שיר:
רוֹאָה בְּשָׁחֹר/רחל מיפו
הַכֹּל הִתְחִילוּ נָסִים
וְסָבְתָא פָטִימָה בֵּין שְׁנֵי גְּבָרֶיהָ
בִּמְנוּסָה מְדַדָּה
קוֹלוֹת הַנֶּפֶץ כְּמוּזִיקָה בְּתַפְאוּרָה
סָבְתָא פָטִימָה
לֹא שָׁכְחָה
שַׂלְמַת שְׁחוֹר מְלַטֶּפֶת גּוּפָהּ
רְעָלָה שְׁחֹרָה עַל פָּנֶיהָ
מְתוּחָה
אֲפִלּוּ אֶת הַמִּלְחָמָה
דַּרְכָּהּ הִיא רוֹאָה.
אֵין סָפֵק
כָּךְ בְּשָׁחֹר הִיא רוֹאָה
אֶת עוֹלָמָהּ.
(מתוך "לחברתי פטימה" בהוצאת צבעונים)
