מסיבת תה פואטית בסלון / ניקולא יוזגוף-אורבך
ביום רביעי (12.08) התקיימה ב׳סלון דיזנגוף׳ שבקניון דיזנגוף סנטר בתל אביב 'מסיבת תה פואטית' בהנחיית המשוררת ומבקרת התרבות חגית בת אליעזר, שבמסגרתה התארחו שני משוררים צעירים ומבטיחים: שגיא שדור (25) וכרם יעקב (26). שגיא פרסם השנה, בעיצומה של תקופת הקורונה שממאנת להסתיים, את ספרו השני ׳השליח׳, לאחר שזכה לדבריו להדפיס מהדורה שניה לספר ביכוריו 'הרים וגבעות'. כרם נמצאת בשלבים מתקדמים של הפקת ספר שיריה השני. ספרה הראשון 'קשיי הסתגלות', שראה אור בשנת 2019 זכה אף הוא להדפסה נוספת. שניהם פרסמו את ספריהם בהוצאת הספרים ׳הוצאה עצמית׳. השניים כפי שהתברר במהרה במהלך האירוע הם חברים טובים שהכירו במפגש שירה לפני כשלוש שנים ושניהם מגיעים לרבים מאירועי השירה ביחד (ולא, הם לא זוג).
מבחינה רעיונית, תמטית ומתודית השניים רחוקים זה מזו מרחק שמיים מארץ, אך ההרמוניה בין השניים והחיבור הכן והטבעי ביניהם מעורר התפעלות ואפילו קצת קנאה. שגיא כפי שהעיד על עצמו במפגש, מבקש להשתמש בשירה כשופר לקידום ולכינון רעיונות חברתיים, קהילתיים, פוליטיים ותרבותיים. בעוד כרם מתבצרת פואטית באני הלירי, וכותבת על הקיום מנקודת מבט אישית וסובייקטיבית. שגיא שואף מבחינה ז'אנרולוגית לנסח מערך של תבניות וחוקים או לשמור על תבניות ספרותיות קיימות, מתוך כבוד ליוצרי העבר, אך בעיקר משום שבתבניות ובחוקים הוא רואה סדר וארגון שמאפשרים לספרות להתנהל בצורה טובה ויעילה. כרם לדידה, עדיין בוחנת את גבולותיה של השירה ואת מקומה בתוך המרחב הפואטי, מתוך ענווה כובשת לב.
כרם יעקב| אני רוצה להיות לבד
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת לְבַד
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה אַף אֶחָד
שֶׁיִּרְאֶה כַּמָּה אֲנִי לְבַד.
לְלֹא הַלַּחַץ לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת,
לְלֹא הַנִּסָּיוֹן לְנַתֵּחַ, לְדוֹבֵב,
אוֹ לְהַכְנִיס כְּתוּבִיּוֹת.
אֲנִי לֹא אֶשְׁמַע מִלִּים
לֹא אַגִּיד מִלִּים
לֹא אֶכְתֹּב מִלִּים
לֹא יִהְיֶה לִי קָהָל
שֶׁיְּעוֹדֵד ״זֶה עוֹבֵר״
וְ־״רַק צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר״
וְ־״אוֹי כַּמָּה זֶה יָפֶה״.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת לְבַד
לְגַמְרֵי לְבַד,
שֶׁלֹּא יַגִּידוּ לִי ״זֶה תֵּכֶף יִגָּמֵר״
וַאֲנִי לֹא אַאֲמִין וְאֶתְמַסֵּר
וְלֹא תִּהְיֶה אַף מַכָּה
וְלֹא אֶתְאַכְזֵב
אֲנִי אֶשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם
עַד שֶׁאֶתְאַהֵב בַּמָּקוֹם
עַד שֶׁהַמָּקוֹם יִהְיֶה טוֹב
וְזֶה יַמְשִׁיךְ וְיַמְשִׁיךְ וְלֹא יַגִּיעַ הַסּוֹף. (מתוך: 'קשיי הסתגלות')
במהלך הערב שני המשוררים דיברו על תפיסתם את השירה, על שירה וחברה, על ארס פואטיקה, על הקשר בין אבני דרך בחייהם לשירים שקראו, על הדומה והשונה בכתיבתם ועוד. בשיאו של הערב, התנהל דיון ער בין האורחים לקהל סביב סוגיות הנוגעות לתפקידה של הספרות בחיינו ולמידת מעורבותה הנדרשת בתהליכים שונים המתרחשים בעולם. לדבריו של שגיא, שבהשכלתו הוא מתמטיקאי מחונן שהחל את לימודי המתמטיקה שלו באוניברסיטה כבר במהלך התיכון, תקופת הקורונה חידדה את הנחיצות בשירה מעורבת ומתערבת. מנגד, נראה כי כרם יעקב, שבהשכלתה היא בוגרת (נותרו ל עוד שלושה קורסים) המחלקה לספרות באוניברסיטה הפתוחה נוקטת בעמדה פחות חד-משמעתית ומאמינה כי בחירה זו תלויה במשורר, במטרותיו, בתחום שבו הוא מבקש להשפיע ולהתערב.
עוד דיברו המשוררים על תהליך הכתיבה ועל מקורות ההשראה לכתיבה. כרם סיפרה על כתיבה כתהליך תרפויטי, והדגימה באמצעות שירי גמילה מסיגריות. שגיא קרא מספרו 'הרים וגבעות' שנכתב בעקבות אהבה נכזבת, ושבו הוא מתעמת עם רגשות ומאבקים רגשיים הקשורים בקשר שהסתיים. באופן מסקרן ומפתיע, שני המשוררים סיפרו לקהל שלעיתים נוח להם לכתוב את שיריהם בלשון מגדרית הפוכה. כרם קראה משיריה בלשון זכר, ושגיא משיריו בלשון נקבה. שגיא אף הוסיף כי החידוש המרענן בספרו 'השליח' ניכר ביכולתו לצאת מהאני הלירי והסובייקטיבי ולכתוב דרך נקודות מבט ודמויות אחרות.
שגיא שדור| הנערה על הספסל
הַכֹּל בְּסֵדֶר,
כָּכָה אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת זֶה
עִם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ
וּמַה שֶּׁאֵין
וְכָל מַה שֶּׁהָיִיתִי רוֹצָה
שֶׁיִּהְיֶה לִי.
זֶה לֹא מֻשְׁלָם,
אֲבָל אֲנִי שְׁלֵמָה עִם זֶה.
וְאִם נִתָּן
לְסַפֵּר אֶת זֶה כָּכָה
וְלֹא לְגַלּוֹת אֶת מַה
שֶּׁאִישׁ לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ,
אָז אֵין סִבָּה
לְסַפֵּר
שֶׁכּוֹאֵב.
אֵין טַעַם
לִשְׁטֹף בִּדְמָעוֹת
אֲנָשִׁים שֶׁמַּעְדִּיפִים
אֶת הַיָּבֵשׁ.
שני המשוררים הצעירים נעמו לנוכחים אשר לקחו חלק פעיל בערב והרבו בשאלות שהוסיפו עניין וצבע. עוד נכחו באירוע אמנים, חברים של המשוררים, סופרים בראשית דרכם ועורך ׳יקום תרבות׳ אלי אשד.
