איך נוצרה מערכת השמש?

 

כתב ואייר, יעקב שקד

 

מאמר זה מתנהל כשיחה דימיונית בין חַיבָּנִית* ששמה ללה, מחַיבָּנוּת המתקדמת במיליוני שנים מזו של בני האדם, לבין נציגות "נבחרת" של האנושות

 

////

 

איש צעיר וגבה קומה הרים את ידו בקהל. ללה נפנתה אליו.

 

לאסטרופיזיקאים השערות שונות באשר לאופן היווצרות מערכת השמש שלנו, אבל לא ידיעה חותכת, הוא אמר, האם תוכלי לפתור לנו את החידה, איך נוצרה מערכת השמש שלנו?

 

אכן יש לאנשי המדע שלכם השערות שונות. לצערי לא אוכל לתת לך תשובה חותכת ומוחלטת. גם אנו יכולים רק להעלות השערות באשר לאופן היווצרות מערכת השמש שלכם. עם זאת, אלו יהיו השערות מלומדות מאוד, שכן מבנה מערכת השמש שלכם כמו גם כוכביה, מתאימים למודלים מסויימים, שהיינו עדים להם פעמים רבות ביקומנו.

 

ההשערה המקובלת אצלכם היא כי מערכת השמש שלכם נוצרה מעננת גזים ואבק עצומה, שחגה סביב עצמה. זו התכווצה והתכנסה לתוך עצמה, התגבשו בה "גרעיני כוכבים", שספחו אליהם עוד ועוד חומר, עד כדי היווצרות השמש וכוכבי הלכת החגים סביבה.

 

וזה לא נכון? שאל האיש.

 

זה לא סביר מכמה וכמה וכמה טעמים, אמרה ללה. תחילה נשאלת השאלה למה תסתובב עננת גז-אבק סביב עצמה?

 

אז למה כמעט כל גרמי השמים מסתחררים סביב עצמם?

 

כי לגופים מוצקים די בדחיפה על ידי התנגשות בם של סלעים נודדים, אסטרואידים וכיוצא באלה, או בהיקלעות בין כוחות משיכה מנוגדים, בכדי להתחיל להסתובב סביב עצמם. מכיוון שבעננת גז-אבק אין גופים גדולים מוצקים, אין לה כל סיבה או מניע לסוב סביב עצמה.

 

אז למה מסתחררות סביב עצמן הגלקסיות?

 

מפני שיש במרכזיהן חורים שחורים עצומים המסתחררים סביב עצמם, וסוחפים בכך גם את מרכיבי הגלקסיה כולם, כאילו היו קשורים אליהם בכבלים. יתרה מזאת, הדעת וחוקי הפיזיקה נותנים, שאילו היתה קיימת עננת גז-אבק המסתחררת סביב עצמה, אזי - באין כל גורם מרכזי - היה על הכוח הצנטריפוגלי לגרום לחלקים מן העננה הזאת להיתלש ממנה ולעוף לחלל, ובסופו של דבר לגרום לכל העננה להתפזר לכל רוח. כך שאין אפשרות פיזיקלית סבירה שה"עננה" הזאת התגבשה לשמש ולכוכבים.

 

אז למה הגלקסיות לא מתפזרות בחלל?

 

מפני שיש בהן גוף מרכזי בעל כוח משיכה עצום, ומפני שגלקסיות אינן מורכבות מגז-אבק, כי אם מגופים מוצקים גדולים וענקיים, שגם בינם לבין עצמם שוררת משיכה של ממש.

 

ובמרכז עננת הגז-אבק היתה השמש שמילאה תפקיד זה.

 

לא היתה שמש. בכדי שתהיה שמש היה עליה - על פי התאוריה הזאת - להיווצר תחילה מאותה עננת גז-אבק עצמה, אשר בלא שמש במרכזה היה עליה להתפזר בחלל. לא היתה ביצה, כי לא היתה תרנגולת, כי לא היתה ביצה.

 

על פי חוקי הפיזיקה

זאת ועוד, התאוריה שלכם אינה מסוגלת להסביר כראוי שלושה מאפיינים שולטים במערכת השמש שלכם. האחד הוא העובדה כי יש במערכת השמש שלכם שתי קבוצות מובהקות של כוכבי-לכת, אשר ההרכב הכימי והמרקם החומרי שלהן שונים מאוד הן זו מזו, והן מאלה של השמש. השני הוא סדר מרחקם של כוכבי-הלכת מן השמש. הם מסודרים בעיקרון בשתי הקבוצות שהזכרתי, ומרחקם מן השמש בתוך כל קבוצה הוא בהתאם למשקלם הסגולי ולמסה שלהם. סידור מדוייק כזה תואם את המודלים שאתאר לכם. ומנגד, סידור מדוייק זה הינו חסר סיבה ומשמעות במודל של היווצרות מעננת גז ואבק - ואף מנוגד לו. המאפיין השלישי הוא שכל כוכבי הלכת מצויים על אותו מישור עצמו.

 

המודל ההגיוני מחווה על כך, שבראשית היתה השמש. ההשערה שלנו היא שהשמש היתה בראשיתה כוכב ערירי, שנוצר מעננה ענקית של מימן ומעט-מִזעֵיר חומרים אחרים. העננה הנייחת - שלא הסתחררה סביב עצמה כלל - נמשכה וקרסה לתוך עצמה על פי חוקי הפיזיקה, עד שנוצר ממנה כוכב גדול העשוי כמעט ממאה אחוז מימן. הלחץ העצום כלפי פנימו של הכוכב דחס אותו עד למאוד, מה שיצר חום עצום - שהגיע לכדי עשרה מיליון מעלות. הדחיסות והחום הם תנאים שבהם מוכרחה להיווצר ריאקציית שרשרת גרעינית, של היתוך אטומֵי מימן לאטומי הליום. הכוכב הגדול "ניצת" בבעירה גרעינית, הלוהבת בו מאז תוך כדי יצירת חום ואור.

 

עובדת היות השמש עשויה כמעט רק ממימן, מפריכה את התאוריה המצדדת בהיווצרות מערכת השמש מעננת גזים ואבק, כשהשמש נוצרת ביחד עם כוכבי הלכת. מימן הוא היסוד הקל ביותר ביקום. כוכבי הלכת במערכת השמש, כולם, מורכבים בחלקם הגדול מיסודות ומחומרים כבדים ממימן. נראֶה לכם הגיוני שהגוף המסיבי ביותר בעננה הבראשיתית הזאת ימשוך אליו דווקא את היסוד הקל ביותר ואותו בלבד, ולא את אבק היסודות הכבדים? ואפילו אם כן - רק לצורך הדיון - נראה לכם הגיוני שאחרי היווצרות הכוכב העצום הזה, לא ימשוך אליו כוח המשיכה האדיר שלו את החומרים הכבדים שמסביבו, כי אם יניח להם להתגבש לכוכבים?

 

שאלה נוספת שאין בתאוריה שלכם תשובה עליה היא: מניין, ב"עננת הגזים" הזאת נמצאה הכמות העצומה של מתכות ויסודות כבדים אחרים, המככבים - תרתי משמע - בכוכביה המוצקים-כבדים של מערכת השמש?

 

כיום מורכבת השמש מכשבעים וחמישה אחוז מימן, ועשרים ושלושה אחוז הליום, שנוצר מן המימן בתהליך ההיתוך הגרעיני. יש בה גם עקבות, כשני אחוזים, של יסודות נוספים. מקורם בגופים חיצוניים קטנים שנקלעו למערכת השמש, בחגורת האסטרואידים ובשברים מן הכוכבים הכבדים, אשר נמשכו אל השמש במהלך העידנים.

 

את אומרת, אם כן, שהשמש לא נוצרה בד בבד עם כוכבי הלכת?

 

נכון. השמש נוצרה כחמש מאות מיליון שנה לפני מערכת השמש.

 

כוכבי הלכת עשויים - ברובם, ובשונה מן השמש - מיסודות רבים מאוד, כבדים ומורכבים. כמות המימן בכוכבי הלכת היא קטנה מאוד יחסית לאחוז שלו בשמש. אילו נוצרו השמש וכוכבי-הלכת מאותה עננת גז עצמה, האין הדעת וחוקי הפיזיקה נותנים שהשמש, היא שהיתה מושכת אליה את מרבית החומרים הכבדים ולא כוכבי הלכת?

 

כוכב הלכת צדק עשוי בעיקר ממימן והליום, ממש כמו בשמש.

 

לא. בצדק כמות גדולה של מימן והליום, אבל גם כמויות בהחלט ניכרות של יסודות וחומרים אחרים וכבדים המרוכזים בעיקר בליבתו. היסודות הכבדים אינם מצויים באופן טבעי בחלל היקום שלנו. הם נוצרים בהתנגשויות איתנים של כוכבים עצומי מידות, ושל כוכבי נייטרונים, ובעיקר בהתפוצצויות נובה וסופר-נובה אדירות עוצמה. זה מביא אותנו למסקנה, שהמוצא של השמש וזה של כוכבי הלכת אינו ממקור משותף. ההשערה שלנו היא, שהשמש וכוכבי הלכת נוצרו במועדים שונים במקומות שונים וממקורות שונים.

 

כאלה נוצרים בכל סוּפֶּר-נוֹבָה

אז מאיפה צצו כוכבי הלכת במערכת השמש?

 

על פי אותה תאוריה עצמה - והיינו עדים לתופעות כאלו במערכות כוכבים אחרות - כל כוכבי הלכת שלכם היו פעם חלק מכוכב גדול וצעיר מאוד. כוכב זה היה אחד מן התוצרים של סופר-נובה אשר התרחשה לפני למעלה מארבעה מיליארד שנים וחצי. יסודות כבדים שנוצרו כתוצאה מן הסופר-נובה הועפו לחלל. כוח המשיכה ביניהם הביא להתלכדות של גושי חומר הולכים וגדלים, שהיו עשויים מחומרים כבדים. הם הפכו לכוכבים ולכמעט-כוכבים. בין כמעט-כוכבים אלה, היו גם שנמשכו לכמעט-כוכבים אחרים בסביבתם במרחב, והם התלכדו לגופים גדולים יותר. כוכבים רבים כאלה נוצרים בכל סופר-נובה, המבנה של חלקיהם אינו אחיד, והם לא מאוד יציבים.

 

כוכב כזה היה כוכב-האם של כל כוכבי הלכת במערכת השמש שלכם. ה"גרעין" שלו היה גוש מתכתי גדול - ברזל, ניקל, זהב, פלטינה ויסודות רדיואקטיביים. היו בו גם סיליקטים, החומר שממנו עשויים הסלעים והאדמה בכוכבי הלכת שבמערכת השמש. כוח המשיכה שלו היה עצום ביחס לגודלו.

 

אל הגרעין הזה חברו בזה אחר זה ארבעה כוכבים שהיו בקרבתו, ושמבנה החומר שלהם היה דומה למדי, אף כי כמות הסיליקטים, היסודות הפחות כבדים והחומרים האחרים שבהם היתה גדולה במידה רבה יחסית לליבות המתכת הכבדות שלהם. אל הכוכב הגדול למדי שנוצר נספחו - באופן אקראי ובמבנה רופף - עוד חמישה כוכבים שהיו עשויים בעיקרם מליבות מוצקות קטנות, שסביבן מעטה עצום של גזים בשלושה מופעים - גז, גז במצב נוזלי, וגז במצב מוצק כתוצאה מן הלחץ העצום של משקלם העצמי.

 

 כוכב זה הגיע בתנועתו בחלל אל קרבת כוכב ערירי גדול מאוד, אשר לכד אותו בקורי כוח-המשיכה שלו. הכוכב הזה היה השמש שלכם. חוקי הפיזיקה גרמו לכוכב שנלכד לשנות את מסלולו ולהתחיל לחוג סביב השמש. השינוי החד במסלול התנועה רופף את האחיזה בין חלקיו, שמלכתחילה לא היו מקשה אחת.

 

כבר במהלך שינוי המסלול, נזרק מכוכב-האם החלק שהיה פחות צמוד אליו. הוא היה הראשון שהפך לכוכב לכת סביב השמש. כוכב-הלכת הזה היה שונה מכוכבי-הלכת שלכם המוכרים לכם. בניגוד לחלקיו האחרים של כוכב-האם - שנספחו אליו כשהם כוכבים בפני עצמם, החלק הזה לא היה במקורו חטיבה אחת. הוא היה גוש גדול שנוצר מגושים קטנים יותר אשר נמשכו אל כוכב-האם וזה אל זה. הם הפכו לגוש גדול על כוכב-האם, אך לא התלכדו ממש לכוכב מגובש.

 

אחרי ההתנתקות, בהיעדר כוח המשיכה המרכזי של כוכב-האם, לא היה עוד מה שיחזיק את חלקיו הרופפים של "כוכב הלכת" הזה ביחד. הוא החל להתפרק במעופו לחלקים רבים יותר ויותר, מותיר מאחוריו במסלולו שובל עצום של גושי גז וחומר קפואים. ככל שניתקו ממנו יותר חלקים כן הלך כוח המשיכה העצמי שלו ופחת. במהלך הקפותיו ניתקו ממנו עוד ועוד חלקים, עד כי יצרו חגורה עצומה סביב השמש - היא חגורת קַייפֶּר[1]. מידות הגושים האלה נעות בין עשרות מטרים לכאלפיים קילומטרים. שניים מן הגדולים שבהם מוכרים לכם. הענקתם להם את השמות פלוטו ואָרִיס, ואת התואר כוכבי-לכת ננסיים. אולם יש בחגורת קייפר גופים גדולים נוספים.

 

 ואז החל כוח המשיכה האדיר של השמש לסחוף מכוכב-האם חלקים נוספים. כוכב-האם החל להתפרק לחלקים שמהם היה מורכב.

 

משלב זה ואילך מספקת הפיזיקה שתי אפשרויות, שלשתיהן היינו עדים בהיווצרות מערכות שמש אחרות ביקום. אחת משתי האפשרויות האלו, היא שהתרחשה ויצרה את מערכת השמש שלכם. בכל אחת מן האפשרויות  האלו, הסידור של כוכבי הלכת במערכת השמש שלכם נותר בעינו.

 

האפשרות האחת היא שכתוצאה ממשיכת השמש התפרק כוכב-האם לאיטו לחלקיו - לכוכבים שמהם היה בעצם מורכב. כוכבים אלה הפכו להיות כוכבי-הלכת שלכם. ככל שמשקלו הסגולי של כוכב היה גבוה יותר כן נמשך מהר, חזק, וקרוב יותר לשמש, עד שהתייצב במסלול קבוע סביבה. ברור לפיכך שהכוכבים בעלי המבנה המוצק ניתקו ונמשכו לפני אלה שעיקרם גזי.

 

חגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק

סליחה, קמה אשה ששיבה זרקה בשערה, מה שאת מתארת עומד בסתירה לעובדות בשטח. הפלנטה הקרובה ביותר לשמש היא מרקורי. והיא הפלנטה הקטנה ביותר בין המוצקות. קטנה אפילו ממאדים. זה לא מתאים לתאוריה שלך. לא סביר שדווקא הכוכב הקטן ביותר הוא הראשון שניתק ושדווקא הוא הקרוב ביותר אל השמש.

 

זה מתאים מאוד, אמרה ללה.

 

 על הלוח שמאחוריה הופיע ציור.

זוכרים את גוש המתכות הגדול, שסביבו החל תהליך היווצרות כוכב-האם? זהו כוכב-חמה, מרקורי. מרקורי הינו קטן, אבל יחסית הוא הכבד שבכוכבי הלכת של מערכת השמש. ליבת המתכת שלו היא הגדולה ביותר ביחס לגודלו. גדולה במידה יחסית ענקית לעומת כוכבי-הלכת האחרים.

 

כן, אמרה הדוברת, ככה זה נראה הגיוני מאוד.

 

יתרה מכך. מרקורי היה לא רק בעל המשקל הסגולי הגבוה ביותר, הוא גם לא היה לבד. הוא ניתק כשמחובר אליו מה שהפך להיות כוכב הלכת וֶנוּס, נוגה.

 

מה? איך? על מה את מדברת?

 

אבהיר זאת בהמשך. אחרי מרקורי-ונוס נמשכו והסתדרו כדור-הארץ ומאדים.

 

ומה עם חגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק? הוסיפה האישה ושאלה. איך היא נוצרה?

 

בתחילת דברי בנושא תיארתי שבלב אותו כוכב-אם שלכם היה גרעין קשה, אמרה ללה, הוא היה מורכב מחמישה גופים מוצקים. הגוף המוצק החמישי והאחרון שנותר מן הגרעין הקשה, ניתק אף הוא מכוכב-האם והפך לכוכב-לכת. הוא היה קטן מאוד יחסית, ונע במסלולו באין מפריע, בעוד ארבעת הכוכבים הגזיים ניתקים זה מזה ומסתדרים לפי המסה שלהם. כך היה, עד שכוכב-הלכת צדק התקבע במסלולו.

 

כעת נמצא הכוכב הקטן בין השמש העצומה לצדק הענקי. הוא נמשך אל צדק מזה ואל השמש מזה. כוח המשיכה הפנימי שלו - שהחזיק את חלקיו כגוף אחד עד שנקלע אל בין שני כוחות המשיכה הטורפניים - לא עמד במעמסה. האחיזה בין חלקיו הזדעזעה והתערערה יותר ויותר בכל מעבר שלו בקרבת צדק, עד שהוא פשוט נקרע לגזרים, לטריליוני חלקים, שהתפזרו לאורך מסלולו. זוהי חגורת האסטרואידים. בחגורה זאת אסטרואידים משלושה סוגים: סיליקטים - שנוצרו מן הקרום של הכוכב הקטן; פחמניים - שנוצרו מן המעטפת העשירה בפחמן; ומתכתיים - שנוצרו מליבת המתכות שלו.

 

ואלה הם האסטרואידים שפגעו בירח?

 

כן. בירח, בכדור הארץ, בשמש ובכוכבי לכת נוספים ובירחיהם, אמרה ללה, סימני הפגיעות ניכרים בעיקר והיטב על הירח שלכם, מפני שלא פועלים על פניו כוחות שחיקה שמקורם בפעילות אטמוספרה או מים. בעידנים שאחרי התפרקות הכוכב תלשו כוחות המשיכה של גרמי השמים השונים בתנועתם במסלוליהם במערכת השמש מיליארדי גושים שהפכו למטאוריטים ופגעו בכוכבים, בירחים ובעיקר בשמש.

 

כוחות המשיכה השפיעו בעיקר על השברים שהיו בשולי רצועת השברים שנוצרה. הם הושפעו פחות ממשיכת החלקים שבמרכז הרצועה והאחיזה בהם היתה רעועה יותר. יותר ויותר כאלה נקרעו מחגורת השברים והפכו לאסטרואידים שפגעו בגופים הגדולים. ככל שאלה התמעטו הלכה מערכת השמש ונרגעה מהפצצות המטאוריטים. בעידן הנוכחי פגיעת מטאוריטים היא עניין נדיר

 

כמה יפה, אמרה דוברת והתיישבה.

 

 

נוגה מסתובב בכיוון הפוך

כך התפרק כל כוכב-האם כולו לחלקיו המקוריים, המשיכה ללה. החלקים האלה שמרו על מומנטום התנועה שלו, וכתוצאה ממשיכת השמש הם החלו לחוג סביבה. הם הפכו להיות הלוויינים שלה, כוכבי-הלכת שלה, וכל אלה ביחד הפכו להיות מערכת-השמש שלכם.

 

גם הכוכבים הגזיים הסתדרו, כתוצאה ממשיכת השמש, על פי המסה שלהם. מן הקרוב לרחוק; צדק, שבתאי, אוראנוס ונפטון. היווצרות מערכת השמש שלכם נשלמה. כל אחד מכוכבי-הלכת שמר על ההרכב הכימי ועל המבנה החומרי המקוריים והייחודיים שלו. כך הם משמרים את השוני המהותי שלהם מן השמש, בהיותם עשויים מיסודות כבדים, כמו גם על השוני המקורי שהיה בינם לבין עצמם - כיחידים וכשתי קבוצות - כפי שהיו בראשיתם לפני שהתלכדו יחדיו.

 

התיאור הזה של היווצרות מערכת השמש גם מספק הסבר מובהק לכך שכל כוכבי-הלכת האלה חגים סביב השמש כשהם מצויים על אותו מישור עצמו.

 

איש עם כיפה לראשו קם ממקומו. דיברת על שתי אפשרויות. מה האפשרות השניה?

 

האפשרות השניה זהה בראשיתה לראשונה, ודומה לה למדי בהמשכה ובאחריתה. על פי תאוריה זאת, התפרקו ראשונים מכוכב-האם כוכבי הגז הענקיים, על פי סדר היצמדותם אליו. תחילה נפטון, אחריו אורנוס ואז שבתאי וצדק. עתה נותר החלק הפנימי של כוכב-האב, הגרעין הקשה. הגוף המוצק הראשון, שניתק מן הגרעין הקשה, היה זעיר יחסית לכדור-הארץ, וקרוב מדי לצדק הענקי. הוא נקרע לחגורת האסטרואידים, כפי שכבר תיארתי.

 

הבאים להתנתק היו מאדים וכוכבכם - כדור-הארץ. כעת נותר הגוש האחרון, שהיה מורכב משני חלקים. היו אלה מה שהפכו להיות בהמשך הפלנטות נוגה וכוכב-חמה.

 

איש צעיר וארך שיער קם ממקומו. משהו לא מסתדר עם התאוריה שלך. כוכב הלכת נוגה מסתובב סביב צירו בכיוון הפוך לזה של יתר כוכבי מערכת השמש. לפי המודל שלך עליו להסתובב באותו כיוון כמו האחרים.

 

לא נכון, קם מישהו מאחוריו, לפי התאוריה שלנו כיוון הסיבוב של נוגה היה זהה לזה של הכוכבים האחרים, אבל פגע בו אסטרואיד גדול או כוכב שביט שהפכו את כיוון הסיבוב שלו.

 

זהו בדיוק מה שהתכוונתי לו כשאמרתי ביחס למרקורי כי אבהיר זאת בהמשך, אמרה ללה. כפי שתיארתי קודם, מכוכב-האב נותרו שני גושים - מה שהפך להיות כוכבי הלכת נוגה וכוכב-חמה. הם נותרו צמודים, נוגה הגדול וכוכב-חמה הקטן ממנו ובעל המשקל הסגולי הגבוה הרבה יותר. הכוכב הזוגי הזה הסתובב במאוזן לשמש, סביב צירו המאונך לשמש. ציר הסיבוב של הגוף המשותף לא היה במרכז הגיאוגרפי שלהם, כי אם בבאריסנטר[2] שלהם, במרכז הכובד שלהם - בכוכב-חמה, הכבד.


על המסך מאחורי ללה הופיע ציור.

 

זה לא יכול היה להימשך לאורך זמן. מהירות הסיבוב הלכה וגדלה, ממש כמו זו של כדור הברזל הקשור בשרשרת, אותו מיידה ספורטאי כשהוא מסתובב סביב עצמו ומעניק לכדור הקשור תנופת סיבוב הולכת ומתעצמת.

 

הפרידה היתה בלתי נמנעת עוד. המשיכה של השמש, שפעלה באופן שונה על שני חלקי כוכב-הלכת המאוחד החלישה את אחיזתם זה בזה. אל השפעה זאת של משיכת השמש נוסף הכוח הצנטריפוגלי שפעל על הכוכב והחיש בהתמדה את קצב הסיבוב שלו סביב עצמו. אלה גברו על אחיזת שני החלקים זה בזה, עד כי החלק שהפך להיות נוגה נתלש מכוכב-חמה הכבד והועף ממנו והלאה.

 

מיקומו של נוגה בעת ההיתלשות קבע את הכיוון אליו הוא הועף: מן השמש והלאה. אילו היה מיקומו הפוך, הוא היה מושלך אל השמש ונבלע בה כלא היה. ההיתלשות האלימה, בזוית המסויימת שבה היא התבצעה, שילחה את נוגה - מסתחרר בכיוון הפוך מזה של כוכב-חמה - מן השמש והלאה, עד שכוח המשיכה שלה האט את מעופו, לכד אותו, וקיבע אותו במסלולו הנוכחי כשהוא מסתובב סביב צירו בכיוון הפוך מזה של רוב כוכבי הלכת.

 

למה בכיוון הפוך?

 

נסו זאת עם כדור הברזל המחובר לשרשרת שנתתי קודם כדוגמה. אם כדור הברזל יינתק מן השרשרת בשיא התנופה הסיבובית, הוא יסתחרר בכיוון הפוך מזה של האתלט המחזיק בשרשרת. זהו גם מה שקורה כשהזורק במשחק הבייסבול האמריקני זורק כדור "מסוּבב". הכדור מסתחרר בכיוון הפוך לכיוון תנופת ידו של הזורק. דבר דומה, דרך אגב, אירע גם בין הכוכבים אורנוס ונפטון.

 

////

 

* חיבן - צורת חיים בעלת תבונה, שאינה מכדור הארץ.

 

מדוע אני קורא ליצורים אינטליגנטיים מעולמות אחרים חַיבָּנִים© ולא חיזרים כמקובל? אני מאמין שזה מובן מאליו. יש להבחין בין חַיזָרִים לחַיבָּנִים. חיזרים אינם דווקא בעלי בינה. חיבנים הם בעלי תבונה. חיזר הוא כל צורת חיים הזרה לכדור-הארץ. חיזר יכול להיות חידק, תולעת חסרת מוח, בעל-חיים חסר תבונה וכיוצא באלה. חַיבָּן הוא כל יצור זר לכדור-הארץ שהינו בעל תבונה. ואיך באנגלית? חיזר: Alien, חיבן: © Intelien.

 



[1] Kuiper belt

[2]  barycenter

חפש באתר
טואול - בניית אתרים