שיר:
שיר הלל לאישה בימינו/ רפאל לב-ארי

אֲצִילָה מִכֹּל בְּנוֹת הָעִיר, נוֹדָע שְׁמָהּ בְּכָל הָאָרֶץ

בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ יְהַלְלוּהָ בַּחוּצוֹת, אַשְׁרֵי אֵם יוֹלֶדֶת

גֶּבֶר חַיֶּיהָ לֹא יֶחְסַר דָּבָר, מַעֲשֶׂיהָ טוֹבִים וְלִבּוֹ שָׂמֵחַ

דַּעֲתָנִית בְּשִׂיחַ הַצִּיבּוּר, מְדַבֶּרֶת אֶל לֵב וְשֵׂכֶל

הוֹשִׁיטָה יָד לְהִתְנַדְּבוּת, לִבָּהּ נָתְנָה לַנִּדְכָּאִים

וְתִרְאֶה עָוֶל הַנָּשִׁים, תִּלָּחֵם כִּלְבִיאָה מְגוֹנֶנֶת

זָכְרָה מֵאַיִן בָּאָה, אֶל מָקוֹם נִשְׂגָּב הִיא הוֹלֶכֶת

חִזְּקָה הָרוּחַ בָּאֲנָשִׁים, לִכְּדָה עַם בְּפַשְׁטוּת וּבְנוֹעַם

טוֹבָה וְחָרוּצָה לֵילוֹתֶיהָ כְּיָמִים, מִי יִדְמֶה לָהּ בַּנָּשִׁים

יָשְׁבָה חֲלוּצָה בְּחַבְלֵי אֶרֶץ, הִנְחִילָה אַהֲבַת מוֹלֶדֶת לִילָדֶיהָ

כַּלַּת הַפְּרָס לְמִפְעַל חַיֶּיהָ, יַחְלְקוּ לָהּ כָּבוֹד זִקְנֵי הָעָם

לֹא סָרָה אֱמוּנָתָהּ בָּאֵל, חָזְקוּ יָדֶיהָ מִמַּכּוֹת הַבָּרָק

מַשּׂוּאָה תַּדְלִיק בְּיוֹם חַג, עַם גֵּאֶה בְּמוֹרַשְׁתָּהּ

נִסְחֲפָה סְפִינָתָהּ בְּרוּחַ הַכְּאֵב, הִגִּיעָה לְחוֹף מִבְטַחִים

סוֹד אִישִׁיּוּתָהּ אֵין בְּנִמְצָא, אַחַת עֲשׂוּיָה מִתַּבְנִית

עֵרֶךְ פָּתְחוּ לִשְׁמָהּ, יַכִּירוּהָ בִּרְשָׁתוֹת יְכַבְּדוּהָ בָּרְחוֹבוֹת

פִּיהָ פָּתְחָה בִּתְבוּנָה, הֶאֱזִינוּ סוֹפְרִים וְחַכְמֵי עַם

צֶדֶק קָרְאָה בַּשְּׁעָרִים, יָדוּנוּ מִשְׁפַּט אֱמֶת לִבְנֵי הָעֵדָה

קָטְפָה פֵּירוֹת עֲמָלָהּ בַּשָּׂדֶה, מַעֲשֵׂר נָתְנָה לְעָנִי וּלְאֶבְיוֹן

רִבְבוֹת עַם חֲפֵצִים בִּגְדֻלָּתָהּ, תֵּשֵׁב עִם מַנְהִיגִים לְהַכְרִיעַ

שָׂמָה סֶכֶר לְמַכְאוֹבָהּ, רוֹמֵמָה גְּבוּרַת הַבָּנִים

תּוֹאַר כָּבוֹד יַעֲנִיקוּ לָהּ, אִישָּׁה רַבַּת פְּעָלִים

* רפאל לב ארי-סופר, חוקר מימשל, משורר