבור ממוח מיקרו למוח מאקרו (פותחים כמה שיותר ארכיבים והופכים למוח קוסמי)...
4. ככול שאנחנו חושפים את עלי הכותרת סביב גרעין המהות ומתחברים אל העושר הקיים בנו...
5. ככול שאנחנו מצליחים להשיג מידות רוחניות / אדוניתיות, חוסן, גמישות, עוצמת תודעה, עוצמת מחשבה, עוצמת רצון, עוצמת אמונה...
6. ככול שאנחנו מסכימים להיות בוראים אוטופואטיים: לחרוש/להשמיט/להתערטל – לזרוע – להזין - לקצור...
7. ככול שאנחנו מצליחים להפוך כל מחשבה לשלנו (לחשוב בתוך המחשבה ולא על המחשבה), לא נהיה זקוקים יותר לקביים חיצוניים, לסרטונים, לספרים של אחרים...
כך נהיה בצמיחה, בהתחדשות, בהשתנות ובטיפוס תמידי אל עבר נקודת המוצא שלנו בכוללות הרוחנית. כך נצמצם את הפער בין 'לדבר על' לבין 'להיות את'. כך נהיה רלוונטיים ומשמעותיים בכל מצב. כך נמלא את דלי החיים שלנו ברוח עשירה ועוצמתית במקום בחומר. החוץ הוא רק טריגר אבל המשענת והעבודה היא פנימית.
לשם כך חייבים להיות בתודעה חתרנית שכל הזמן חוקרת ושואלת. שגורמת לנו לשתות מ-ים הידע ולהפוך אותו לשלנו. כל עוד זה לא שלנו, כעבור 5 דקות הכל זולג החוצה.
מה בתוכנו מאפשר לנו לפלרטט כאן ועכשיו בין עבר לעתיד, לגלות, להטעין, לאסוף, לחצות שערים אוניברסליים?
זה הטבע האוטופואטי שבנו. כל גרעין מהות ממנו באנו לידי קיום כולל גם את הספרייה הקוסמית שאנחנו, גם את התכלית והייעוד שלנו בחיים אלה (תוכנית גורל), גם את מרכיבי המערכת/הכלי שאנחנו וגם את הטכנולוגיה הטבעית לממש אותם. כלומר, כדי לגלות את עושר גרעין המהות שבתוכנו, עלינו להפעיל את המנגנון האוטופואטי הטבוע בו.
הטבע האוטופואטי שלנו:
לתפיסתם של מאטורנה ווארלה (ביולוגיסטים מצ'ילה), מערכת חיה מוגדרת כארגון אוטופואטי. הם חיפשו מילה שתתאר מערכות חיות מבלי ליפול למוכר ולידוע ומצאו את הביטויים; organization of creation, self-creation, act of composing. כלומר, מערכת חיה נמצאת בשינוי צורה תמידי, בהתארגנות תמידית, בבריאה תמידית, בגילוי תמידי, בלמידה תמידית, תוך כדי טיפוס אל עבר הממד הגבוה הבא. זו מערכת שמחפשת לממש את טבעה להיות יותר – לדעת/לגלות יותר - להשיג יותר. לכן מערכת אוטופואטית הינה מערכת לומדת לא ככפיה חיצונית אלא כאקט פנימי (סדרת פיבונאצ'י).
אם כן, כמערכת חיה אוטופואטית אנחנו לא מנסים להתאים את עצמנו למציאות חיצונית לנו, למטרה חיצונית, אנחנו לא שואלים מה יהיה העתיד. אלא, אנחנו נאמנים לטבע האוטופואטי שאנחנו ולכן, נמצאים בבריאה תמידית, בריאה שמתאימה לכל מצב, לכל רטט, לכל עוצמה. בריאה שמסוגלת לשנות צורה בהתאם = לצאת ולהיכנס לגופים שונים, לנדנים שונים התואמים למדיום. זו גמישות פנימית אדירה.
מה מגדיר ארגון אוטופואטי? היחסים שחייבים להתקיים בין "מרכיבים" קבועים המגדירים מערכת חיה אוטופואטית. אם ארגון של מערכת מכאנית מגדיר את המרכיבים הפונקציונליים הספציפיים הנדרשים למערכת מסוג מסוים כמו רגליים, מושב, משענת, ואת היחסים ביניהם כדי לקבל מערכת מוגמרת כמו כיסא למשל, הרי שארגון של מערכת חיה מגדיר ארבעה "מרכיבים" קבועים:
יחסים רקורסיביים – חוק ההשתקפויות 1:3:1, כפי שלמעלה כך למטה, הבריאה הינה מערכת סגורה הנמצאת בתלות הדדית אינסופית (מארג אנרגטי), הכל מזין – מוזן, הכל מתקשר בהתאם לעוצמה, הכל טריגר כביכול "חיצוני, התנועה היא החשובה ולא החלקיקים, הכל שלם. האוקיינוס כולו בטיפה.
אוטונומיה – חוק המשיכה, ייחודיות, חופש להגדיר ייבוא/ייצוא, להגדיר את "גבולות" המערכת שהוא, את מפתן הזיכרון, יש לי אותי, ההגה לחיי בידי, למה אני נותן כוח ולמה? התאבכות חיובית/שלילית.
ייחוס עצמי – חוק סיבה – תוצאה, in-formation, הבנייה פנימית בעזרת ה- cookie cutters, domain of descriptions, היוצר = נוצר, אחריות.
בריאה עצמית – חוק שיווי המשקל (מצפון), אין מטרה חיצונית אלא תכלית פנימית להיות כל הזמן בתהליכי צמיחה, התחדשות והשתנות, תוך כדי טיפוס אל עבר הקומה הגבוהה הבאה. להפעיל את כוח ההתנגדות.
...וחוזר חלילה.
היחסים ביניהם חייבים לשמר את טבעה האוטופואטי של מערכת חיה. הם קובעים את עוצמת המערכת ואת היכולת שלה לברוא את עצמה מתוך עצמה כל יום מחדש. אין בה הפרדה בין היוצר לנוצר. האל ברא את האדם והאדם בורא את עצמו...כל יום מחדש, עם כל נשימה!
ניתן בעצם לומר כי מרחב הבריאה – יצירה של מערכות אוטופואטיות הוא בעצם סמנטי – קוגניטיבי – תודעתי. אנחנו נמצאים בהבניה פנימית תמידית:structural coupling , self-reference. כלומר, אנחנו במהות מערכות שנושמות במודע, צומחות, מתחדשות, מתפתחות ומשתנות כל יום מחדש, מתוך העושר הפנימי הקיים בנו, מתוך תיבת הנדוניה שלנו, מתוך מעיין המחשבות הנובע תמידית, הכל, תוך כדי טיפוס אל עבר הקומה הגבוהה הבאה, כל יום מחדש. רואים את עצמנו כמכלול בתוך שלם גדול יותר.
זו גם תפילת הבוקר שלנו: "מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית". המציאות נבראת כל רגע ורגע מחדש. טבע זה הוא הבריאות שלנו. כאשר אנחנו לא נעים עם הטבע החיצוני והפנימי הזה בהרמוניה, אנחנו נעשים חולים. הכוח הממיר של הגוף משתבש (תרגום אוכל ליסודות שהגוף זקוק להם...או מחשבות וכד'). אנחנו מונעים מהבריאה במאקרו/ומאיתנו במיקרו להתחדש.
לכן, חשוב שעם כל נשימה ונשימה נשאל (נוסחת העבודה):
מהי היכולת, התכונה, המחשבה, הרגש, הרצון, התחושה שעלינו להוציא מהמעגל, מה להשאיר במעגל, מהו החדש שעלינו להכניס למעגל? זו תהיה טבלה בתנועה אינסופית (יומן).
להיות בורא:
מכאן שבמהות כולנו נחשבים לבוראים.
כל עוד נאחז בתפישה המכאנית – פונקציונלית, נמשיך לחפש את ה"מכונאים" שיתקנו בנו מרכיבים כאלה ואחרים. ברגע שנשחרר אותה ונהיה נאמנים לטבע האמיתי שבנו, נהיה בוראים שצומחים, מתפתחים ומשתנים מתוך עצמנו, כל יום מחדש, ולא מחפשים לתקן דבר.
משמעות הדבר שעל כל כל אחד מאיתנו להפוך את הפוטנציאל המלא הנמצא בגרעין (בגן) המהות שלנו לחומר חי, פעיל, נוכח. בדיוק כמו זרע שנופל לאדמה, נכנס לפעולה ובכך מייצר מאות זרעים נוספים, גם התבונה האנושית כפופה לאותו צורך בהתרחבות. הכול בבריאה תמיד נע לקראת חיים מדרגה גבוהה יותר ולקראת תפקוד מלא יותר. הדחף המניע את החיים לכן הוא העצמת החיים.
אם נמשיך את הדהירה באוטוסטרדת המוכר וההרגל, נהפוך את הפוטנציאל "לטקסט מת". מכאן בעצם החיים חייבים להעצים את עצמם
כאשר אנחנו ניגשים אל שפע הפוטנציאל נטול הצורה הקיים בתוכנו וסביבנו עם תודעה ארצית מוגבלת, התוצאות שנשיג יתאימו רק לתודעת "חור מנעול" ("האם דגים בים צמאים"?). אנחנו ניתן כוח למצב, למחסור, לצמצום, למגבלות, להישרדות, להפרדות, להשוואתיות, ללוחמנות ולכניעה ובכך, נמשיך להשאיר את מרחב ההצלחה רק ל- 20% מהאנשים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מתחברים לאמת הגבוהה, למהותנו, לתכלית הקיומית שלנו, כאשר אנחנו יודעים מה באמת אנחנו רוצים (רובנו יודעים מה אנחנו לא רוצים), כאשר אנחנו מחברים עתיד ועבר כאן ועכשיו, אנחנו הופכים לבוראים שהופכים כל יום לחדש.
אדם שבורא את עצמו כל יום מחדש, את מציאות קיומו כל יום מחדש, נחשב בעיניי לדור ה- G - אדם בעל צווארון זהב (GOLD): זהב הינו מתכת אצילה, בעלת מוליכות גבוהה, זוהרת, יקרת ערך, רכה. הזהב נוח לעיבוד, לריפוי, לתקשורת חוצה שדות וממדים. מאחר והזהב אינו מתחמצן (אינו מחליד ועמיד בפני קורוזיה), "כיפת הזהב" מבטיחה לנו עבודה עם שורש הדברים, עם פוטנציאל אינסופי, עם אמיתות מוחלטות ונצחיות, עם מערכת חוקים קוסמיים. מאחר וזהב לא נוטה להיקשר ליסודות אחרים, הוא נשמר בצורתו הטהורה (כאשר האדם שומר על השדה המגנטי של עצמו ולא מאפשר לאחרים להתערבב אתו, הוא מאיץ תהליכים אבולוציוניים ומתחבר מהר יותר למהותו האדירה). יחד עם זאת, ניתן לשלב אותו עם מתכות אחרות וליצור סגסוגת עמידה וחזקה (התכללות).
כבוראים, אנחנו:
• מנהלים את המתח בין זרות לקרבה, בין מציאות אונטולוגית )פוטנציאל נעדר צורה( למציאות אפיסטמולוגית (ההכרה בעלת הצורה), ולפתוח ארכיבים נעולים בעזרת 3 כוחות: דוחף – מושך - מחבר.
• עובדים עם שפת האור (תדרים) ו-5 החושים הרוחניים.
• מפעילים אוקטבה של אינטליגנציות.
• הופכים למרפאים.
• מפעילים את הכישורים EDIT.
האומץ לקפוץ/לשחות E Explore
האומץ לצלול D Discover
האומץ לגלוש I Integrate
האומץ לטפס T Transform
ובמהלך הפעולות האלה להעז לפלרטט עם אי-ודאות, לקחת סיכונים, להפעיל הומור, להפעיל תודעה ניטרלית.
• הופכים לרלוונטיים בכל מצב (הטבע האוטופואטי).
בורא מוצא ולא מחפש!!!
