סיפור:
שלח לחמך על פני המים/ דן שבק

במשך ח"י שנים, מ-1963 ועד סוף 1980 ניהלתי את בריכת גורדון בתל-אביב.

הבריכה הייתה המרכז החברתי הכי הכי IN בתל אביב, ואוכלוסיית המבקרים סיפקה הרבה ספורים למדורי הרכילות ולכל שכבות האוכלוסייה.

להלן אחד הספורים שאני מקור ראשון שלו, שכן זה קרה איתי.

*

אני יושב במשרדי ומקבל את ערימת המכתבים היומית. עיני צדה מכתב שנשלח מכלא רמלה, משולח אלמוני, לא מוכר לי, ששמו איציק. הסקרנות גוברת, אני מניח את כל שאר המכתבים בצד, וקורא את מכתבו של איציק.

"קבלתי את שמך מהוועדה לשיקום האסיר," כותב איציק, "ואם תסכים לקבל אותי לעבודה אצלך, יש סיכוי טוב, שועדת השחרורים,  תנכה שליש מתקופת מאסרי. "

בהמשך הוא כותב לי את כל תולדותיו, מה עשה ולמה הוא בכלא.

היה לי קשר הדוק עם המשטרה כי שכרתי באופן קבוע שוטרים. העברתי את מכתבו של איציק למשטרה, ובקשתי את חוות דעתם. לאחר זמן קבלתי תשובה חיובית שתמציתה: "נסה אותו".

שלחתי לאיציק תשובה חיובית.

יום אחד הוא מתייצב במשרדי ואומר: "שלום, אני איציק". גלגלנו שיחה, שתינו קפה ובסוף אמרתי לו: "או. קי.  לך תלבש  בגדי עבודה."

8 חודשים הוא עבד אצלי. בתקופה זו טפלתי בו כמו באתרוג. שכרתי לו חדר, נתתי לו הלוואה, וידאתי שיש לו מה לאכול, בקיצור, הכול. כשבעלת הבית ששכרנו ממנה חדר שמעה שהוא אסיר משוחרר, העיפה אותו. מצאתי לו חדר אחר. לעיתים קרובות כשהיה מתבצע פשע בתל אביב, היו עוצרים אותו ואני באתי לשחרר אותו. ועוד ועוד. הייתי בשבילו כמו אבא.

לאחר 8 חודשים, לא הייתה לי יותר עבודה בשבילו והעברתי אותו לחבר, שהייתה לו באסטה בשוק חשמונאים, והוא עבר לעבוד אצלו.

**

קיץ. העונה בשיאה, הבריכה מלאה במתרחצים והקופה חוגגת.

2 אנשים לבושים בגדי אזרח רגילים, ניגשים אלי בחצר הבריכה ושואלים: "אתה מנהל הבריכה?" 

"כן"  עניתי. "אנחנו קציני משטרה ורוצים לדבר איתך".

הזמנתי אותם לחדרי ודבר ראשון דרשתי מהם להזדהות עם תעודות.

הם הזדהו ברצון ואפילו החמיאו לי על דרישתי הלגיטימית.

"אתה יכול להגיד לנו כמה כסף היה לך בקופה בתאריך. . . ?"

"כן, עניתי, כי כל יום אני ממלא דו"ח מסכם של כל הכספים שקבלתי מהקופאים ואח"כ אני מפקיד אותם בבנק".

כשבדקתי את הפדיון ליום שהם בקשו, התברר לי שהיו 3 ימים רצופים בהם הבנק היה סגור בגלל חג ושבת והצטבר אצלי סכום גדול מאד, כי עם ישראל חוגג בימי חג וחופש. סיכמתי ואמרתי להם את הסכום. "סביר" הם אמרו לי, "כי עקבנו אחרי תנועת המבקרים כל הימים ויש לנו נתונים משוערים דומים". אז הם הוציאו את המרצע מן השק: "היה  ניסיון לשדוד אותך. ידענו על זה. השודדים עקבו אחריך,  וכשאתה נסעת על האופנוע שלך הביתה לפתח תקוה, גם הם נסעו אחריך. תוכניתם הייתה לגנוב מביתך את המפתח לכספת שבבריכה, לפרוץ לבריכה ולרוקן את הכספת. מה שהם לא ידעו שגם אנחנו עקבנו אחריך, כדי לשמור עליך. כך אתה נסעת מתל אביב לפתח תקוה, גורר אחריך, בלי לדעת, שיירה. מועד השוד היה סוף היום השלישי שבו הבנקים סגורים, לפני שאפקיד את הכספים בבנק. עצרנו את הכנופיה, וכך נמנע השוד.

בייעוץ משותף קבענו כללי בטחון חדשים, איך להעביר כסף לבנק.

שאלתי: "איך נודעה לכם התוכנית לשדוד אותי?" כמובן שלא סיפרו לי.

***

עברו שנתיים.

בוקר אחד איציק בא לבקר אותי בבריכה. שותים קפה, מעלים זיכרונות ובסוף הוא אומר לי: "נכון ש. . . . "ומספר לי את פרטי הפרטים של ניסיון השוד.  -  האסימון נפל.

התברר שהכנופיה התקשרה אליו, ידעה שהוא עבד בבריכה ומכיר היטב כל חדר וכל דלת, וניסתה לשתף אות במכה. תשובתו הייתה: "מה שדן שבק עשה בשבילי, אבא שלי לא עשה ולכן, הטריטוריה של דן שבק היא מחוץ לתחום בשבילכם. אם יש סיכוי של 1% שדן שבק יפגע, אני מזמר. "

הוציאו אותו מהתמונה והוא זימר, ועוד איך זימר.

אז כדאי ל"שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו"

אני מצאתי! בגדול!