מאמר:
עוצמת מוח-מערכת ההטענה ומערכת העיבוד / ד"ר ברכה קליין תאיר
• כפי שלמטה, כך למעלה, וההיפך: בדיוק כמו שלכל תפקיד בארציות יש אפיון/תקן, כך גם לכל ממד בקוסמוס יש אפיון כניסה/תקן. מהו הממד אליו אתם שואפים להגיע ומהם תנאי הכניסה/האפיונים הנדרשים? במה עליך להשתפר כדי להיות ראוי?
• מחשבות נאמרות או נכתבות הן בעצם טקסט; ידע עבור הקורא/השומע. עליו לעבד אותו ולהפוך למחשבה שלו (לחשוב בתוך המחשבה).
"אינכם יכולים להתכחש לדברים שאינכם רואים או לדברים שאינכם יודעים."
("ספר הידע" 16/175)
מי יושב בכיסא "הנהג" כאשר אתם חושבים, מגיבים, מרגישים או מקבלים החלטות? מוזמנים לחשוב על השאלה החשובה הזאת כאשר אתם קוראים את מראת הידע הארוכה.
מותני הזמן הוצרו. קצב העבודה האבולוציונית הוגבר. זרימת השמיים הואצה. מאחר וההתקדמות האבולוציונית החדשה קשורה לעוצמה, השמיים שלשלו אל עברנו חבל משיכה עוצמתי יותר, מאתגר יותר, משמעותי יותר, עליו עלינו לטפס אל עבר ממדים אוניברסליים.
מבינים?
כנראה ורובנו עדיין לא. מדוע אנחנו ממשיכים לשכפל את אותה מציאות? לקיים את אותם יחסים? מחפשים את אותה עבודה?
אנחנו כל כך מותנים, בורים ואוחזים בפרדיגמות/אמונות שאינן רלוונטיות יותר, למרות שאנחנו חיים במציאות שיש בה אינסוף אפשרויות שאיננו מודעים להן.
ראו לדוגמה את הדרך בה אנחנו מטפלים בקורונה: ההיסטריה בשיאה ואנחנו פשוט משכפלים את המוכר ואת הידוע. תתבוננו בהתנהלות החלשה, הנבוכה, המתסכלת, חסרת האונים שלנו מול ווירוס אחד קטן ובלתי נראה? אנחנו לא מבינים שבהתנהלות הזאת אנחנו מרחיבים את הסדקים של שטיח החומר שמתחת לרגלינו, עד שיתפורר, אם לא נבין את התכלית הקיומית ותפקיד המגפה: לגרום לנו להתעורר למלא אחר המטרה האבולוציונית של הקיום שלנו שהיא התגלמות בנקודת המוצא האמיתית שלנו – הקומה ה-100 כיצור אנוש בעל היכולת הכל יכולה, דומה לבורא. כתבתי על כך רבות (https://www.dr-bracha.co.il/).
כדי שנצליח לעבור ליקום אחר, עלינו לשנות את כלי/גוף/המרכבה שלנו מגוף חומר פחמני (מדיום המוות) לגוף קריסטלי מואר (אל-מוות). בתהליך, שינוי הגנים והכרומוזומים משחק תפקיד חשוב בתמונת מצב האבולוציה.
מי שמחולל את כל העבודה הדרמטית והחדשנית הזאת הוא המוח שלנו. קודי הרום הגבוהים יותר של המוח, של הארכיבים המוצפנים בו, נפתחים על ידי ניגודים ו/או על ידי תדרים שמומטרים עלינו מהקוסמוס כידע נעלם. "הדלק" מפעיל את מנגנון המחשבה – חשיבה – תודעה שלנו, מגביר את עוצמת המוח ומאפשר לנו לעשות שינוי גם במבנה החומר של הגוף וגם במערכת האמונות – תפיסות – רצונות – מחשבות שלנו. רק שינוי זה מקנה לנו את כרטיס היציאה מהעולם שלנו אל עבר מציאות האמת.
בחירה זו מחייבת אותנו לעבור מתוכניות הכשרה (מדיום ארץ, התנהלות פונקציונלית מכאנית, מערכות אלופואטיות, פשט ורמז במילה פרד"ס) לתוכניות העברה (מדיום אוניברסלי, מערכות אוטופואטיות, דרש וסוד במילה פרד"ס). תוכניות הכשרה מתבססות על עוצמות של מאסה/חומר בעוד שתוכניות העברה מתבססות על עוצמות המוח: יכולת מגנוט - הטענה - עיבוד...את מנגנון המחשבה/הפעלה – מנגנון החשיבה/העיבוד – מנגנון התודעה/הבנה עמוקה. רק עוצמות מוח יכולות להרחיב את מפתן הזיכרון – לפתוח כמה שיותר צופני ארכיבים – לאסוף עוצמה לעוצמה, לטפס ולהשיג את מהותנו. אז נהיה מסוגלים אף לפענח סודות יקומים, קוסמוסים, את השמים, את הלא נודע. "אתם תגיעו אלי באמצעות קריאת ספר הקוסמוס שלי/שלכם". יחד עם זאת, מהות שיש לה חוסר באבולוציה, כלומר, שארכיבה לא נפתחו, לא יכולה לשלוט במחשבות או לייצר חדשות ולכן, השליליות משתקפת בכול.
על מנת להשיג את מהותנו (תוכנית העברה) אנחנו נדרשים לעבור:
1. ממאסה לעוצמת תדר.
2. מאנרגיות רוחניות (אנרגיות חומר, אבולוציה ארצית – דתית, +, חסד, אהבה) לאנרגיות אדוניתיות (תודעה עילאית, ממד של מבחן, אבולוציה אוניברסלית, -, דין, ההגה לחיי בידיי ואני אדון לקיומי). מהחוץ פנימה וכעת מהפנים החוצה (תנועה צנטריפוגלית). לכן, אין להתערב בנתיבו של האחר!!!
3. ממדיום הכוליות/ארץ/צורה/חומר למדיום האינות/אנטי-חומר/מופשט/מעבר לצורה.
4. מריבוי לצמצום.
5. ממיקרו למאקרו.
6. מאמת יחסית לאמת מוחלטת.
7. מנגררות להפעלת מערכת הכוחות במודע: דוחף (+) – מושך (-) – מחבר (0).
8. מגירוי תגובה להסתעפות – התמקדות.
9. מרשימות מלאי/זיכרון להשראה (ממציאות חושית למציאות מופשטת). רשימות מלאי עוסקות במכאני, בפונקציונלי, בטכניקה, בקביים חיצוניים לנו. אז האחריות שלנו מתמלאת בתירוצים: 'הם אשמים', 'זה שלך', 'המציאות היא כזאת', 'למה זה מגיע לי', 'האל נתן – האל לקח'. עלינו לכן, למוסס את הזיכרון כצורה, לא דרך מאבק עם התכנים, אלא בהפיכתם לעוצמה אנרגטית ובכך, לאפשר ליותר השראה קוסמית להיות נוכחת בחיינו.
10. מתגובתיות ל-לשלוט במחשבות: כיום, 3/4 מהמחשבות שבתוכנו אינן שלנו. הן השתקפויות של 1000 הקואורדינטות. לכן רובנו חושבים על מחשבות (אוחזים בהשקפה אוניברסלית). מחשבה הופכת לשלנו רק כאשר אנחנו חושבים בתוך המחשבה לאחר עיבוד והשגת הבנה עמוקה (להשיג תודעה אוניברסלית). לכן נאמר: מחשבותיו של יצור האנוש הן ביחס להבנתו והתפתחותו. אין הכוונה לשליטה במובן הארצי, אלא לדעת מה נכון לעשות, להיות מחובר למהות שמייצגת חופש = תודעה ניטרלית המסוגלת לבטל התניות, תגובתיות, כעס, פחד, תועלתיות, נפרדות, אגו, לאיין ניגודים ולאחד הפכים. מכאן שמשמעות השליטה במחשבות היא שאיננו מצמידים ערך של טוב/רע, נגדי/לטובתי למצב, לאמירה, אלא מתייחסים אל הקורה כאל פוטנציאל להמשך האבולוציה שלנו. אכן, דרושה דרגת היגיון – מודעות – הבנה עמוקה גבוהה.
במעברים עומדים לרשותנו מוח עוצמתי וגם הכישורים להיות בוראים אוטופואטיים (self-creation); לגלות את עצמנו, לאזן את עצמנו, לחדש את עצמנו מתוך עצמנו כל יום מחדש, תוך כדי טיפוס מתמיד אל עבר הממד הגבוה הבא (האל ברא אותנו – ואנחנו בוראים את עצמנו). במילים אחרות, בכולנו טמונה היכולת לעשות שינוי צורה = אבולוציה ולטפס חזרה אל נקודת המוצא שלנו.
האם ההבנה הזאת הופכת אותנו ליותר אחראים על התהליך?
החומריות המודרנית, כמו הדתות, פוטרת אנשים מהצורך להרגיש אחראיים. אלא שלפי התפיסות החדשות לגבי המציאות, במיוחד פיסיקה הקוואנטים, האחריות מונחת ישירות בתוך הידיים שלנו. היא לא נותנת תשובות ברורות ונוחות לגבי מה נכון ומה צריך להיות, אלא מעודדת אותנו להמציא. נצליח להמציא בתנאי שנאמין כי אין גבולות למה שאנחנו יכולים להשיג ונבין, שכל הבריאה האדירה והאינסופית באפשרויות עומדת לרשותנו. זהו משב אוויר רענן שהופך את החיים למעניינים יותר. לא לחיות בידוע אלא במסתורי!!!
כדי להתחבר אל הבריאה המסתורית והמרתקת, עלינו לסנכרן את מערכת הנשימה שלנו (הפעלת 3 הכוחות: דוחף – מקבל – מחבר) עם מערכת הנשימה של הבריאה ולהשוות צורה במקצבים. בעזרת הנשימה עלינו לסנכרן את מערכת המגנוט – ההטענה – העיבוד של המוח שלנו ולהשיג הבנה עמוקה/אמת/מהות. במילים אחרות, עלינו ללמוד לפלרטט בין סוף לאינסוף, בין סרגל ארצי של מהירות אור (300,000 ק"מ בשנייה), לבין סרגל אוניברסלי של שנת אור (9,460,730,472,580.8 ק"מ), ולהשיג מחשבה בעלת אורך גל קצר...מהירות גל גבוהה (מרחק הגל בשנייה)...תדר גבוה (תדיריות הסיבוב של מחזור בשנייה). במילים אחרות, עלינו להתערטל מהחומר, מהקיבעונות, מההתניות, להיות באי-קיום ולטפס. מפתח הצופן נמצא במוחנו. בעזרתו עלינו לפתוח שלושה צופנים/שלושה סוגי ארכיבים:
• פתיחת צופן מהות - אבולוציה פיסית. מגלה את העבר המוצפן. פיתוח מנגנון המחשבה. עלינו להשיג קואורדינטה, שוויון ערך, בין האנרגיה המוחית/מחשבה, לאנרגיה התאית - פיסית/אנרגיית המהות ולאנרגיה הרוחנית. (I SEE): להתבונן בעיני המהות (הלב) ולראות רק יופי ואור מעבר לצורה, ולא חסרונות ושליליות. סובלנות.
ארכיב המודע הגבוה. הוא שומר את כל המידע ואת כל האפשרויות, הוא כוח שקשור להיותנו (האני הגבוה). הוא מייצג את שרשרת כל המחשבות שלנו מרגע הנשימה הראשון אי פעם, המחוברת למהות/למוח. ספרייה זו מכילה את התוכנית שלנו לאבולוציה, את מבחני הקארמות ואמיתות לגבי מי אנחנו, לאן פנינו.
• פתיחת צופן מילה – אבולוציית המודעות. משקף את ההווה (למה אני נותן כוח ולמה?). פיתוח מנגנון התודעה. לכן אנחנו מתבקשים להתערטל (ברית מילה) מפרשנויות ודעות ולהשיג הבנה עמוקה. (I SPEAK): מילה קשורה למעור; לניקיון הפה, לניקיון המהות, לתיבת התהודה, לאור גנוז, לתדר של עוצמת מחשבה (שורש הדבר/מקור זך). אהבה.
ארכיב תת הכרתי (תת מודע), שומר מידע על המציאות הפנימית, על ההתנסויות שלנו, על המגעים שלנו במהלך חיינו. הוא מגיב אוטומטית. המודע קובע את התוכן וההקשר של השימוש בו. במדיום ארץ המודע נחשב ל"חור מנעול" ולכן, המציאות שהוא רואה הינה חזיונית.
• פתיחת צופן קליטה/עין שלישית (בלוטת האצטרובל ) - אבולוציה רוחנית. מגלה את העתיד המוצפן. פיתוח מנגנון החשיבה/עוצמת המוח. כאשר יופעלו החלקיקים הקריסטליים בבלוטת האצטרובל, זה ירגיש כאילו וחיברו לנו אנטנה חדשה שתשפר את התקשורת בנינו לבין החלקים הגבוהים שלנו. (I HEAR): להקשיב לקול השמיים, לקול האמת (צלילים עיליים), ולא לרכילות או לפרשנויות רדודות. מפעילה את הישות הקוסמית שבתוכנו. אורך רוח.
ארכיב הבלתי מודע. הוא שומר מידע על אודות הבריאה כולה (העבר הרחוק, העתיד ותקופות חיים מקבילות).
כל זה על מנת לחווט מחדש את הגוף הפיסי כדי שנוכל לגלות את כל הפנים ולאחד הכל בגרעין המהות. התוצאה – החומר המוצק והבלתי חדיר מתפורר ובמקום, אנחנו מקבלים מוליכות מואצת כי עברנו לגנטיקת המהות/האור.
פתיחת צופנים משמעה פתיחת הנקודות/הטבעות בשרשרת סיבה – תוצאה. אנחנו אוסף של נקודות ("כל תא בגופכם הנו נקודה, כמו הפלנטה שהינה נקודה ביקום"), היוצרות יחדיו קו (שרשרת סיבה-תוצאה). עם לידתנו הקו הופך לפקעת שברובה מוצפנת. מכאן שאבולוציה משמעה פרימת הפקעת = פתיחת צופנים = איסוף עוצמה לעוצמה. משמעה, שבכל פרימה או פתיחת צופן, אנחנו מפילים את פונקציית הגל ויוצרים חלקיק שמוגדר על ידי מחשבה. מכאן שבכל פעם שאנחנו פותחים ארכיב, המציאות משתנה במיידי. לכן פרימת הפקעת = דע את עצמך, דומה לפרימת פקעת היקום = דע את היקום. האם אנחנו מסוגלים להבחין בשינוי או אנחנו ממשיכים לצבוע את המתגלה בצבע מוכר ואהוב?
כדי לפתוח כמה שיותר צופנים ולשנות את נקודות המבט, את האמת, את התפיסה, עלינו למשוך ידע גבוה יותר. כאן עלינו לזכור כי אור/ידע הוא אינסופי. הוא נמסר בהתאם למדיום שלנו. ככול שהתודעה מתעוררת, היא שולחת מחשבה עוצמתית אל מרחבי האינסוף אשר מושכת תדרים גבוהים יותר המכינים אותה לממדים גבוהים יותר, לפיכך מקבלים ידע שונה למדי. ידע מדעי, אומנותי, פילוסופי, דתי, רוחני, קוסמי, יכול להביא ראיה חדשה, פתרון שונה, גישה ייחודית, עד שנשיג הבנה עמוקה, נחשוב בתוך המחשבה. עד כה הסתפקנו בכך שכל אחד מושך ידע התואם את אנרגיית ממדו העצמי. אלא שגישה פאסיבית זו מעכבת אבולוציה. החוכמה היא לאסוף תדרי ידע שונים (לא להשאיר פירור על צלחת סוגי המזון השונים) על מנת להאיץ טיפוס ממדי.
לשם כך נפתחו השמיים. נפתחה הגישה לאור/ידע אינסופי, אפילו בלתי נודע, וגם לאור/ידע של הגן האצילי שלנו (שזירה קוואנטית). אנחנו מקבלים אותם הן מבעד לעוצמת התודעה והן מבעד למנגנון ההשפעות הקוסמי הממטיר עלינו סוגי אנרגיות שונים שמחככים, מאתגרים, מעצימים, מעמידים למבחן וגורמים לנו לחוות אירועים מסעירים כתוצאה מהמאבק בין הישן לחדש.
הכל עובר דרך ערוץ הקליטה - העין השלישית: הטלסקופ העוצמתי ביותר בתבל המסוגל לאגור יותר אור - שטחי איסוף מאשר עדשת העין שלנו. התדלוק שמתקבל, מחולל תנועה מהירה יותר של המוח. הפירמידה הפנימית במוח (נקודת המוקד של פירמידת מעגלי הצליל – האור – האש של הבריאה) מזרימה אנרגיה לכל התאים ומספקת את הפוטנציאל התאי שלנו. ארכיבים נפתחים. תכנים נסתרים/הרכבות/זרעים המוכנים לפרוח עולים מעל פני השטח, מערכת העיבוד (מנגנון החשיבה) נכנסת לפעולה, מייצרת רעיון, ואז התודעה משיגה את צורתה של מחשבה. ככול שהמעגליות הזאת נמשכת, התודעה מתעצמת ומסוגלת לקלף את המחשבה ממלבושי הפרשנויות ומשיגה הבנה עמוקה – מחשבת שורש - אמת – הצורה הסופית של מחשבה. אנחנו מתקרבים למהות, לגרעין הפרח שאנחנו (בטבע הליבה של הפרח הינה מערכת רבייה).
כעוצמת תדר המחשבה/תודעה – עוצמת תדר הידע/האור האינסופי שממגנטים – כמות הארכיבים הנפתחים - גילוי המהות - גילוי האמת !
עוצמה: עוצמת תדר, מהירות תנועה, עוצמת הטענה - קליטה, עיבוד. זו עוצמה מעבר לתוכן, הגדרה, צורה, סיסמאות שמובילה להבנה עמוקה = מחשבה חדה, מדויקת, קריסטלית = אמת. "כל מחשבה הינה מפתח לנתיב שייפתח" (ספר הידע, 23/269).
ננסה להבין את האתגר דרך אנלוגיה:
לחץ המים הנמצא בצינור (חזק/חלש), דומה למתח החשמל שנמדד בוולטים (יחידת כוח): מתח גבוה – 1000 וולט ומעלה, מתח נמוך – עד 1000 וולט (בישראל הוא סביב 230 וולט), דומה לכוח ההטענה – לכוח המושך מממדי האינסוף "תדלוק" יקר ערך ועוצמתי אל מחולל המוח שלנו. באופן הזה אנחנו מניעים תנועה פנימית של צמיחה, התחדשות, השתנות.
רוחב צינור המים שקובע את כמות המים הזורמים, דומה לכמות הזרם בכל רגע נתון הנמדדת באמפר. האמפר אומר לנו כמה אלקטרונים יכולים לעבור בכל רגע נתון. לדוגמא: אם יש לנו מוליך של 40 אמפר אז הוא מאפשר ליותר אלקטרונים לעבור בכל רגע נתון לעומת מוליך של 25 אמפר. דומה הדבר ליכולת של ערוץ הקליטה/העין השלישית להעביר כמות גדולה של ה"דלק" יקר הערך ולהטעינו במחולל המוח. ככול שנכנס יותר "דלק", מחולל המוח מסתובב מהר יותר, פותח צופני ארכיבים, חושף סודות, מרחיב את מפתן הזיכרון ומחייה תאים.
כמות המים היוצאת מהצינור בזמן נתון, שוות ערך להספק של החשמל בזמן נתון הנמדד בוואט (יחידת עוצמה). דומה הדבר ליכולת שלנו לתכלל יחדיו את כל התכנים הישנים והחדשים, לאחד פנים ולייצר עוצמה שמאפשרת לנו להשיג הבנה עמוקה, לאחוז בשורש הדברים, באמת ולהמשיך לטפס אל עבר מציאות גבוהה יותר.
דומים אלה ל-:
תדר/לחץ/כוח הטענה = מספר מחזורים בשנייה (או בזמן קצוב) של תנועה/גל (מתי שגל יוצא מנקודת 0 - עולה – יורד וחוזר לעלות וכן הלאה). ככול שמספר המחזורים גבוה, התדר גבוה.
מהירות גל/רוחב – מהירות ההתפשטות שלו תלויה בתכונה של חומר = דחוס/מזוכך/קריסטלי/מעבר לחומר (כמה מטרים עובר גל בשנייה).
אורך הגל/כמות – המרחק או האורך של מחזור אחד: מהירות (כמה מטרים בשנייה) – לחלק - לתדר (מספר מחזורים בשנייה) = אורך הגל.
ממד = יחידת מדידה של תדרים.
רק בעזרת עוצמה אנחנו יכולים לעזוב את מדיום ארץ ולחזור חזרה לנקודת המוצא שלנו שהיא הקומה ה-100 – הכוללות הרוחנית ולממש את יצור האנוש האמיתי שאנחנו, בעל היכולת הכול יכולה, יודע אמת. אבל, כאשר תדר נשבר, או כאשר השדה המגנטי נשבר, בעיקר בגלל מחשבות שליליות, הכלי/הגוף הופך לכברה.
במשך אלפי שנים, בגלל חטא גן עדן, איבדנו את היכולת למשוך אנרגיות אוניברסליות בעזרת עוצמת המוח והבאנו את מנגנון החשיבה שלנו לידי ניוון. נצמדנו למציאות חושית של "עץ הדעת". עם תחילתה של התוכנית החדשה לאבולוציה ופתיחת שערי שמיים, יש לנו הזדמנות למשוך מחדש אנרגיות אוניברסליות בעזרת עוצמת המוח, לפתוח צופני מוח ומהות, להשיג בריאות תאית, כדי לייצר עוצמת טיפוס אל עבר ממדי מציאות האמת הגדולה יותר ("עץ החיים").
המוח שלנו הוא עותק של הפרוטוטיפ של האדם הקדמון שיצרו האטלנטיים. "אתם שבבי המיקרו של המוח הגדול שלי שקיים בתוך האינסוף הזה, אתם החלקיק הטריליון של המוח שלי. המוחות שלכם ושל כל יצור החי ביקום שלי, מחוברים אלי. באמצעותם אני יודע ורואה הכל. כך אני מנהל את התקנות שכוננתי. כך אני מביא לידי קיום כל דבר, גלוי או בלתי נראה" ("העוצמה הגדולה", מטין טרנגון).
הוא מחשב ביולוגי - לוויין אוניברסאלי – מנסרה קריסטלית (פירמידה אלמותית) בעל יכולת קליטה של 1,235,000 ערוצים. בין ארכיביו מוצפן ידע רב מרגע הנשימה הראשון שלנו אי פעם, שלעולם אינו נכחד. על מנת להמיר את הידע הזה לאנרגית מחשבה, מחולל המוח חייב לפתוח ארכיבים ולהפריח את הזרעים, בהתאם למדיום האבולוציוני בו אנחנו שוהים. קוד הרום של המוח נפתח בעזרת בשלות הזרעים שבארכיביו. הם מושכים הטענות בערך השווה לכמות המילים הנמצאת בארכיבי המוח ולתדרים שלהן. לכן, ככול שאוצר המילים עשיר יותר, כך נקבל ידע עשיר יותר.
"כפי שאין גבול לחלל האינסופי שלי, כך גם אין גבול למוחותיכם.
מחשבותיו של יצור אנוש הן ביחס להבנתו המקיפה ולהתפתחותו.
עוצמת הדמיון של יצור אנוש נמצא ביחס לעוצמת תדרו.
מחשבה הינה ההשתקפות של התקנה האבולוציונית על צופן התודעה."
"ספר הידע", 21/184
על פי התוכנית האבולוציונית, תאי המוח שלנו חייבים לעבוד ולייצר אנרגיה על מנת להשיג פוטנציאל רב עוצמה יותר שיאפשר לנו לטפס אל עבר ממדי מציאות גבוהים יותר. כאשר תפקידי המוח נעצרים, כל הפעולות התאיות שלנו גם נעצרות.
תפקיד המחולל להמיר אור/ידע לאנרגיה, אנרגיה לחומר, חומר למשמעות, וההיפך. כל התהליך נמשך עד שנשיג את הטבעת האחרונה של רפליקת המחשבה . "המוח אינו רואה, המוח אינו שומע, המוח אינו חולם, המוח אינו מרגיש. המוח רק מקשר בין הגוף לעוצמה הקרויה רוח. המוחות הם מרכזים ממירי אנרגיה הקטנים ביותר ביקום שלי. ישות ללא מוח היא רובוט ביולוגי, כמו האנשים שנמצאים סביבכם, שאתם חושבים שהם יצורי אנוש" (העוצמה הגדולה).
5% מהמוח בנוי מתאי עצב (נוירונים: תפקידו של תא העצב הוא לקלוט, לעבד ולהעביר מידע באמצעות אותות אלקטרו-כימיים) וכל השאר הם מערכות קשר. רשת מסועפת של יצוא/יבוא של מידע. מאחר והמוח הוא מכניזם יוצר (את הגוף כולו), תאיו – תאי העצב אינם משתנים. כל מפגש בין נוירונים מתורגם למחשבה חדשה או זיכרון. כלומר, כל הרעיונות שאנחנו מעלים נוצרים ברשת הנוירונים הזאת.
מכאן ניתן להבין כי החיבורים במוח נעשים על ידי מנגנון המחשבה. זהו מנגנון שמעצב את מציאות חיינו על פי עוצמות המחשבות אשר התודעה ממגנטת בהתאם לתדרה.
מערכת יחסים קבועה בין הנוירונים לגבי דפוסים מסוימים מקבעת את הכעסים, הקורבנות, התירוצים, החולשות, החוזקות שלנו. כך אנחנו יוצרים זהויות וממשיכים להזין אותן בעזרת הכימיקלים – פפטידים – שרשראות חומצות אמינו הנוצרים בהיפותלמוס (בית המרקחת הכי מתוחכם בבריאה). ברגע שאנחנו חשים או חושבים על דבר מה, ההיפותלמוס משחרר פפטידים למחזור הדם. הם מוצאים את דרכם לתאים מסוימים. בכל תא יש קולטנים. הקולטנים לומדים את הסביבה החיצונית שלהם. כאשר פפטיד עוגן בקולטן התא, בדומה למפתח הנכנס למנעול, הוא מאותת לתא: זמן לחגוג, זמן לכעוס, זמן לאהוב, זמן לחקור, זמן ללמוד וכד'...
כדי לפרום את הדפוסים, עלינו פשוט לייצר דפוסים חדשים עוצמתיים יותר. במילים אחרות, עלינו להפעיל את התודעה כדי להשיג הבנה עמוקה שמשמעה, הפסקת התגובתיות האוטומטית. כך בעצם אנחנו מתמירים את הגנים-כרומוזומים – תאי הפחמן לתאים קריסטלים מוארים. במילים אחרות, עלינו ללמוד להיות בוראים משפיעים. אנחנו כאן כדי להיות יצירתיים. למלא את המרחב ברעיונות ומחשבות שיכולים להעצים את כל הקיים בו.
מכאן שהמוח שלנו פועל בדומה לכל המערכות בקוסמוס מרמת המיקרו ועד לרמת המאקרו ("ספר הידע", 40/385). אין הוא בנוי מאזורים תפקודיים קבועים, אלא מרשתות שכל הזמן משתנות. המוח הגדול על שתי אונותיו (הצד השמאלי: מרכז השכל, הזיכרון, הלשון והמודעות לעבר ולעתיד, גבולות בין האני למציאות, פועל טורי – סריאלי - מתודי, והצד הימני: אינטואיטיבי ופועל במקביל. אחראי על תנועה, תמונות, זמן הווה, חיבור לאנרגיית המכלול, אחראי לתחושת היחד, מביא שלווה. שניהם מחוברים יחדיו ב- 300 מיליון סיבי עצב), המוח הקטן (מתאם תנועות ויציבות), גזע המוח (מפעיל את מערכת העצבים). האונה העורפית (R): מעבדת תמונות. האונה הקודקודית: קולטת ומעבדת תחושות (L). התלמוס: מעביר נתונים. היפותלמוס: שולט בשחרור הורמונים. האונה הרקתי (L): מעבד צלילים ומאחסן זיכרונות. האונה המצחית: תוכניות וסיבות (R). אזור ברוקה: הופך מחשבות למילים. המוח מעבד 400 מיליארד פיסות מידע בשנייה כאשר אנו ערים רק ל- 2,000 קליטות. כדי להביא ידע רק מגלקסיית שביל החלב (אחת מתוך 800 מיליארד גלקסיות), עלינו לכסות רדיוס של 100,000 שנות אור = 10,000 ק"מ לשנייה, הדורש מסע של 15.8 ביליון שנים.
למוח חמישה מצבי רטט חווייתיים (משינה לערנות גבוהה): דלתא (0-4 הרץ), תיטא (4-8 הרץ), אלפא (8-12 הרץ), ביתא (14-30 הרץ), וגמא ( 30-60 הרץ). במצב זה החמלה היא אין סופית, ויש לנו יכולת להרגיש באופן טבעי את רקמת החיבור של היקום), כאשר כל אחד מהם מתואם ומקושר עם רמה מסוימת של תודעה. ככול שההטענה והעיבוד עוצמתיים יותר, מתרחב מפתן הזיכרון ואנחנו משיגים עוד נדבך בדרך אל מוח מאקרו.
בתפעול המוח, גלי המוח לוקחים את מהירות האור שהוא שווה ערך לתדר המחשבה על הפלנטה (300,000 ק"מ לשנייה), תחת בקרה. כאשר מהירות המחשבה עולה מעבר למהירות האור והיא משיגה מהירות שנת אור/מערכת הקובייה, הכל נרגע ותדרי מחשבה הופכים להיות אנרגיות מוח. אז עוצמת המוח יכולה אף לברוא יקומים.
הזרעים שמהדהדים לתדר יוצאים אל האור, הסודות מתגלים, התודעה נכנסת לפעולה ומשיגה הבנה עמוקה = התקרבות לאמת = התקרבות למהות. כך אנחנו מתנקים מ"גן החיות" המתחולל במוח שלנו ויודעים מה נכון לעשות.
לכן, חשוב להבין את מערכת ההטענה והעיבוד: חוכמה – בינה – דעת.
• חוכמה (+): שורש, מאקרו, צמצום, כוח דוחף (מחשבה)
• בינה (-): גורם, גזע, עיבוד, ריבוי, כוח מושך
• דעת (0): סיבה, ענפים, השגת הבנה עמוקה, כוח מחבר (תודעה)
כלומר, אנחנו מטעינים בעזרת התודעה/מחשבה שלנו.
החוכמה: כוח דוחף – מתפשט, מסתעף, תנועה צנטריפוגלית מהפנים החוצה. היא יסוד קוסמי של הכול, היא ידיעת האמת, המפתח לשורש הדברים: מחשבת הבריאה, חוקי הבריאה, מבנה הבריאה, התנועה של הבריאה. היא הניצוץ המשול לעובר, הזרע של הדבר, ממנו מתחיל כל תהליך הבריאה. עניינה בידיעה מופשטת של נסתרות והבנתם דרך משלים, מטפורות וחידות. היא "נוגה אור עולם וראי טהור לפעילות האל ודמות טובו" ("חוכמת שלמה"). היא החכה ששולה מהמציאות האונטולוגית נעדרת הצורה והאינסופית: מאוקיינוס התודעה והמחשבה של הבריאה - משכן כל הרפליקות – שדה רחב ידיים (מרחב לבן הנמצא בהתהוות תמידית לא וודאית. כלומר, עלינו להסכים להכין מבוך בתוכו נוכל לשוטט, ללכת לאיבוד, לפתוח לו מנהרות, למצוא בו מבלטים חוסמים, ולבסוף להופיע אחר, שונה), את הפוטנציאל להתפתחות. כמאמר הפסוק: "ה' בְּחוכמה יָסַד אָרֶץ" (משלי ג, י"ט). היא הרוח החודרת בכול ומחייה את הכול. החוכמה אם כן מטפסת אל עבר האינסוף בעזרת המנועים אמונה – רצון - מחשבה אוניברסליים.
בינה: כוח מושך – מתכנס, מעבדת, תנועה צנטריפטלית מהחוץ פנימה. היא מתרגמת את ההבזק הראשוני של רעיון ערטילאי של החוכמה לרעיון קונקרטי. היא חורשת תלמים בשדה המוח על מנת להטעין בו את זרעי החוכמה. משמעות הדבר, היא זו שפותחת את צופני הארכיבים. ככול שכמות "דלק" החוכמה עוצמתית וחדשה, הבינה מצליחה לפתוח יותר ארכיבים, להנביט את הזרעים ולחשוף סודות. היא עושה זאת בעזרת מנגנון החשיבה: מנגנון העיבוד (בינה – תבונה – היגיון – מודעות), אשר עובדים עם שאילת שאלות, חקירה, פירוק, סינתזה. משלי ג'13: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חוכמה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה". בירור בתוך המחשבה: האם זו אמת? האם זה משהו טוב? האם מביא תועלת?...למה אני נותן כוח ולמה?
דעת: כוח מחבר, מתכלל – הולך מריבוי לצמצום, מאחד את כל הפנים – מאיין ניגודים ומאחד הפכים שנגלו בתהליך הבינה, משיג הבנה עמוקה ואז מיילד – קוצר את החדש (0). כאן חשוב להבין את המושג הבנה עמוקה; מחשבת שורש (פרד"ס ), מחשבה מדויקת, נקיה מכל הפרשנויות, עוצמתית. עושים זאת בעזרת תודעה - מצפון – אהבה אוניברסליים (מציאות אפיסטמולוגית). בעזרת אהבה שהיא יד מקלפת, הדעת מערטלת מחשבות ממלבושי הפרשנויות ומשיגה מחשבה קריסטלית המחוברת לשורש הדבר – אחדות המחשבה. אז אנחנו יודעים מה נכון לעשות בידיעה שאינה יודעת, בדומה לפסוקים: "תורת חיים יורדת עד לשרוכי הנעליים"..."והאדם ידע את חוה אשתו". זו מחשבה שאינה קשורה לתוכן או לפרשנות, אלא לשורש עוצמתי ומדויק, כפי שאומר ה' למשה: "וידעתם כי אני ה' אלוהיכם". זהו חיבור שמוליד חיים. הדעת מחייבת לכן לחשוב בתוך המחשבה ולא מחוצה לה.
תפקיד מערכת ההטענה; חוכמה – בינה – דעת הוא למשוך אור מיטיב ממעגל הצליל, מהשורש (מציאות אונטולוגית), כל אחד בהתאם לתדרו, להטמיעו בכלי/גוף, ולהתחיל להסיר מסכים, קליפות, לפתוח צופני טבעות, לטהר תכנים, לאסוף פנים, לסתום חורים בכברה, להתכלל ולטפס ממעגל האש אל מעגל האור - הקומה ה-100 כדי לממש את יצור האנוש האמיתי שאנחנו.
מנועי מערכת ההטענה הם אמונה – רצון – מצפון – אהבה. במידה וצינורות המנועים סתומים כתוצאה מחוכמה – בינה – דעת ארציים, עוצמת התדלוק תהיה קטנה והכלי/גוף לא יקבל את ההזנה הדרושה להתפתחותו. כתוצאה, החורים בכברה יגדלו וכל האור יזלוג החוצה. כתגובת הישרדות הכלי/גוף נעטף בקליפות רבות שמקבעות אותו עמוק יותר בבורות. האדם חווה קשיים רבים, בעיות נפשיות ותסכולים. לכן על כולנו לנתק את הקשר הגורדי עם "החוץ" הארצי ולסגל "מאהב קוסמי" – האור שיאפשר להניע את המרכבה שלנו אל הפסגה.
עובדים עם בינת – הלב. אהבה הם היסודות ומנגנוני המחשבה – חשיבה - תודעה בונים את הקומות של בניין רב קומות.
לשם כך עלינו לנהל את מערכת היחסים בין מציאות אונטולוגית שהיא מציאות הסוד, הפוטנציאל נעדר הצורה, האינסוף, לבין מציאות אפיסטמולוגית שהיא מציאות הצורה, ההכרה. מחייב אותנו בעצם לפלרטט עם אי-ודאות. ניתן להגדיר אי-ודאות במונחים פיסיקליים וניתן להגדירו במונחי תודעה (פילוסופיה = אהבת החוכמה והלוגיקה). כאן מתעוררות שאלות חשובות: מדוע בכלל קיימת מציאות אונטולוגית? מדוע בכלל קיימים סודות בריאה? מדוע דתות עטפו את עצמן בסודיות ? מדוע רק לבעלי דרגה גבוהה בהיררכיה הדתית הייתה נגישות לסוד? אם אנחנו יוצקים את קיר קיומנו "מלבנים" הנוצרות במלט (מחשבות סדורות), כיצד ניתן לבטא מחשבה נעה בלא לנסות לתת לה עיצוב מוגמר? כיצד בכלל ניתן לחשוב על מציאות שאינה דומה למה שאנחנו יודעים עם המחשבות הקיימות בנו?
המעבר של האור מהשורש לענפים מגיע אלינו בדרך מנסרית. האור משתבר בתוך פירמידת הקריסטל בזווית מסוימת וכך קובע את עוצמת ומהירות ההטענה בהמשך. מהירויות אור המגיעות אלינו נושאות אנרגיה של מיליארדים של שדות מאוחדים.
מנגנון המחשבה:
מערכת החוכמה: המחשבה היא המנוע דרכו מבררים את מערכת האמונות – הרצונות – המצפונים – האהבות שלנו. דרכו אנחנו מבררים את תהליכי עיבוד הידע ואת עוצמת התודעה. על-כן, המחשבות שלנו הן הכוח היוצר מציאות. למרות שהיא אנטי-חומר, היא מביאה את החומר לידי קיום. לכן נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה. השליטה שלנו על המחשבות שלנו משמעה שליטה בחיים שלנו. ההגה לחיינו נמצא בידנו.
מחשבה היא גרעין המהות של הפוטנציאל האוניברסלי. היא אנרגיה מעבר לחומר ללא גבולות. היא אנטי חומר , פוטון של אור (גל/חלקיק אלקטרומגנטי המעביר מידע). ככזאת, היא גל, פוטנציאל. ברגע שהצופה מפיל את פונקציית הגל, המחשבה הופכת לחלקיק. היא מביאה חומר לידי קיום, למרות שבמהותה היא היא אנטי חומר. הופכת לביטוי צורני (גבול) לאור אינסוף. המחשבה הינה פקעת מפוזרת, בדומה לפנים השונים שלנו המפוזרים בקוסמוס. רק כשנשיג את צורתה האובייקטיבית, כלומר, רק כאשר נשיג הבנה עמוקה נעדרת פרשנויות, נשיג את שורש המחשבה = את המהות = את האמת. כלומר, המחשבה נמצאת ברמה זהה אצל כולם, לעומת זאת רמת ההבנה העמוקה, ההיגיון, המודעות שונה.
המחשבה נוצרה על ידי ליקוט של עוצמות אנרגיה שונות ודחיסתן, עד קבלת עוצמה מרוכזת שהיא מחשבה. ברגע שנוצרה המחשבה, נוצר גם המוח הקוסמי. אלו שני מנגנונים שונים: מנגנון המחשבה/תוכנה (מה אני חושב?) ומנגנון החשיבה/חומרה (איך אני חושב?) הנמצאים בתלות רקורסיבית אינסופית.
ללא מחשבה מנגנון החשיבה לא יכול לפעול. המחשבה היא הדלק שלו. מאחר ומחשבה גלויה שוות ערך לעוצמת האנרגיה של המדיום בו מתגלמים, אנחנו מתחילים את החיים על כדור הארץ עם מוח (מנגנון חשיבה) שלו אפס קילומטר, כי המחשבות עדיין מוצפנות (כאילו טבולה ראסה), למרות שארכיביו מוטענים בידע מנֶצַח העבר לנצח העתיד. מכאן שהתכלית הקיומית שלנו היא לפתוח כמה שיותר מארכיבי המוח על מנת לגלות את הסוד הטמון בהם (כ- 95%), לטהר תכנים, לאחד פנים (פרשנויות) עד שנשיג מחשבה קריסטלית מדויקת שמסוגלת לחדור את עלי הכותרת סביב גרעין המהות ולהשיג תודעת מהות. אחרת, נמשיך להישאר במציאות החיזיון בה אנחנו שקועים מאות אלפי שנים.
עוצמת המחשבות של אדם היא ביחס להבנתו והתפתחותו.
עוצמת הדמיון היא ביחס לעוצמת תדרו.
לכן חשוב שבשלב זה, התודעה, בעזרת שאלות, חיפוש וחקירה, תפרום את פקעת המחשבה, תפשיט אותה ממלבושי הפרשנויות והערכים הארציים, ותשיג הבנה עמוקה = תשיג את שורש המחשבה, את האמת מעבר לתוכן או צורה (עוצמה). אנחנו מצמצמים את הפער בין 'לדבר על'...לבין 'לעשות את' (חושבים בתוך המחשבה). משמעות הדבר שאנחנו חושבים בתוך המחשבה ולא על המחשבה. כאן מתבטא השוני בין מודעות לתודעה; בעוד שהמודעות יודעת את האובייקט/המחשבה (כמו טקסט, מטלה), התודעה לעומתה תפקידה להשיג הבנה עמוקה.
מכאן שניתן לתאר את האדם כשרשרת של כל המחשבות שלו מרגע הנשימה הראשון אי פעם. כשרשרת של סיבה – תוצאה. לכן, היכן שנמצאות מחשבות האדם, שם הוא נמצא.
המהות היא מרכז נביעת המחשבות שלנו, היא ערוץ המחשבה שלנו, היא התיבה שמכילה את רפליקות כל המחשבות שלנו מרגע הנשימה הראשון שלנו אי פעם (כל הרפליקות של המחשבות שלנו ושל הבריאה כולה שטות כפוטונים של אור באוקיינוס המחשבה – הספרייה האקשית). היא מקור היצירתיות – היצירה שלנו (אף טכניקה לחשיבה יצירתית איננה רלוונטית, אלא התקרבות לגן המהות שלנו). אם כן, ניתן להגדיר אותנו כשרשרת מחשבות = שרשרת סיבה-תוצאה (1000 פנים). כלומר, אנחנו יוצאים מנקודת המקור שלנו – הקומה ה-100 מוצפנים (דרישת מדיום ארץ) וחוזרים אליה עוצמתיים יותר בגלל פתיחת צופנים (תהליך האבולוציה).
"המהות האמיתית היא מרכז נביעת המחשבות. העוצמה שאתם מקבלים משם מפעילה את מנגנון מחשבתכם. סיבת קיומכם הינה זאת. בהתאם לתקנת הקיום נכונה מערכת כזאת עד כי, חי או לא חי, כל הקיים חייב להמשיך בנתיב האבולוציה . כל יצור חי שורד או הורס את עצמו בהתאם לתקנת הקיום.
התחנה אשר בה המחשבות הינן האותנטיות ביותר היא הממד הסופי של שער קארנה. שם, אתם תופסים את האמת כולה, ומבינים שהינכם בנתיב ללא חזרה. ההתפתחות הינה אינסופית. ואתם מבינים מבחינה חשיבתית, שכלית ועל ידי כל התאים שלכם, שהמשימה היחידה שלכם היא לשרת את היקומים. לעולם אין חזרה ממערכת זו".
ביולנט צ’וראק ("ספר הידע", חוברת 54)
דה שארדן, פילוסוף צרפתי וכומר ישועי מהמאה ה-20, מציג בספרו "התופעה האנושית" את האבולוציה כתהליך מורכב ושלבי שמוביל את היקום מחומר – לחיים - למחשבה, עד השגת הנקודה הסינגולרית - נקודת אומגה הנתפסת כאלוהים = מהות (מודעות על מרכזית).
מחשבה יוצרת תפיסה והתפיסה יוצרת את שדה המשיכה של המודעות.
המודעות תופסת את האובייקט, התודעה מבינה לעומק את האובייקט.
מה שמביא אותנו להיכרות עם עצמנו היא מודעות.
מה שמביא אותנו לידי קיום ומסייע בידנו להבין לעומק מה אנחנו באמת היא התודעה.
מנגנון החשיבה:
מערכת הבינה: את ההטענות ועיבוד הידע שהוטען ו/או התגלה, אנחנו מפענחים בעזרת מנגנון החשיבה. כל הטענה גורמת לחוללות המנגנון אשר פותח את צופני שלושת הארכיבים ומוציא לאור את הידע הקיים כמחשבות.
מנגנון החשיבה – השכל – מחולל המוח הוא מעין לוח שבו נחקק המידע שאנו קולטים. הגישה למידע תלויה בחשיבותו ובתדר שלו (במהירות חוללות המוח). הוא בנוי משבעה תפקודים אשר תפקידם להפעיל את מפתח הצופן במוח, לפתוח ארכיבים ולעבד את הידע הנגלה. בארציות התפקודים אינם מודעים זה לזה: בינה (מנגנון הבקרה של המוח, שומר סף שמווסת את עוצמת האנרגיה שנכנסת למוח) – מחולל המוח - מנגנון תפקודי המורכב מ-: תבונה (יצירתיות, אומנות. תפקידה לחקור, לנתח, לפרק, לחבר, ולחשוב אחרת כדי לגלות את החדש) - היגיון/ מצפון (סריקה וברירה) – מודעות (תפיסה, תחושה, רגש, ראיה, השראה) – רעיון – מחשבה/מלוא ההבנה (תודעה). לכל תפקוד 7 רבדים (7X7), או במילים אחרות, 7 מעגלים ותתי מעגלים שונים . מה שמחבר בין שבעת המעגלים של מנגנון החשיבה הוא מנגנון המחשבה.
מנגנון התודעה (Consciousness):
"ידע הופך אדם לתודעתי. תודעה מזמינה למשימה, משימה מובילה למעשים."
("מן החלל אל העולם")
מערכת הדעת: התודעה מתפתחת ביחס לבירור הידע אליו נחשפים. התודעה מחוברת מצד אחד למנגנון המחשבה שמפעיל אותה כדי להשיג ידע גבוה יותר ומנגד, למנגנון של הבנה עמוקה (לחשוב בתוך המחשבה). תפקידה להשיג מחשבה קריסטלית נטולת פרשנויות המחוברת לשורש הדבר, לאמת. לכן, יצור אנוש אמיתי נמדד על שיפוט נכון ביחס להשגת האמת (מחשבה קריסטלית). כלומר, מחשבה גלויה תמיד מופיעה בחלקים ביחס להשגת ממד האמת. היא זו שנותנת משמעות להבנות שהמודעות השיגה באופן עמוק יותר, מדויק יותר, נהיר יותר, החלטי יותר, שלם יותר. מנגנון המחשבה מפעיל את התודעה ואת תהליך עיבוד המידע במחולל המוח והיא משיגה את צורתה הסופית. רק אז אנחנו משיגים את בגרות הרוח = השתוות תודעת המהות עם התודעה הרוחנית - אוניברסלית.
ככל שאנחנו מצליחים לפרום את פקעת המחשבה, להפשיטה ממלבושי הפרשנויות (טבעות הידע) בעזרת התודעה שמגלגלת את הידע מהמיקרו אל המאקרו, נוצר קשר עם האנרגיה האוניברסלית. אנחנו לוכדים את הטבעת הסופית של רפליקת המחשבה שבערוץ מחשבתנו/ערוץ המהות (ספריית המחשבות שלנו מרגע הנשימה הראשון אי פעם) ואמת גדולה יותר מתגלית.
המודעות יודעת ומפרשת...התודעה מקלפת ומשיגה הבנה עמוקה, אמת, מהות.
מכאן שהתודעה היא זו שמגדירה אותנו. היא בסיס ההוויה שלנו. היא האנרגיה של גרעין המהות שלנו. כלומר, היא זו שאחראית על פתיחת ארכיבי העבר – העתיד – ההווה האינסופי שלנו ומימושו הלכה למעשה. היא בוראת והמחשבה יוצרת הלכה למעשה. כאשר התודעה עולה, כך גם המודעות.
"מעניקים ידע אוניברסלי לכל מי שזכה בתודעה קוסמית – תודעה ללא צורך בשום פרשנות וביאורים."
תודעה היא שדה אנרגיה א-לוקאלי הנמצא "מחוצה" לנו, בדומה לאלקטרון. היא אינה נמצאת בתוך המוח שלנו. היא פוטנציאל שמחובר למנגנון של הבנה עמוקה. היא נשלמת על ידי מנגנון ההשפעות - תפעול חיצוני.
מה שמשקף את רמת התודעה: מודעות - מחשבה - פעולה/תוצאה. רמת התודעה קובעת את מידת "האור" אשר יישפך על אובייקט (לשפוך אור על בעיה). כדברי הפילוסוף בולצמן: אנחנו מתבוננים על היקום מחור המנעול, ומן המעט שאנו רואים מקישים על עולם ומלואו. כאשר עדשה אטומה ואי אפשר לקבל אור אוניברסלי, אנחנו חווים בורות, ספק, ידיעה מצומצמת. אנחנו ממשיכים את הקיום ההישרדותי – ארצי עם אותה עוצמה אנרגטית (ידע/מחשבות) ועם אותה עוצמה תאית שכבר התרגלו אליה, וכך אנחנו גורמים לכל הקיבעונות, חולשות, מצוקות, כתישה, לחצים וסערות, כאילו נטחנים אנחנו בין אבני רחיים, עד שנבחר להתעורר ולעשות אבולוציה. על כן, כאשר אדם חי מתוך תודעה גבוהה, אומרים עליו שהוא "מואר" או נביא.
כל התבוננות מתוך תודעה גבוהה יותר, משנה את הגדרתנו (כפי שטען הרקליטוס שאיננו יכולים לחצות אותו נהר פעמיים). ככול שנצליח להשיג תודעת מהות, נהיה קרובים למלוא הפוטנציאל שאנחנו. "כאשר התודעה האוניברסלית שלכם יורדת לעומק מהותכם, עין מהותכם נפתחת" ("ספר הידע", 21/242). כאשר משיגים תודעה, מגיעים אל המהות, אל הבנה עמוקה, אל שורש הדברים, אל האמת הטהורה, אל הבורא.
עצם תהליך החקירה, שאילת השאלות, הסקרנות, הניתוח, הפירוק והסינתזה, מאפשרים לנו להתפתח ולהתקדם. יחד עם זאת, מערכת ההצפנה גם מביאה לשרלטנות ולמניפולציה של "סמכויות", בעיקר דתיות. היום, לאור תוכנית האבולוציה החדשה, דת ומדע חברו יחדיו על מנת לפוגג את המסתורין של הסודות ואנחנו נחשפים לאמת גדולה יותר (בכתבים שונים בכלל ובספר הידע בפרט), שלעיתים היא אף הפוכה למה שידענו. גילוי האמת הכרחי כיום לאבולוציה, מאחר ואמת, מעבר לתוכן, היא ממד של אנרגיה עוצמתית. אנחנו נדרשים לפותחן אנרגטי חזק זה על מנת לפתוח את הצופנים שלנו, לשחרר את התת מודע ולפרוש כנפי תעופה.
בגדול, עלינו להחזיר את הסמכות למהות הפנימית שלנו ולהתחיל במסע אינסופי של גילוי. במסע, עלינו ללמוד לשאול שאלות מהותיות: ככל שהשאלה פתוחה, מפתיעה, מאתגרת, חושפת, כך התנועה שהיא יוצרת הרמונית ומואצת יותר. שאלה מפסיקה את התגובתיות שלנו, מאיטה תנועה, על מנת להניע תנועה חדשה עוצמתית יותר. היא ממגנטת ערוצים המהדהדים באותו תדר שמאפשרים לנו לקבל תשובות חדשות. היא מביאה חיים (תשובה מביאה מוות). "אם אני בחקר, חיפוש וחדשנות מתמדת – אף אתם כך. אני ואתם חווינו והפנמנו כי כל לימוד מביא להתחלה חדשה. זו הסיבה שנאמר כי אין סוף לחוכמה שלי. אני ממשיך ללמוד, וגם האל שלי ממשיך ללמוד! כי בריק האינסופי אין סוף לבריאה שלי, אין סוף לחוכמה" (העוצמה הגדולה/מטין טרנגון).
"ברגע זה, פוטנציאל התודעה אשר הגיע לתקופה של שלבי התקדמות המודעות, חייב עתה להגיע להבנה עמוקה של האמת." ("ספר הידע").
מקווה ששרדתם את מראת הידע הארוכה אבל החשובה.
