שיר:
יַסְמִינִים/ יוסף כהן אלרן

עוֹנוֹת שֶׁל יַסְמִינִים וּמַשְׁבֵי הָרוּחַ

חֵן צְחוֹקֵךְ עַל צַמְּרוֹת לִבִּי יָנוּחַ

אוֹתָם יָמִים שֶׁבָּם מֵיטַב הַפְּרִי נִנְגָס

וְהֶעָסִיס הָרַךְ עַל שִׂפְתוֹתַיִךְ אָז נָמַס

שְׂחוֹק שְׂפָתַיִךְ בְּדִמְדּוּם אֲשֶׁר הוּפַר

אֶצְבְּעוֹתַיִךְ פּוֹרְעוֹת שֵׂיעַר אֲשֶׁר אָפַר

עוֹד שְׂעָרָה אֲשֶׁר לָבְנָהּ בַּשְׁחוֹר הֵנֵצָּה

קָמָט הָעוֹר בַּלֵּב נוֹלָד אֲזַי מִין פֶּצַע

תֹאמְרִי זָקַנְתִּי אִישׁ הַאִם תּאֹהַב

אִשָּׁה אֲשֶׁר יָגְעָה עוֹרָה יֹבֶשׁ שָׁרָב

וּמִי יִקְמֹל רִאשׁוֹן אָמַרְתְּ אֵל אַלְלַי

אַתָּה מַלְבִּין אֲנִי קְמָטִים סְבִיבוֹת עֵינַי

כָך יַחְלְפוּ לָהֶם יָמִים וּבְעוֹד אַת נֶאֱנַחַת

נֵשֵׁב כָּאן נִרְאֶה כֵּיצַד זָקַנּוּ שְׁנֵינוּ יַחַד